אישה-ילדה: לאה שבת מחברת בין דורות
מי שהייתה ילדה בלגניסטית שבמקום ללמוד הפריעה בשיעורים, מדברת על אימהות, על הרגש שהוביל את הכתיבה ועל הצורך בהכרה, ומספרת על הכישרון המשפחתי הנוסף, מלבד זה המוסיקלי
עוד כותרות ב-nrg:
• צפו: מה גרם למירי רגב לבכות?
• בר רפאלי מול ג'ניפר לופז: מי מנצחת?
• אישה בלטקס ושוט: ההשפעות של ערן צור
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"לעיתים קרובות, השירים שאני כותבת מבוססים על נושא, על מקרה או על סיפור. אתן לך דוגמה - פעם סיפרה לי חברה על בן זוג שרצה לעזוב אותה, והיא, מצידה, הייתה מוכנה לעשות הכל על מנת שלא ייפרד ממנה. לקחתי את הסיטואציה הזאת ואמרתי לעצמי 'על זה אני בונה שיר', באופן מאוד מתוכנן. והסיפור הזה הפך להיות השיר 'ירח בשמיים'. פה, לא היה לי את זה, לא היה לי כלום מהדברים האלה, רק מה שבא מבפנים. זה אלבום שנעשה מתוך רגש ומביע רגש - אם זו אימהות, אם זה דיבור על לב שלפעמים קיבל מה שרצה ולפעמים לא".
באלבום, כך מספרת שבת, היו אמורים בכלל להופיע שירים אחרים. שבת כבר כתבה חומרים, התכוונה להקליט, אך משהו בה אמר לה שיש עוד משהו חבוי שממתין לצאת החוצה, חומר שטרם נכתב, רגש שעדיין תר אחר המילים המדויקות והמנגינה שתלווה אותו. היא ישבה וכתבה עוד ועוד, וכאשר הניחה לשטף המילים לצאת, הופתעה לגלות באיזו טבעיות היא כותבת בלאדינו, שפת הוריה ושפתם של סבה וסבתה, שכמעט ולא דיברו עברית.
"חצי מהשירים נכתבו בלאדינו, וזה מאוד הפתיע אותי והיה חידוש מאוד גדול בשבילי. זו שירה מאוד אישית, ונכנסתי לתהליך של כתיבה ושל התכנסות בתוך עצמי כדי לכתוב את החומרים האלה. הכתיבה בלאדינו הייתה חוויה מדהימה ומיוחדת, מאוד מרגשת", היא מספרת.
השמעת לאמך את השירים?
"כן, השמעתי לה את השירים, והיא אמרה לי 'מאוד יפה, לאה, מי כתב את זה?'", מחייכת שבת. "היא לא תיארה לעצמה שכתבתי שירים בלאדינו. כשסיפרתי לה שזו אני, היא מאוד התרגשה. ביקשתי ממנה לבדוק את השפה ואת בחירת המילים שלי, ומלבד שתי מילים, שעליהן אמרה ש'ככה לא אומרים' ומיד תיקנתי, אמרה שהשירים כתובים היטב, ושדווקא עצם כך שאני לא כותבת בשפה הזו באופן יומיומי הוביל לבחירת מילים מדויקת ומיוחדת, מה שכמובן מאוד שימח אותי לשמוע. אבל מעבר לכל, הרגשתי שהיא גאה בי על הבחירה, שבעצם באה בטבעיות ולא הייתה ממש בחירה, לכתוב בשפה הזו".
לצד החיבור לבית אמה ולשפה בה שוחחו סבה וסבתה, מורגש באלבומה החדש של שבת גם הקשר העז בינה ובין בתה, דנה חן, שאת השיר שאת שמו נושא האלבום כתבה במיוחד עבורה, ובו היא מתארת, בפשטות ובישירות נוגעת ללב, את חוויית הגדילה וההתבגרות שהן חוות זו לצד זו.
במה בתך דומה לילדה שהיית? ובמה היא שונה ממך?
"דנה דומה לי מאוד בשובבות שלה, באהבה שלה למשחקים בחוץ ולכדורגל. מצד אחד יש לה גם צד שהוא מאוד של בת, אבל היא גם בנצ'יקית כזו, ממש כמו שאני הייתי כילדה", אומרת שבת בחיוך. "כל היום הייתי משחקת בחוץ בג'ולים ובכדור, ורק בערב, כשקראו לי לעלות, הייתי חוזרת הביתה. אמא שלי הייתה מביאה צרחה וקוראת לי 'לאה!' במבטא כבד. מכיוון שמגרש המשחקים שלי היה ליד הבית, בגינה של בית הכנסת, הייתי שומעת אותה מיד ועולה.
"עוד נקודת דמיון בין שתינו היא בכל מה שקשור בשיעורים ובלימודים. כילדה, לא אהבתי ללמוד, לא הייתי יושבת בשקט, לומדת ומשקיעה, להיפך - בשיעורים הייתי מפריעה, מנגנת כל היום על הסרגל", היא צוחקת, "ועושה הרבה מאוד בלגאן. וככה גם דנה. אני מנסה לכוון אותה יותר ללימודים, אבל גם היא לא דוגרת, ואם תתני לה לבחור בין לימודים לכדורגל, היא תמיד תעדיף כדורגל. טוב, בעצם, כל הילדים יעדיפו כדורגל על פני לימודים, זה לא שהמצאנו כאן פטנט.
"מצד אחד יש את כל ההשתוללות הזו, ומצד שני גם ביישנות, שקיימת גם בה וגם בי. אני חייתי בתקופה שבה ההורים היו פחות מעורים בחיי הנפש של הילדים שלהם, אבל אני רואה בדנה גם את הצדדים היותר רגישים ועדינים שלה, שקיימים גם אצלי, וזה מדבר אליי, הניגוד הזה".
איך דנה הגיבה כאשר שמעה לראשונה את השיר שכתבת עבורה?
"היא מאוד התרגשה. בהתחלה היא הייתה במבוכה מסוימת, אבל היא מאוד אוהבת את השיר ומזהה שזה שיר מלא אהבה. את יודעת, זה לא השיר הראשון שכתבתי לדנה. חיברתי לה את השיר 'חתיכת שמים', הרבה לפני שהיא נכנסה לחיי, וזה שיר שהוא לגמרי שלה".
את מגדלת את דנה כאם חד-הורית. את מרגישה שכדמות מוערכת וידועה, מצופה ממך לשמש כקול לאימהות חד-הוריות, לייצג אותן?
"לא, אני לא חושבת שיש ציפייה כזו ממני. אבל, אני חייבת להודות שיש בי משהו שגורם לי לרצות לעזור לנשים שנמצאות במקום שהייתי בו. אם אני פוגשת נשים לא צעירות שמתלבטות בעניין הבאת ילדים, אני בדרך כלל מעודדת את זה, מדברת איתן על העניין, מספרת על תהליך האימוץ האישי שאני חוויתי עם דנה ונותנת אינפורמציה. זה משהו שאני תמיד שמחה לעשות ואוהבת לעזור בו, אבל לא מתוך תחושה שזה תפקיד שיש לי או בגלל שמישהו מצפה ממני לקחת את התפקיד הזה על עצמי, אלא מתוך מקום כלשהו שקיים בתוכי", היא מדגישה.
מילותיה ולחניה של שבת עיטרו את אלבומיהם של אמנים ישראלים רבים, ביניהם גלי עטרי, ריטה, נורית גלרון ואחיה שלומי. חלקם הפכו לשירים מוכרים מאוד וללהיטים המזוהים יותר עם מבצעיהם ופחות עמה, דוגמת 'השיר שיביא לך אהבה', שכתבה והלחינה עבור גלי עטרי.
לעיתים את מתקשה לשחרר שיר שלך לאמן אחר?
"בטח, קורה שקשה לי לשחרר את השיר, אבל זה לא קורה לעיתים קרובות במיוחד. זה קשה לתת שיר שלך לאדם אחר מתוך המחשבה שאת נותנת כאן משהו שהוא שלך, אבל זה לא שלך כמו חפץ, זה שלך כמו חתיכת לב, וזה שונה מאוד".
במובן מסוים, השיר שלך אבל גם את שלו – יש בו משהו שהוא לקח ממך.
"כן, אני שלו והוא שלי. תראי, אני רואה את זה שאנשים שומעים שירים שלי שמבוצעים ע"י אמנים אחרים כמתנה, מפני שמאחורי זה נמצאת היכולת שלי לעשות את זה. המעמד והמקום שלי ככותבת מאוד חזקים, ואני אוהבת את זה שהחלק הזה במוסיקה שלי וביצירה שלי, כמי שכותבת שירים גם לאמנים אחרים, ידוע לציבור".
מצד אחד, זכית למעמד של כותבת שירים מוערכת ומבוקשת. מצד שני, חלק מהשירים שכתבת והלחנת מזוהים יותר עם האמן שמבצע אותם ופחות איתך. זה מפריע לך?
"לצד השירים שמאוד מזוהים איתי, יש גם שירים שהרבה אנשים לא יודעים שאני זו שכתבתי אותם, ולפעמים זה באמת מבאס. אבל גם יש משהו מאוד יפה בעיניי בכך שזה מתגלה לאנשים לאורך הזמן, ותמיד נעים לי כשאנשים מספרים לי שהופתעו לגלות ששיר שהם מכירים ואוהבים נכתב על ידי. זה כיף, זו תחושה נעימה. זה קורה בעיקר בהופעות שלי - אני שרה שיר, שלא כולם יודעים שהוא שלי, ופתאום הרבה מופתעים. זה נחמד, אני אוהבת את זה שאומרים לי 'וואלה! זה שלך? אה, וגם זה? איזה יופי! לא ידעתי!' זו תחושה כיפית", היא מחייכת.
אם בהופעות עסקינן, מה מצפה למי שיגיע למופע ההשקה של האלבום, שייערך בתחילת החודש הבא?
"זה ערב שבו יהיה חלק גדול מן השירים החדשים, וכמובן גם שירים שכתבתי במשך השנים, מהמפורסמים והמוכרים יותר, כמו 'בגלל הרוח', 'תמיד יחכו לך', 'השיר שיביא לך אהבה', 'רק החיים', 'חתיכת שמיים' ועוד", מספרת שבת על מה שמצפה למי שיגיע. "אני אארח את ארקדי דוכין ואנחנו נשיר כמה שירים יחד", היא מוסיפה, "ואת הערב ילוו ארבעה נגנים, כאשר בשלב מסוים אני גם מתופפת".
"מלבד המוסיקה, יש לי עוד כישרון והוא היכולת להצחיק, שזו תכונה משפחתית שאני ואחיי קיבלנו בירושה מאבי, זכרונו לברכה. אבי היה כל כך מצחיק, עד שבאיזשהו שלב כבר היינו בוכים מרוב צחוק. גם שלומי מאוד מצחיק, מאלו שמצחיקים לא רק באותו רגע, אלא במשך חודשיים. אני מסוגלת להיזכר בבדיחה שלו אחרי כמה חודשים ופתאום להתחיל לצחוק. אני מאוד אוהבת הומור, אוהבת לצחוק ולהצחיק, ולכן יש הרבה בדיחות לאורך ההופעות שלי. חוץ מזה, אני מדברת הרבה בהופעות", מחייכת שבת. "אני מספרת על האופן שבו נכתב חלק מהשירים, לפעמים גם ממש משתפת בסיפורים מהחיים שלי.
"את יודעת, אני רואה את האנשים שמגיעים להופעות שלי, וכולנו זקוקים לליטוף ולחיבור ולקשר. קוראים לזה 'קהל', אבל בעצם, אלו אנשים שבאים להתאסף ולהיות ביחד וחשוב מאוד לזכור את זה. זה כל הסיפור פה".
שבת מקרינה הרבה חום ואהבה, הן כלפי האנשים שמגיעים להופעותיה, הן כלפי המוסיקה, אחת מאהבותיה הגדולות, והן כלפי האנשים שבחייה. את שיחתנו היא מתבלת באנקדוטות הקשורות לחבריה ולחברותיה, ועל כולם היא מדברת בחיבה רבה, לא חוסכת במחמאות. כשאני שואלת אותה מיהן המוסיקאיות שזוכות להערכתה, היא מונה שורה ארוכה, הכוללת, בין היתר, את סי היימן, מרגלית צנעני, רונית שחר וטינה טרנר, ומשבחת, לצד כישרונן, גם את המרץ והפעלתנות שלהן, תכונה המאפיינת גם אותה.
"סי היימן, למשל, היא אחת שיש לה סוללה שלא צריך להטעין", שבת צוחקת. "תראי, אני בטוחה שאם נשאל אותה, היא תאמר שגם היא צריכה להטעין את עצמה מדי פעם,
לדעתך, תעשיית המוסיקה מזמנת לנשים התמודדויות שונות מאשר לגברים?
"אם נסתכל על ההיסטוריה", אומרת שבת, "נראה דברים שפעם לגברים היה מותר לעשות ולנשים היה אסור. גם היו תפקידים ששויכו לגברים ותפקידים ששויכו לנשים, ללא קשר ליכולת או לכישרון. היום זה אחרת, אבל באיזשהו מקום ההיסטוריה הזו משפיעה עד היום, על חלק יותר ועל חלק פחות, תלוי באיזה בית כל אחד גדל.
"אם את שואלת אותי איזו קריירה יותר חשובה לי, אז תודה לאל, אני לא צריכה לבחור, אבל אני יכולה לומר לך בבהירות ובביטחון, שהאימהות חשובה לי מכל קריירה שהיא. אף פעם לא אשאיר את הבת שלי לא מאורגנת ולא מסודרת ואצא לי לאיזו הופעה, זה לא משהו שיקרה".
מופע ההשקה של האלבום 'לגדול לצידך' ייערך ב- 1 באפריל ב'זאפה' הרצליה בשעה 22:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם