מוזיקה לגאלית: 10 אלבומי המריחואנה הגדולים
מג'ימי הנדריקס, דרך סייפרס היל ועד להקת סליפ הקליפורנית: לכבוד ה-20 באפריל, יום המריחואנה האמריקאי שאומץ על ידי כל העולם, קבלו את עשרת האלבומים המסטולים ביותר בתולדות הסם
לרגל ה-20 באפריל, הלא הוא יום הלגליזציה שנשרף ברגעים אלה, בחרנו את רשימת עשרת אלבומי המריחואנה הגדולים.
עוד כותרות ב-nrg:
• עד כמה "פאודה" מציאותית? מסתערבים עונים
• הנוקמים ומקס הזועם: כל הסרטים שישרפו את הקיץ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
חוקי או לא, אי אפשר להתעלם מההשפעה של הצמח על המוזיקה המודרנית, החל מלהיטים אלמותיים שחרכו את גלי האתר ועד יצירת תת-ז'אנרים מוזיקליים העומדים בפני עצמם כמו הסטונר-רוק, שלא נדבר על נוכחות הגראס כמוצר נלווה בתרבויות שוליים שונות, מגנגסטר-ראפ ועד למוזיקה אלקטרונית, מהיצירה באולפן ועד מעבה היער.
הביטלס, למשל, היא אילוסטרציה מוזיקלית ללהקה שדרך אלבומיה אפשר לבחון את השפעת הסם על היצירה. הן בתקופה בה גילו את המריחואנה ( "Rubber Soul") והן בתקופה שהאסיד הגיע לאולפן ("Revolver"). אבל היא רק אחת מני רבות.
• לגליזציה: מהלך אפשרי או פנטזיה?
הקריטריונים שלנו לבחירת האלבומים היו די פשוטים ולא מחמירים. למרות זאת, הבחירה הייתה ממש קשה.
האלבום שהכי השפיע על הדורות הבאים: אחת הקלאסיקות של האומן שהפך למזוהה ביותר עם הצמח, בייחוד בשל דרך חייו ואמונתו הראסטפרית. אפילו שיר הנושא של האלבום מתייחס לכינוי סלנג אורבני לצמח המריחואנה. מלבדו תוכלו למצוא גם את להיטי הרגאיי שמסרבים לעזוב: "Is this love", "Sun is shining", "She's gone".
האלבום שהכי השפיע על מעמדו של אמן: מהרצועה שפותחת את האלבום ועד לזאת שסוגרת – הצלילים נותנים למאזין תחושה שהוא נכלא בוואן מלא עשן, שחלונותיו סגורים והוא מעורפל בפנים. זה האלבום השני של הלהקה וגם זה שזיכה אותה בתואר הלהקה הלטינית הראשונה שזכתה באלבום פלטינה ומולטי פלטינה. אם זה לא מספיק, ברוב ההופעות של הלהקה יש באנג רב-מידות שבו מעשנים הלהקה והקהל יחד.
אמרתם סייפרס היל, אמרתם: "Insane in the brain", "I wanna get high", "Hits from the bong".
האלבום הכי מסטול של בוב דילן: האיש המתולתל שהכיר לביטלס את המריחואנה והאל.אס.די. "Rainy Day Women #12 & 35" (שזכור בתור "Everybody must get stoned") הוא השיר שפותח את האלבום כמו הזמנה לקרקס עם לוליינים מעושנים, המולת שיכורים וצעדה מטורפת שבראשה עומד טרובדור ביקורתי שנואם על הומור שחור, סטלנות אינטלקטואלית וציניות פואטית. אתם יודעים, השפה הדילנית.
בין היתר, אפשר למצוא גם את "Stuck inside of Mobile with the Memphis Blues Again" שהפך לפסקול הספר והסרט הטריפי "פחד ותיעוב בלאס וגאס".
האלבום הכי שמח שנעשה בהשפעת הצמח: בתפריט: שיר הלל לחשיש ("Hush") וחומר שנמצא במקרה ("Dope find"). כמובן, כמובן, לא שכחנו את הלהיט של התיכוניסטים המעושנים וכל מי שראה את ג'יי ובוב השקט: "Because I got high".
אלבום המריחואנה הכי קשוח: סליפ היא להקה מקליפורניה שנעה על הגבול שבין סטונר-רוק למטאל. אלבום שהתגלה, כמו רוב הדברים הטובים בחיים, מאוחר מדי. הלהקה התפרקה כשחזרה מטיול במדבר הישראלי, אך הסירו דאגה, לכל קומדיית עישונים יש הפי אנד: סליפ הבינו כי ההתעניינות בהם גברה והתאחדה ב-2009.
האלבום שהכי מרגיש כמו ישיבה בסלון עם חברים: למרות שמו, האלבום יצא ב-1999. אפשר להגיד שזה המדע הבדיוני של ההיפ הופ. חוץ מזה, כשהדוקטור המשוגע מוציא אלבום סולו הוא משקיע. וטוב שכך, כי כזה מאורע לא קורה כל יום.
זכורים לטובה במיוחד השירים בהם מתארחים חבריו של דרה: "Forget about dre" עם אמינם ו- "The next episode" עם סנופ דוג, שבו השורה החותמת את השיר/המנטרה: "Smoke weed everyday".
האלבום שהכי מחובר לאנשים: קולאז' של קטעי לייב אך מאסטרפיס לכל דבר. הלהקה הפסיכדלית שהקשר המיוחד שלה עם הקהה (המכונה דד-הדס) נודע לא רק בשל חלוקות זכויות להקלטת ההופעות שלהם ובהתכתבות במכתבים אישיים בעידן טרום דואר אלקטרוני, אלא גם בעישון מריחואנה, אלא מה. טיפ לחיים: להיות סבלניים ולהקשיב לסולו גיטרה של ג'רי גרסייה.
האלבום הישראלי הכי מעושן: על הקשר שבין במבה לחשיש, ביקורת על הריבון והמציאות הלא מציאותית, טקסטים הקוראים ללגליזציה באופן ישיר וטקסטים שמשלבים סלנג ולשון תנ"כית על מצע היפ הופ ישראלי וגרוב ירושלמי. טוב, כבר בקשר בין במבה לחשיש הבנתם שמדובר ב"הדג נחש".
וכמובן, לא שכחנו גם את "מה נעשה?", שהפך משיר מחתרתי ללהיט דביק.
האלבום הכי מוערך ללא הצדקה: תקליט שהוקלט בטייק אחד וביום אחד, במהלך חופשת הכלא של קראוס. הפך לאחד התקליטים הישראלים היקרים והנדירים ביותר בין חובבי הויניל בארץ. בין שירים בהם קראוס ממלמל בג'יבריש או צורח בהתקף מאניה, אפשר למצוא את "שישי חם" (משחק מילים עם: חשיש חם) שבקליפ האמיץ שלו, יחסית לישראל דאז, קראוז מכין קססה ומסביר על החשיש.
האלבום הכי וירטואוזי שנעשה תחת ההשפעה: אלבומו השני של הנדריקס וללא ספק זה שזכאי לזכות במקום הראשון ברשימה הזאת ובכל רשימה דומה. מבין העטיפות היחידות שהצליחו להמחיש בצורה וויזואלית את המוזיקה שבתקליט ואת החוויה הטראנסצנדטלית שהיא גורמת למאזין. או במילה אחת: ג'ימי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם