פנטזיה אדיפלית? 50 שנה ל"צלילי המוזיקה"

האם יהיה מופרך לומר שמותה של הברונית פון טראפ הוא למעשה רצח ספרותי? הייתכן והרקע ההיסטורי להתרחשות נושא עמו גם מסר מגדרי חריף? 50 שנה אחרי, מתברר שהמחזמר הנפלא באריזה המשעשעת הצליח גם בזכות מסרים סמויים מן העין

אמרי סדן | 2/3/2015 9:45

בחודש מרץ 1965, שנה בלבד לאחר ש"מרי פופינס" זיכה אותה באוסקר, הצליחה ג'ולי אנדרוז לכבוש שוב את לב הצופים ברחבי העולם עם "צלילי המוזיקה".

עוד כותרות ב-nrg:
• אחרי 30 שנה: 'הקליק' חוזרת לכותרות
• "בית הקלפים" חושפת את אשליית המציאות
• מה מומחי סאדו-מאזו חשבו על "חמישים גוונים"?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

חמישים שנה עברו מאז צאתו אחד הסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים, מיוזיקל אפי שמתנהל על רקע השתלטות הנאצים על אוסטריה, וקולה של מי שהתחילה את הקריירה המצליחה שלה דווקא בתור זמרת עדיין מהדהד פה ושם בסלון המשפחתי.

ג'ולי אנדרוז ב''צלילי המוזיקה'' מתוך הסרט

בשני הסרטים המוכרים ביותר שלה, משחקת אנדרוז תפקיד דומה – דמות אם שחודרת לתא המשפחתי כעוזרת או כ"נאני" קסומה, ומחדירה קסם לחייהם של ילדים מדוכאים בלונדון השמרנית של תחילת המאה ה-20 או באוסטריה הקפדנית של שנות ה-30. לכאורה, בשני הסרטים מגלמת אנדרוז דמות נאצלת. בסרט הראשון מעניקה מרי פופינס סיוע חיצוני לתא המשפחתי המפורק, ומצליחה לגרום לשיקום היחסים בין מר בנקס הקפדן לאשתו וילדיו, ואילו בצלילי המוזיקה, אנדרוז נכנסת לחייה של משפחה מרוסקת לאחר מות האם, ומשיבה את המוזיקה לחייהם של קפטן פון טראפ (כריסופר פאלמר שחגג לאחרונה יום הולדת 85) ושבעת ילדיו. אלא שמתחת למעטה החביבות של פופינס ומריה, מסתתרת פנטזיה אנושית אדיפלית, הבאה לידי ביטוי ברצח דמויות אב ואם ובשאיפה להבנות מחדש את מאגר הגנים המשפחתי.

מותה של הברונית פון טראפ לא מוסבר ב"צלילי המוזיקה", אולם לא יהיה מופרך לומר שהיא נרצחה מבחינה ספרותית לאחר שלא הצליחה לרכך את הנוקשות הצבאית האוסטרית של הקפטן ומנעה משבעת ילדיו המסכנים את חדוות נעוריהם. אגתה וייטהד, שמה של האם המנוחה שבמציאות נפטרה לאחר הגעתה של מריה לבית משפחת פון טראפ, כלל אינו מוזכר בסרט. הסרט מתאר כיצד הוחלפו מספר אומנות כושלות (תחליפי דמות אם) שהובסו על ידי הילדים, שהפכו במהלך השנים לכנופיה סדיסטית ומרושעת. וכפי שמגלה פראו שמידט, אם הבית, "לפראוליין הלגה הם שמו נחש!". רק דמות האם האידילית של פראוליין מריה מצליחה בסופו של דבר לחדור לליבם של הקפטן וילדיו.

קטעים נוספים

גם דמותה הקסומה של מרי פופינס, מתגלה במבט שני באור פחות זוהר. בתיק הצד המופלא של אומנת הבית החביבה מסתתרים גם צדדים מרושעים וציניים שפוגעים בכל מי

שלא מיישר עימה קו. באופן דומה, כניסתה של פראוליין מריה לתוך אחוזת פון טראפ הייתה כרוכה במעשה אלימות סמוי מן העין, שכוון נגד האם הביולוגית. אותה אלימות חוברת גם לרקע ההיסטורי של הסיפור – עליית הנאצים לשלטון, ונושאת עמה מסר מגדרי חריף – עולם הגברים הוא שהוביל בסופו של דבר ל"אנשלוס" ולסיפוחה של וינה למזימה הגרמנית, בעוד שעולם בהנהגה נשית היה פותר את הקונפליקטים הלאומיים באופן אחר. העובדה שמריה מגיעה ממנזר – מרחב נשי מובהק – מחזקת את המסר המגדרי, הרואה במאבק בנאצים תולדה של מאבק הכוח בין המינים.

המסרים הפמיניסטיים והאדיפליים שנמצאים בסרט מוגשים לצופים באריזה קלילה ומשעשעת שמלווה בקולה המרהיב של אנדרוז ובשירי הקאלט שזכו מאז לעשרות עיבודים. השילוב בין הדרמה האדיפלית העומדת בבסיס הסרט לבין המוזיקליות והשעשוע שבו, על רקע המעטה האסתטי המושלם, הכולל את נופיה המרהיבים של זלצבורג, אפשרו לו להישאר פופולרי עשרות שנים אחרי שעלה לראשונה על המסך. היצירה המיתית של הבמאי רוברט וייז שואבת את כוחה לא רק מצלילי המוזיקה אלא גם מרעשי הרקע של תופי המלחמה הנאציים, ומן הדממה שאופפת את סיפור מותה של אגתה וייטהד, האם הביולוגית של משפחת פון טראפ המזמרת.