ראשי » תרבות » במה

"הנפש הטובה מסצ'ואן": עושר אקספרס ב'גשר'

מדוע טוב לו לרשע? שואלת "הנפש הטובה מסצ'ואן" במחזה הנפלא של ברטולד ברכט שיכל היה להפוך בקלות לקלישאה אך תיאטרון גשר ושחקניו עושים ממנו מטעמים, ומגיעה למסקנה שמצוות האלים כבדות מדי ליישום בעולם הזה

הבמה בתיאטרון גשר מטפטפת ומפכפכת, השחקנים מדשדשים ומשכשכים, נמצאים בתווך שבין הגשם השמימי הטוב לבין המפגש שלו עם האדמה הפזורה על הבמה שהופכת לבוץ ארצי כובל ומטביע.

עוד כותרות ב-nrg:
• צפו: מה גרם למירי רגב לבכות?
• בר רפאלי מול ג'ניפר לופז: מי מנצחת?
• אישה בלטקס ושוט: ההשפעות של ערן צור
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

האפקט המרשים נוצר בעזרת עיצוב הבמה המפואר (פאר עצוב וקשה אמנם, אבל אולי קצת מפואר מדי) של מיכאל קרמנקו, ובחיזוק התזמורת של אבי בנימין ופעלולי הצליל והקולות הנהדרים של איגור ממונוב וסילינה סמירנובה. אבל לפני הכול זהו המחזה. "הנפש הטובה מסצ'ואן" הוא החביב עליי מבין מחזותיו של ברכט. לכאורה משל כמעט פשטני, מאכיל בכפית, על צדיק ורע לו. אבל הדיאלוגים, הדמויות וההמצאות העלילתיות מצליחות לעבות את המשל הזה בלי למסמס את המסר הברור שלו, במקום למרוח אותו על פלקט ולתת לו להתפרע כמו דגל על תורן בליל סערה.
 
האלים — שהופכים בעיבוד המרשים של הבמאי יבגני אריה לנציגים משעשעים של היהדות, הנצרות והבודהיזם — יורדים לארץ למצוא צדיק אחד בסין, אבל הזמנים קשים, וכשאין לך אוכל לבני ביתך אף אחד לא מתנדב להלין שלשה זרים. כמעט אף אחד, למעט שן טה הטובה שלא יודעת להגיד לא (למרות שלא ברור לה "איך אהיה טובה כשהכול כל כך ביוקר"), ומארחת את שלושת הזרים בביתה.

לאחר ליל הסערה הם חושפים את זהותם בפניה ומעתירים עליה בחזרה מזל טוב שמתבטא בהצלחה כלכלית. אלא שזו מביאה עמה נצרכים, נזקקים ועלוקות, שבשבילם בחורה עם לב זהב וכסף ביד היא הקומץ שישביע את הארי. לא רק שהם שותים לה את החיים, הם גם מנסים ללמד אותה את דרכיהם הקלוקלות.

שן טה המסכנה נקרעת בין הרצון לרצות את כולם ובין הכסף שהולך ואוזל, וממציאה את בן דודה הקשוח שואי טה. רק כאשר היא עוטה את דמותו היא מצליחה להתנהל בקשיחות שהעולם דורש ממנה. הטרנספורמציה מאישה לגבר כדי לעמוד על שלך, מזכירה את הפרויקט האחרון של גשר ויבגני אריה, "הדיבוק". גם שם אישה חלשה מגייסת לעזרתה קול גברי כדי להישמע, ובאופן מעניין ברכט עצמו הואשם בספרו של ג'ון פיוג'י, "חייו ושקריו של ברטולד ברכט", שחלק ממחזותיו מבוסס על עבודות של מאהבותיו שניכס לעצמו.

גם שן טה מתאהבת בגבר הלא נכון, מספרת לעצמה ש"כל עוד אני איתו הוא בן אדם טוב", ומוכנה "ללכת עם שאהבה נפשי ולא לדעת אם הוא אוהב אותי". וגם כאן, הגבריות של שואי טה נחלצת להגן עליה מעצמה. כי שן טה לא יודעת איך להיות "טובה לעצמה ולאחר גם יחד".

שואי ושן טה הופכים לבעלי מפעל ומנצלי פועלים — אין נמוך יותר מזה בעיניו של ברכט המרקסיסט, אבל הוא לא שופט אותה. יהיה משפט בסוף ההצגה, אבל הנאשמת תהפוך למאשימה. האלים חזרו לארץ במין "דאוס אקס מכינה" הפוך, שן טה מטיחה בהם את חוסר ההיגיון בזה ש"פקדתם עליי להיות טובה אבל גם להמשיך לחיות", ואת זה ש"משהו פגום בעולמכם, מדוע טוב לו לרשע?" (תרגם יפה שמעון זנדבק). במקום להתערב באופן שמימי ולהציל את גיבורת המחזה, האלים מבינים את חדלונם וש"המצוות שלנו כבדות מדי", ונוטשים את העולם. שן טה נשארת לבד עם הניסיון לרבע את המעגל ולהיות אדם מוסרי בסביבה שאינה מאפשרת זאת.

את התפקיד הכפול של שן ושואי טה מגלמת נהדר נטע שפיגלמן. אלון פרידמן מרגש בתור ואנג מוכר המים וידיד האמת היחיד שלה, יחזקאל לזרוב שאחראי גם על הכוריאוגרפיה בהצגה הוא הטייס היהיר, סבטלנה דמידוב נהדרת בתפקיד גברת שין התככנית, וכל צוות השחקנים עושה עבודה מצוינת כשהוא עטוי בערב רב של היסטוריה סינית, שעיצבה המלבישה סטפניה גראורגוקייטה.

כנסו לדף הפייסבוק של מגזין מוצש
וגם לדף הפייסבוק של nrg תרבות

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...