פסטיבל האנשים הכחולים של עפרה צימבליסטה
גם מי שלא מכיר את השם עפרה צימבליסטה, בטוח נתקל באחד מפסליה, וסביר להניח שיותר מפעם אחת. מספר חודשים לאחר פטירתה, אירועים מיוחדים מנציחים את פועלה של מי שהביאה את יונה וולך לגלריות ואת אנשיה הכחולים לכל פינה בארץ ובעולם
קשה לפספס את פסל המקהלה היפה המשקיף כבר שנים רבות מעל המרפסת בשדרות רוטשילד בתל אביב. למקרה שאינכם מכירים את הפסלת - זהו אחד מפסליה של עפרה צימבליסטה שרבים מהם מוצבים במרחב הציבורי: ב'גן סיפור' בחולון, בקרית אונו, במוזיאון הפתוח בתפן, באוניברסיטת בן גוריון וברחבי העולם.
עוד כותרות ב-nrg:
• פרובוקציה? מסגד אל אקצה כמגן דוד
• מחאה: הדרת ערבים בפסטיבל בחיפה
• 130 אלף איש נגד קנייה ווסט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לפני שמונה חודשים עפרה צימבליסטה נפטרה ממחלת הסרטן בגיל 76. בנה, אמן כלי ההקשה, המוסיקאי והמנצח חן צימבליסטה, שהיה קרוב לאמו בחייה, לקח לידיו את הניהול האמנותי של יצירתה. צימבליסטה הבן החליט שלא לחכות עד יום השנה למותה ("זה עצוב מדי") ובימים אלה הוא המנוע העומד בראש המיזם המשפחתי - "אירועי עפרה צימבליסטה ברחבי הארץ - עפרה צימבליסטה בכחול" – שהושק בשבוע שעבר עם שלל תערוכות, סרט ומיצבים, המתחקים אחר פועלה של האם, הפסלת בארבעה מוקדים תל אביב, ירושלים, אשדוד ובאר שבע.
העבודות הוצבו בחללים ובמרחבים פתוחים ובהם אולם הכניסה של מוזיאון תל אביב, לובי מגדל המוזיאון וגשר בית המשפט בתל אביב, מרפסת מלון הבוטיק בשדרות רוטשילד 96, בחלל "ארט מרקט" בתל אביב, בצמתים מרכזיים באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובבניין האקדמיה למוסיקה ומחול בגבעת רם, ירושלים.
"אמא החלה בכך עוד בחייה וכבר היו הדמיות ורעיונות. לאחר מותה הצעתי למשפחה שנוציא אותם החוצה. ביחד עם מאיה פינגרמן שהיא המנהלת האישית שלי ובתי נרין, בוגרת לימודי אמנות, שהן האוצרות, ועם אבי דובי ורן אחי, שמנהלים יחד חברה לציוד רפואי, וכמובן בזכות ההזמנה ממוזיאון תל אביב. במשך חודשיים היינו באטרף. זו היתה חתיכת הפקה. הכל היה מהיר. התיאומים, ההובלות, הסנפלינגים לתליית הפסלים", אומר חן.
בצד כל יצירה של האם הפסלת הציב הבן שלט הנושא את שמה והפעם גם נהנה להגדיל את הגופן. "זו היתה המריבה הקבועה שלנו", הוא נזכר. "הייתי דורש ממנה שתשים פתק עם שמה שידעו מי היוצר, אבל אמא טענה שהפסל מדבר בעד עצמו ועם החלל, והחלל מדבר עם האורחים. היא התעקשה שזה מה שחשוב. 'אני רק המשדכת בין שלושת האלמנטים האלה' הייתה חוזרת באוזני בכל ויכוח. אני מאד מקווה שעכשיו היא לא כועסת עלי, אם כי אני שלם עם עצמי".
פסליה של צימבליסטה פועלים בסינרגיה עם הארכיטקטורה והסביבה וחובקים האחד את השני במחול של יצירה. וכשמו של המיזם "עפרה צימבליסטה בכחול", הצבע הכחול הוא אחד הצבעים המזוהים עם האמנית ומהווה חותם ברור של יצירתה.
"אמא גילתה את הצבע הכחול במהלך טיול במרוקו והוא הפך לחותם ברור של יצירתה. עם הזמן התחלנו לייבא את הצבעים ממרוקו. בעבודות החול שלה שלט האפור והיו גם צהובים, הכל בהתאם למה שהואדי (החול) נתן", הוא משחזר.
חן צימבליסטה נזכר בחיוך בחופשות החול של ילדותו. כשכל המשפחה, במצוות עפרה צימבליסטה נסעה לסיני, כשעוד היה בשליטת ישראל, לכאורה כדי לבקר גם את הדודה שגרה בנואבה ובעצם כדי למלא את מלאי החול שאזל לה. "בוואדי טמילה אמא גילתה את ערימות החול הצבעוני ונדלקה. המקום לא נודע אז כשמורת טבע ואנחנו פשטנו על הואדי, מילאנו תרמילים בחול ופרקנו אותם בסטודיו".
הסטודיו של עפרה צימבליסטה שכן מתחת לבית המשפחה בקרית אונו. בהמשך הועבר לאשדוד ביחד עם הפסלים הגדולים.
"בתום ארוחת הערב אמא היתה פשוט מתפיידת. יורדת לסטודיו שבו עשתה את עבודת ההכנה לפסלים ואת היציקה, את העבודה השחורה עשתה באשדוד. בבקרים היא המשיכה לישון. החל מכיתה ב' קמתי והתארגנתי לבד לבית הספר כולל הכנת הסנדוויצ'ים. ככה גדלנו אני ורן אחי הבכור", מספר חן.
שלא תטעו, חן צימבליסטה ברוך כשרונות מוסיקליים, חייב את הקריירה שלו לאמא שלו. "בלעדיה לא הייתי הופך לנגן", הוא אומר. "אמא, שמאד אהבה מכוניות ספורט, כל כך רצתה בהצלחתי עד שמכרה את אחת ממכוניות הספורט כדי לקנות את המרימבה הראשונה שלי. בהמשך כשהתרבו כלי הנגינה וההקשה שלי היא ואבא פינו לי את חדר השינה שלהם ועברו לחדר פיצפון בבית. כשמדובר היה בקריירה שלי היא הייתה מוכנה לעשות הכל. היא ריפדה לי את הדרך. הייתי אומר לה 'אמא, קצת צניעות'", הוא נזכר.
הביקורת האמנותית בין האם ובנה היתה הדדית. "אם זו הייתה ביקורת שלילית על היצירה שלה, בהתחלה היא הייתה שותקת, אחר כך כועסת. למרות זאת, הקשר החזק ששרר בינינו אפשר לנו לדבר בכנות, לשתף על מנת לשפר".
עפרה צימבליסטה היתה אמנית פורה שרבים ביקשו לרכוש את יצירותיה ואולם הכסף לא סינווור אותה, כך לפחות מספר הבן. "במידה והחלל בו ביקש הרוכש הפוטנציאלי להציב את הפסל שלה, לא נראה לה, היא סירבה למכור. לדעתי היא הגזימה בעניין הזה. אבל זה היה רצונה. לא יכולנו להיות במקומה", נזכר חן. "היא לא התקשתה להיפרד מהעבודות שלה. היא אהבה למכור. ועשתה זאת לא רע בכלל, ובלי ליווי של גלריה".
קשר אמנותי וחברי נוצר בין צימבליסטה למשוררת יונה וולך שגרה בשכנות לה בקרית אונו. הן חברו יחד בתקופת מחלתה של יונה וולך, לעבודה על תערוכה משותפת. "אמא הציעה ליונה ליצור ביחד. שתיהן עבדו בסטודיו עד השעות המאוחרות בלילה. הייתי מגיש להן תה ובבוקר היו כוסות ויסקי ריקות. כשקמתי לבית ספר הן עדין היו שם. יונה לא ראתה אותי, היא היתה שקועה בתוך עצמה, ריחפה".
בסיס הקשר בין השתיים היה השירה של וולך. בתום ארבעה חודשי עבודה השיקו צימבליסטה ווולך את התערוכה: "נייר +כתב 1984", שהוצגה בגלריה שרה לוי בתל אביב. על נייר ממוחזר שהכינה צימבליסטה, וולך כתבה את שיריה בכתב יד, כולל המחיקות והתיקונים שהוסיפו ליצירה אותנטיות. החיבה שנוצרה בין שתי הנשים תרמה גם להצלחת התערוכה. כל העבודות נמכרו, למעט עבודה אחת שנשמרה עד היום בביתו של דובי צימבליסטה.
"בשנות השמונים המוקדמות השירה של וולך נחשבה לאוואנגרד. כשהיא ואמא התכנסו ביחד הן היו בעולם אחר. עם זאת יונה לא ביקרה בתערוכות של אמא, זה היה גשמי מדי עבורה, למעט החיבור לפסלים שנוצר בסטודיו", אומר חן.
עפרה צימבליסטה נולדה בישראל בשנת 1939. בוגרת בית הספר לאמנות "קלישר" בתל אביב, למדה ליתוגרפיה, תחריט והספד רשת בסדנאות האמנים בתל אביבי. לאורך השנים הציגה בתערוכות בבית האמנים, במגדל דוד בירושלים, גם עם המשוררת אגי משעול, ובתערוכות בינ"ל באדינבורו, גרמניה ובהונגריה.
בשבוע שעבר התקיימה הפתיחה לאירועי עפרה צימבליסטה. שיימשכו עד ה-19 באפריל. הפסלים שהוצבו במרחב יישארו במשך מספר חודשים.
במסגרת האירועים מוקרן הסרט "חתונה" - וידאו ארט בן 12 דקות שיצרה האמנית המציג 18 נרות בדמות חתן וכלה דולקים ומסתובבים על קרולסה, שבא לבטא את ריקוד החיים והמוות של פסלי שעווה, ומלווה במוסיקה שהלחין ומבצע בכלי הקשה חן צימבליסטה, עם הזמרת טליה גור אריה. הסרט הוקרן לאחרונה גם בפסטיבל "אפוס" לסרטי אמנות.
בתערוכה "היטהרות", שאוצרות נרין צימבליסה נכדתה ומאיה פינגרמן, המוצגת בחלל Art Market (בכניסה ליריד המזרח), התחקות אחר ריטואלים של לידה ומוות, של בריאה והרס, של הפשטה והיטהרות, בחזרה מעגלית כמעט מושלמת של חומר וצורה, כפי שהם באים לידי ביטוי בעבודותיה של עפרה צימבליסטה. בתערוכה מוצגים פסלי המטהרים , גבר ואישה, פסל שלושה מעילים וארגז מסע, פסל תמונה קבוצתית עם יונה, פסלי הבגדים הריקים, תבליטים, הדפסים ועבודות נייר, חתכי אדמה ועבודות נייר. התערוכה תמשך עד ה-18 באפריל.
"אני בטוח שאמא היתה מרוצה מה'פסטיבל' שעשינו לכבודה. היא חסרה ושום דבר לא יוכל למלא את חסרונה, אבל היא השאירה אחריה מתנה נפלאה", חותם חן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם