נקמת הטרקטור בתעשייה: גרין למען המוזיקה
כעשור לאחר שפרש מ'נקמת הטרקטור', אילן גרין עדיין תומך ביצירה עצמאית וקורא להפנות תקציבים לקידום עוד ז'אנרים, ולא רק מוסיקה קלאסית. בדרך הוא גם מלמד את תלמידיו ב'מוסררה' לנגן בכלי נגינה שבנו בעצמם ומסביר למה 'חוק המוסיקאים' הוא רק ההתחלה
"הרבה אנשים מפחדים לנגן בכלי נגינה, לפעמים מפחדים אפילו להחזיק אותו. הם חושבים 'אני לא יודע מה לעשות עם זה, אני לא יודע לנגן'. לכן, אני מלמד, בין היתר, איך לבנות כלים, כי כשאתה מחזיק בידיים שלך משהו שבנית בעצמך, אתה מרגיש שזה בסדר – אתה בנית את זה, הוא שלך, מותר לך לנגן עליו, אתה יכול לעשות את זה. ואז אתה פשוט מנגן, בלי מחשבות, בלי התלבטויות", אומר בהתלהבות אילן גרין, בעבר קלידן הלהקה 'נקמת הטרקטור' וב- 12 השנים האחרונות מנהל המחלקה למוסיקה חדשה שהקים בבית הספר לאמנות 'מוסררה'. ביום שבת הקרוב, יציגו הוא ותלמידיו כלי נגינה שבנו בעצמם, לצד הופעות ומיצגים בקשת רחבה של ז'אנרים, במסגרת אירוע מיוחד שייערך בפסאז' בתל אביב.
עוד כותרות ב-nrg:
• למי הדמויות של זגורי הצביעו בבחירות?
• מנצחת ברורה: ארץ נהדרת או מצב האומה?
• הפיוז'ן הישראלי-פלסטיני של דויד ברוזה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גרין מוכר לרבים בעיקר בזכות להיטיה של 'נקמת הטרקטור', דוגמת 'משחק של דמעות', 'ג'ונגל פיתוח' ו'מסכים שטוחים', אך עבור התלמידים, הוא, לפני הכל, המורה שמאפשר להם להתנסות, לחקור את עולם המוסיקה ולגלות את הקול האישי שלהם, בדגש על ביטוי עצמי.
"היום, הרבה מוסיקאים נשמעים אותו דבר, והסיכוי היחיד שלך להתבלט הוא אם תישמע בדיוק כמו עצמך, תביא את הצבע שלך ולא תנסה להידמות למישהו אחר", שוטח גרין את משנתו. "תיצור את המוסיקה שלך לא לפי נוסחה כזו או אחרת ולא על מנת להגיע לפלייליסט או לתכנית טלוויזיה. השאיפה שלנו היא לא להתאים את עצמנו לתעשייה, אלא שאם כבר נבוא במגע עם התעשייה, שהיא תתאים את עצמה אלינו".
למה כוונתך ב"אם כבר נבוא במגע עם התעשייה"? אתה מאמין ביצירה באופן עצמאי, במנותק מהגורמים השונים בתעשיית המוסיקה?
"תראי, יש את ברי המזל שמישהו לוקח אותם תחת חסותם, כמו חברת הפקות או ערוץ טלוויזיה, אבל רוב המוסיקאים צריכים לדעת להסתדר לבד, מפני שהיום, חברות התקליטים כבר כמעט ולא מחתימות אמנים חדשים, אין דבר כזה, זה מאוד נדיר להחתים אמן חדש. נהיה כמעט בלתי אפשרי להשיג חוזה".
חברות התקליטים הולכות על בטוח ועובדות בעיקר עם אמנים ותיקים?
"כן, הן גם הולכות על בטוח, וגם מתעסקות היום יותר בשיווק ובהפצה. הן אומרות גם לאמנים מוכרים – 'אתם תביאו לי את האלבום המוכן, ואנחנו רק נדפיס את העטיפה ונמכור אותו'. יש כאן עוד היבט, שקשור להתפתחות הטכנולוגיה – הרבה יותר קל היום, מאשר פעם, להוציא אלבום באופן עצמאי.
"כשאני התחלתי את הקריירה המוסיקלית שלי, בשנות השמונים, לא היה מצב לעשות את זה לבד – היית צריך חברת תקליטים כדי להיכנס לאולפן הקלטות, כי הקלטות הן דבר יקר, ולא הייתה אז דרך איכותית להקליט בבית. היית חייב את זה. היום הטכנולוגיה השתנתה - אתה קונה לך לפטופ, יושב בבית קפה עם אוזניות, ותוך שעה יש לך טראק. זה נורא קל, יחסית. למה לחכות לחברות התקליטים, עד שישמעו אותך ועד שיחליטו לגביך, כשאתה יכול פשוט לעשות את המוסיקה שלך?
"אני עצמי עושה את זה ככה, מקליט את החומרים שלי", מספר גרין. "לפעמים אני קם באמצע הלילה, יש לי רעיון, אני יושב מול המחשב, בשקט שלי, בזמן שלי, בלי להיות לחוץ מכך שכל שעה באולפן עולה בערך מאה דולר, וכל הזמן עומדים לי על הדקה עם הכסף. מעבר לזה, זה גם תהליך פולשני, כי חברות התקליטים מתערבות במוסיקה".
כאשר אתה וחבריך ל'נקמת הטרקטור' הוצאתם את אלבומיכם, הייתה התערבות משמעותית מצד חברת התקליטים שעבדתם איתה?
"כמעט ולא, האמת, כי מההתחלה באנו עם איזו אמירה משלנו, ולא חשבנו שיש סיכוי שחברת תקליטים תחתים אותנו", משיב גרין. "וכשזה דווקא קרה, הוחתמנו בחברת אינדי קטנה. כבר אז, אפשר היה להרגיש את הרצון של אמנים שחברת התקליטים לא תתערב להם ביצירה, וכבר אז מצאו דרכים יותר זולות להוציא אלבום.
"אנחנו ממש לא רצינו שיתערבו לנו, מאוד הקפדנו על זה, והיה ברור בתעשייה שמי שרוצה לקחת אותנו, צריך לאפשר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים. הצלחנו איכשהו להעביר את התחושה הזאת", אומר גרין בחיוך. "וככה באמת היה. אז לא הרגשנו שהתערבו לנו, ואם זה היה קורה, אני יכול לומר לך שהיינו חותכים מיד".
מלכתחילה לא הייתה לכם כוונה לרצות את הקהל או להתאים את עצמכם לטעם מסוים.
"ממש לא. ניגנו ביחד מגיל 15, וזה תמיד היה הקטע שלנו, שאנחנו עושים את המוסיקה שלנו, ואנשים יכולים לאהוב אותה או לא לאהוב אותה. למזלנו, באיזושהי קונסטלציה, בתקופה הנכונה ובאווירה הנכונה, הצלחנו להפוך ללהקה קצת יותר מצליחה.
"יכול להיות שבתקופות מסוימות זה גם היה בעוכרנו", מוסיף גרין לאחר רגע של מחשבה. "יכול להיות שאמן או להקה שכבר יש להם קהל, צריכים מצד אחד לאתגר אותו, אבל מצד שני גם להקשיב לו לפעמים. זה מורכב. יכול להיות שאם נסתכל על הקריירה בצורה קרה, נגלה שכן היינו צריכים לתת לקהל, בצורה מסוימת, את מה שהוא רוצה. אבל לא עשינו את זה. ההיסטוריה תשפוט אם זו הייתה החלטה נכונה או לא", הוא מחייך.
בזמן שגרין מניח להיסטוריה לשפוט את ההחלטות שהוא וחברי להקת 'נקמת הטרקטור' קיבלו לאורך שנות פעילותם המוסיקלית המשותפת, הוא עשוי להיכנס לדפי ההיסטוריה של המוסיקה הישראלית כאחד היוצרים הפעילים למען זכויותיהם של המוסיקאים. לפני כשנתיים, יזם גרין את 'חוק המוסיקה' והקים את עמותת 'מוזה' למען יוצרים מוסיקליים.
"השוק הזה בנוי בצורה מעוותת, מכיוון שיש כאן עניין של כסף", משיב גרין כאשר אני שואלת אותו אילו חוויות אישיות עוררו בו את ההכרה כי יש לפעול למען זכויותיהם של המוסיקאים בישראל. "מצד אחד, יש לך כאן גורמים מסחריים ואנשי עסקים, מצד שני, אמנים בתחילת הדרך, מאוד צעירים, שלהוטים כל כך לעשות את המוסיקה שלהם, עד שיחתמו על כל דבר שתניחי לפניהם. אני עצמי עברתי את זה בכמה מקרים וזיהיתי שיש כאן המון בעיות. הייתה לי להקה, הופעתי, וראיתי שזה מאוד קשה מבחינה כספית – אתה צריך לשלם לכולם, לשלם למקום, ואת כל זה אתה מוציא מהכיס שלך, כדי שתהיה הופעה. ואתה מפסיד את הכסף הזה, מפני שלהרוויח היום ממכירת כרטיסים זה כמעט בלתי אפשרי, בטח ובטח כשאתה בתחילת הדרך.
"יום אחד, התעוררתי ואמרתי לעצמי 'אני אפתח קבוצה בפייסבוק של מוסיקאים שרוצים, כמוני, לחולל כאן שינוי'. זה תפס כמו אש – מיד הצטרפו אלפי אנשים, ופתאום אנשים התחילו לדבר והעלו דוגמאות למקומות שלא משלמים בהם לאמנים עבור הופעות. התחלנו להילחם במקומות האלה, דרך פייסבוק, שכבר חולל כמה מהפכות בעולם, וראינו שזה אפשרי לשנות".
היכן הפעילות למען המוסיקאים וקידום החוק עומדים כרגע?
"אני מודה שהיום כל העניין הזה בהקפאה מסוימת", משיב גרין, "אבל דבר אחד טוב שכבר קרה כתוצאה מזה, הוא שצורפתי כחבר במדור המוסיקה במשרד התרבות, המקום שמחלק את התקציבים. זה מתנהל בשקט בשקט, מאחורי הקלעים, אבל כבר עשינו כמה פעולות חיוביות ואנחנו מחכים שבקרוב יוגדרו רשמית קריטריונים חדשים שיאפשרו לתמוך גם בלהקות רוק ופופ ובעוד סוגי מוסיקה, ולא רק במוסיקה קלאסית, שבה תומכים בעיקר.
"זה כבר עבר את משרד המשפטים ונמצא בשלב די מתקדם של תהליך שנמשך כבר שנתיים. כשזה ייצא, זו יכולה להיות מהפכה של ממש, כי פתאום, להקה כמו, למשל, 'נקמת הטרקטור', שבכל אלבום שלה צריך להתחיל לחפש איך מקליטים, תוכל להיות מתוקצבת באופן קבוע ושוטף, בתנאי שהיא פעילה באופן קבוע, ועונה על עוד קריטריונים.
"בגדול, זה יאפשר למוסיקאים שבאמת רציניים בעשייה שלהם, לחיות וליצור במדינה ולקבל תמיכה. היום תומכים בעיקר במוסיקה קלאסית, בג'אז, בפסטיבלים ובדברים כאלה. נכון לעכשיו, ללהקות רוק, למשל, ולמוסיקאים שמופיעים במועדונים בתל אביב, אין עם מי לדבר".
מדוע, לדעתך, ז'אנרים מוסיקליים מסוימים זוכים לתמיכה כספית, לעומת אחרים? האם זהו ניסיון לתמוך אך ורק במה שנתפס כיום כתרבות גבוהה?
"אני חושב שזה בגלל שבעבר, כשהחלה התמיכה במוסיקה, כל הנושא של מוסיקת רוק עדיין לא היה מפותח. עיקר ההרכבים היה הרכבים קלאסיים, והאנשים שהלכו לשבת במדור התרבות באו מהעולם הקלאסי, וכך זה קרה. עכשיו, צריך לשנות את זה. בתיאטרון כבר שינו את זה – תומכים גם בתיאטראות כמו 'הקאמרי' וגם בהצגות פרינג', שחלקן מאוד מצליחות, ומכל ענפי התרבות, ענף הפרינג' הוא זה שמוזמן הכי הרבה להופיע בחו"ל, וזה מדהים. גם בקולנוע היה מאבק תקשורתי, שהיו לו תוצאות חיוביות.
"מוסיקאים, אולי, הם עם שפחות נאבק על הזכויות שלו. אבל בזכות הפייסבוק, הצטרפו אליי עוד אנשים, ואנחנו מנסים לפעול. זו המון עבודה, וזה לא קל, צריך לגמרי להתמסר לזה. נפגשנו במשך שנה עם המון אנשים, ואז ראינו שקשה לנו לפעול ככה, אז בינתיים, אני ועוד בחור מהקבוצה פועלים דרך מדור התרבות. אני מרגיש שאנחנו בדרך הנכונה".
אחת המוסיקאיות המזוהות ביותר עם חקיקה הנוגעת לענף המוסיקה, הינה איה כורם, שהחוק שיזמה, שמטרתו להגן על מוסיקאים מפני חוזים מגבילים עם חברות התקליטים, עבר לאחרונה קריאה ראשונה, ויש לקוות כי לאחר שהכנסת ה- 20 תחל את פעולתה, יעבור גם קריאה שנייה ושלישית. לשאלתי בנוגע לדעתו על החוק, משיב בתחילה גרין בהיסוס.
"תראי, מצד אחד, אני מאוד מעריך אותה על כך שהצליחה להעביר חוק, זה דבר גדול, שמאוד קשה לעשות אותו. מצד שני, אני חושב שהחוק הזה יותר מדי פרטי וספציפי למקרה שלה. לי אישית לא יצא לדבר איתה על זה אף פעם, אבל הרבה מוסיקאים אמרו לה את זה, ביניהם גם אנשים מהקבוצה שלנו, והיא לא הייתה מוכנה כל כך לשמוע.
"לדעתי, צריך היה להרחיב את החוק לעוד בעיות קיימות. היא דיברה, למעשה, רק על דבר אחד – אורך החוזה עם חברת התקליטים. לחתום ל- 17 שנה זה באמת מטורף, אבל זו לא הבעיה, מפני שאם החוזה שלה עם 'עננה' היה עובד כמו שצריך, היא לא הייתה רוצה לצאת ממנו. הבעיה הייתה שהחוזה התחיל שלא לעבוד כמו שצריך, לא בגלל משך הזמן שלו, אלא בגלל דברים אחרים שהיו שם ולא היו לטובתה. אז אם את כבר הולכת להעביר הצעת חוק בנושא החוזים, בואי נכניס עוד סעיפים לחוק הזה".
אילו סעיפים, למשל?
"לדעתי, הבעיה העיקרית בחוזים האלה היא חלוקה לא הוגנת של הרווחים – תמלוגים, הכנסות מהופעות ועוד המון דברים. זה מאוד מורכב, הצד הזה של עולם המוסיקה הרבה יותר מורכב ממה שחושבים. יש עוד דברים לא הוגנים בחוזה, מלבד האורך שלו. לאמנים צעירים הרי בכלל לא מציעים חוזה, ועבור רוב האנשים בקבוצה שלנו, ורוב האנשים שאני מכיר, אורך החוזה הוא ממש לא הבעיה, העניין הוא שהחוזה יהיה הוגן.
"הבעיה היא, שעכשיו מקבלי ההחלטות יכולים להגיד 'יש חוק מוסיקה, אפשר להירגע', ויהיה קשה לזרום עם עוד שינויים בחוק ועם תוספות ולעורר את זה מחדש, אז במידה מסוימת הייתה כאן הזדמנות שהוחמצה. זכותה, כמובן, לעשות מה שהיא חושבת לנכון, אבל היא הייתה יכולה להכניס בחוק עוד דברים חשובים", אומר גרין ומוסיף – "אבל השינוי בנוגע להיבטים נוספים בדרך. זה אולי ייקח זמן, אבל הוא כבר מתבשל, הוא כבר בדרך לשם".
יום פתוח בבית הספר 'מוסררה' יתקיים בתאריך 25.3.15
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם