מה קורה לצעירים אמריקאים בישיבות בארץ?

פסטיבל הסרטים האמריקאי חושף אמריקה אחרת עם הקולות החדשים והמוערכים בקולנוע העצמאי העכשווי. שוחחנו עם במאית שחזרה בשאלה ותיעדה חוזרים בתשובה ועם במאי "במידלטון" עם אנדי גרסיה על השינויים שעוברים על תעשיית הסרטים האמריקאית

עידוא דגן | 26/2/2015 12:54 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
למרות הקמפיינים סביב טקס האוסקר האחרון שמחו נגד מיעוט הנשים והשחורים המועמדים לפסלון, פסטיבל הסרטים האמריקאים שנפתח השבוע בתל אביב ויגיע לסינמטקים ברחבי הארץ מגלה אמריקה אחרת עם הקולות החדשים והמוערכים בקולנוע העצמאי העכשווי: מצד אחד סרט תיעודי על מה שעובר על צעירים אמריקאים בישיבות בישראל, מצד שני- הקרנה ראשונה בישראל לדרמת היחסים של אדם רודג'רס בכיכובו של אנדי גרסיה. בראיון מיוחד ל- nrg הקולנוענים מעידים על השינויים שעוברים על תעשיית הסרטים האמריקאית.

עוד כותרות ב-nrg:
אלין לוי ודון לני גבאי בפסטיבל סן רמו
מה מומחי סאדו-מאזו חשבו על "חמישים גוונים"?
מהפכה ברגשות מעורבים: שי צברי מאכזב ומצוין
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
צילום: מתוך הסרט
''במידלטון'' צילום: מתוך הסרט
בלוז לבחורי הישיבות

בתחילת השבוע חשף טקס האוסקר ביתר שאת את המתחים שמטלטלים את התרבות האמריקאית בשנים האחרונות, בנוגע לייצוג נשים ושחורים ולשוויון הזדמנויות. פסטיבל הקולנוע האמריקאי העצמאי שנפתח השבוע בישראל – States of Mind, יוזמה של ליסבט שרמן בשיתוף עם שגרירות ארה"ב, מביא לכאן את בכירי היוצרים העכשוויים בתעשיית הסרטים האמריקאית, מהוליווד ומהקולנוע העצמאי (אינדי) הדוקומנטרי, ומראה לנו אמריקה אחרת.

אחת היוצרות שהגיעה לכאן לרגל הפסטיבל, היא הבמאית הדוקומנטרית אנה ווקסלר, צעירה יהודיה מניו ג'רזי, בת למשפחה דתית-אורתודוקסית שחזרה בשאלה, ברחה מהבית, ישנה ברחובות, והתנסתה בסקס וסמים עם חברים שגם עזבו את העולם החרדי. עם זאת, לאחר שלמדו בישראל, אותם החברים החליטו לחזור לעולם הדתי. ווקסלר מחליטה לצאת למסע בעקבות שלושה צעירים יהודים מרדניים במסע שלהם מהתיכון לישראל.

שלושה במאים צעירים כולל ווקסלר ינחו במסגרת הפסטיבל סדנאות קולנוע וכיתות אמן לבני נוער וישתתפו בכנס "מדיה וטכנולוגיה" במושב שיעסוק בשחקנים, במאים ויזמים חברתיים. בסרט "לא שגרתי" (Unorthodox) ווקסלר, יחד עם הבמאית נדיה אורטלט, מתארות את ילדותה של ווקסלר, תגובת המשפחה בגיל ההתבגרות לחזרתה בשאלה ואת החבורה שאיתה נהגה לבלות, שלאחר הביקור בישראל התנכרו לה.

צילום: מתוך הסרט
''לא שגרתי'' צילום: מתוך הסרט

"לא שגרתי" הוקרן בפסטיבלי קולנוע רבים, כולל פסטיבל DOC NYC, פסטיבל הקולנוע היהודי בבריטניה ופסטיבל הסרטים הבינלאומי ארלינגטון. הסרט מתחיל כשאנה ואחותה משתעשעות ורוקדות בצילומי וידאו ביתיים משנות ה- 90, בבגדים חשופים יחסית, תוך שהיא מציינת כי היא ואחותה יכלו להתלבש כך רק בחדרי חדרים. בהמשך היא מלווה את חבריה בביקורם בישיבות בישראל ומתעדת את השינוי שעובר עליהם.

בשיחה היא מספרת על המניע לצלם את הסרט. ווקסלר: "הייתי בת למשפחה דתית, ואפילו למדתי תורה. בגיל 16 חזרתי בשאלה כשעלו אצלי שאלות כמו איך זה יהיה לחיות כשאוכלים לא כשר ו'לשבור שבת'. עוד כמה חברים שלי, בחורי ישיבה שעלו אצלם השאלות האלה, נסעו לישראל, שם הם נכנסו ללמוד בישיבות. כשהם חזרו לארה"ב הם הפכו שוב ליותר ויותר דתיים ולא היה לי ספק שהרבנים בישראל השפיעו עליהם לחזור שוב בתשובה. לאט לאט הם התרחקו ממני וזה מאוד הכעיס אותי, הרי היינו חבורה שבילנו יחד תמיד, הם רק נסעו לשנה וכשחזרו - נראה כאילו הם עברו שטיפת מוח, ממש כך".

ווקסלר, שהרגישה נבגדת על ידי חבריה, החליטה לברר מה בדיוק קורה איתם בביקורם בישראל: "אנשים צעירים מהקהילה היהודית נוסעים לישראל גם מבלי לחפש דרך לחזור בתשובה, ואז ישראל 'מתקנת' אותם, כך לפחות חושבים חלק מההורים שלהם. אז החלטתי ללכת ולברר האם באמת אלו הרבנים שמשפיעים עליהם ומה בעצם קורה להם בישראל. התחלתי לעקוב אחר שלושה בחורים אמריקאים אחרים שלומדים בישראל.

"כשהגענו לצלם בישראל, הבנו שלא אוכל להיכנס לתוך הישיבות שלהם, ולכן ציידתי את חלקם במצלמה אישית כדי שיצלמו לי מבפנים והיינו עורכים את הראיונות איתם מחוץ לישיבה".

צילום: יח''צ
אנה ווקסלר צילום: יח''צ

השלמת עם המשפחה?

"המשפחה שלי הרי מצולמת בסרט והסיפור האישי שלי משולב בסרט. בהתחלה הם הפכו להיות קשוחים יותר, באופן כללי הם הגיבו ממש רע, הם חשבו שברחתי והם קראו למשטרה, וכך זה נמשך כמה שנים, לאורך התיכון. את הסרט לקח לנו לצלם כתשע שנים, והיום הם כבר השלימו עם זה, כלומר הם עדיין דתיים ואני לא, אבל הם יותר מקבלים, אני מבקרת אותם והכל בסדר".

לעומת עקבות המתחים שנחשפו לאחרונה לקראת טקס האוסקר, מספרת ווקסלר על מצב שונה בתעשייה הדוקומנטרית: "בקולנוע העצמאי ובעולם העשייה הדוקומנטרית

בוודאי, יש הרבה יותר נשים יוצרות, במאיות וכותבות וגם מפיקות, מאשר מבהוליווד, וההוכחה הנחרצת היא העובדה שבמאית זכתה עכשיו באוסקר בקטגוריה הדוקומנטרית".

מה דעתך על קמפיין ה- #AskHerMore שנועד לדחוק בתקשורת לשאול את הכוכבות שאלות מורכבות יותר מאשר מאיפה השמלה שהן לובשות ומי סידר את תסרוקתן?

"אני לגמרי תומכת בקמפיין, זה נראה כל כך מובן מאליו וכששמעתי על זה לראשונה אמרתי לעצמי- 'בטח, הרי זה ברור, איך לא חשבו על זה קודם?".

איך מפיקים סרט עצמאי ללא תמיכת האולפנים הגדולים?

"אני גם מצלמת וגם עורכת, אז חוץ ממימון לא משמעותי, הסרט כמעט ונעשה ללא תקציב, אבל כשהגעתי לשלב העריכה האחרונה, הבנתי שאני חייבת להביא עורך חיצוני, עין נוספת כדי לערוך את הסרט ללא קשר רגשי לחומרים, ואז פתחתי קמפיין מימון בקיקסטרטר, והצלחנו לגייס 22,000 דולר".

מה מסקנתך מצילומי הסרט, הביקור בישראל הוא אכן השפעה רעה על כל אותם צעירים אמריקאים?

"אני חושבת שהייתי מאוד זהירה והשתדלתי לא לשפוט. למרות שנקודת המוצא שלי הייתה כעס על החברים שבגדו, עשיתי את הסרט בלי לקבוע מסקנה חד משמעית. יש תגובות של קהל לא דתי שחושב שזו השפעה מאוד רעה על ילדיהם, והחרדים אומרים שזה מקסים, שזה מה שצריך לקרות".

צילום: מתוך הסרט
''במידלטון'' צילום: מתוך הסרט
יש סיכוי לאהבה מאוחרת

"במידלטון" (AT MIDDELTON) של הבמאי אדם רוג'רס בכיכובם של אנדי גרסיה, ורה פרמיגה וספנסר לופרנקו, הוא סיפור על אהבה מאוחרת שביים אדם רוג'רס.

ג'ורג' (גרסיה) מלווה את בנו קונרד באוניברסיטת מידלטון בזמן ביקורי קולג'ים. תוך כדי טיול בקמפוס, הוא נתקל באדית (פרמיגה), אישה חופשייה ומשוחררת שמלווה את בתה אודרי. השניים ממשיכים את הסיור יחד, ובהמשך יוצאים להרפתקה רומנטית משלהם, גונבים אופניים, משתתפים בשיעורים ומעשנים חשיש עם הסטודנטים.

בשיחה עם nrg מספר הבמאי אדם רודג'רס על ציפיותיו מההקרנות של "במידלטון" בישראל: "כולנו, כל מי שהיה מעורב בעשיית הסרט, מרגיש כבוד שהסרט לוקח חלק בפסטיבל "States of Mind" כי אנחנו מאמינים במשימה שלו. סרטים חוצים גבולות בדרך מיוחדת וזו אולי שאיפתנו החשובה ביותר, שהקהל הישראלי ירגיש מה שחוו קהלים ברחבי העולם ומה שאנחנו בהחלט חווינו כשצילמנו את הסרט הזה. מלבד זאת אני מאוד מתרגש שלצלם שלנו מנו קדוש, תהיה הזדמנות לצפות בסרט בבית- בישראל".

אחרי שצילמת את הסרט, אתה עדיין מאמין בהזדמנות שנייה לאהבה בגיל מתקדם?

"כמובן, מפני שאהבה היא כל כך בלתי צפויה וככל שאתה מזדקן יותר, הסיכויים אפילו גבוהים יותר, כי אתה נעשה מודע יותר לשעון הביולוגי המתקתק".

צילום: יח''צ
אדם רוג'רס צילום: יח''צ

על אף ש"במידלטון" הוא לא סרט עצמאי קלאסי והוא יותר הוליוודי, מה אתה חושב על התפקיד שהקולנוע העצמאי משחק בתעשיית הסרטים האמריקאית, האם אתה חושב שניתן לראות את השפעתו גם בטקס האוסקר האחרון?

"הקולנוע העצמאי נצפה בכל מקום הרבה יותר מבעבר. ההפקות ברמות מגוונות של תקציבים ובמגוון הולך וגדל של פלטפורמות להפצה, כך שזו תקופה לא בטוחה מצד אחד אבל גם מרגשת עבור יוצרי קולנוע מצד שני. להשקפתי, ההזדמנות להגיע לקהלים עם סרטים אישיים מאוד היא ברת השגה היום יותר מאי פעם וזה הכי חשוב. באותו הזמן, תקציבי האינדי (הקולנוע העצמאי) מתכווצים, אז כל אחד נאלץ לעשות הרבה יותר בהרבה פחות.

"לגבי טקס האוסקר האחרון, קשה למצוא סרט שהיה מועמד או שזכה בפסלון, שנעשה בתקציב של מעל 10 מליון דולר ומרביתם אפילו נעשו בתקציב נמוך הרבה יותר מכך, כך שגם הוליווד נהייתה 'אינדי', התחומים מתמזגים".

עם ההצלחה של "במידלטון" בקופות, רודג'רס הקים חברת הפקות קטנה. בין סרטיו הבאים - קומדיה רומנטית שמתרחשת בעתיד הקרוב. "אשמח לצלם יום אחד בישראל" הוא אומר לנו, "ביקרתי בישראל לפני שנים רבות ואני לא יכול לחכות כבר לחזור ולבקר".  

פסטיבל States of Mind ימשיך עד ה- 5.3 בסינמטקים ברחבי הארץ

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
שתף

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

המומלצים

מרחבי הרשת

פייסבוק