"עקר בית": חולה מדומה במחזה מפוצל אישיות
בית ליסין מחזיר לבמה את "עקר בית" של ענת גוב. על אף עבודתם המצוינת של דב נבון ורמה מסינגר בתפקידים הראשיים, המחזה עצמו סובל מפיצול אישיות חמור, בדיוק כמו דמות הגיבור שהיה טייס קרב אמיץ ועם פרישתו נאלץ להסתפק בעבודות הבית
בית ליסין מעלה את המחזה המקורי "עקר בית" מאת ענת גוב, שכבר הוצג לפני כעשר שנים בתיאטרון הקאמרי.עוד כותרות ב-nrg:
• אלין לוי ודון לני גבאי בפסטיבל סן רמו
• מה מומחי סאדו-מאזו חשבו על "חמישים גוונים"?
• מהפכה ברגשות מעורבים: שי צברי מאכזב ומצוין
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במרכז המחזה – משפחה. הבעל זאביק (דב נבון), האשה גליה (רמה מסינגר) ושתי הבנות יעל ודנה (לורין מוסרי ומאיה בכובסקי). למשפחה מצטרפת גם העוזרת הרוסיה מרינה (תמרה קליינגון) ובנוסף מסתובב בשטח גם הרופא דוקטור רגב (רון שחר). כולם חוגגים את יום ההולדת של זאביק ורואים בטלוויזיה תכנית המתייחסת לאישיותו ולפעילותו, אבל למשפחה יש גם צרות ובעיות, בעיקר לאבא זאביק. מדובר במי שהיה טייס קרבי אמיץ ויעיל עם רשימה ארוכה של הישגים, אבל קשה לו להתאקלם כאזרח. אין לו מה לעשות. בלי מדים - הוא לא בן אדם. הוא מנסה להעביר את הזמן כ'עקר בית', אבל אין זה פתרון מספק עבורו.
בנוסף לכך, אשתו גליה לא מעניקה לו אהבה ותשומת לב. שתי הבנות חביבות כלפיו, אבל ה'עקר' נשאר עקר. גם לבת יעל יש צרות. היא נשואה, אם לתינוק, אבל בעלה מתעלם ממנה. בעקבות כך היא עוזבת את הבית עם התינוק ומצטרפת למשפחה. אבל במרכז נותר תמיד הטייס זאביק, מצוברח ומתוסכל נוכח משפחה אדישה.
מי שמציל את המצב הוא הרופא. הוא מציע לו להעמיד פנים כאילו הוא חולה במחלה סופנית, מה שעשוי לעורר אצל אשתו רגישות, חמלה ורצון להעניק לו אהבה ותשומת לב. ואכן - התחבולה הצליחה. גליה האדישה הופכת לרגישה. יש זוגיות ויש אהבה. היא אפילו מבשלת לו ברצון סביח, התבשיל האהוב עליו, אבל הרופא רגב מחליט שהגיע הזמן להסיר את המסכה ולגלות לגליה את האמת אודות מחלתו המדומה של זאביק ואת הסיבה לכך שהוא העמיד פנים כחולה. גליה מבינה סוף סוף מה חסר לזאביק ומדוע הוא התחפש לחולה והמשפחה פותחת דף חדש.
הליהוק מצוין, השחקנים נהדרים, המחזה מעניין, אבל קצת בעייתי. יש במחזה התייחסות לשני עניינים חשובים: האחד - מעמדו של איש צבא הפורש בגיל מתקדם מהשירות ואינו מסוגל לפתות דף חדש כאזרח וכ'עקר בית'; השני - התייחסות מעניינת למערכת היחסים שבין בני משפחה, אותו פער בין רגישות להתנהגות. המשפחה של זאביק, האישה והבנות, אולי מבינה אותו, אבל אין היא מתנהגת בהתאם. צריך להתחולל איזה משבר, במקרה זה מחלה שסופה מוות, כדי שהאישה תבין מה לעשות ואיך להתנהג.
סביר להניח שאותה סיטואציה רלוונטית בהרבה מערכות יחסים. אבל, וזה העיקר, יש במחזה גם נקודת תורפה מהותית – שילוב של דרמה וקומדיה. הכל רציני וגם הכל מצחיק. מבחינת ההתנהגות של הגיבורים וסגנון הדיבור, להוציא כמה חריגים פה ושם, הכל מובא בערבובייה. נכון שהשילוב של רציני ומצחיק הוא די מקובל בלא מעט קומדיות, קלאסיות ומודרניות. לא אשווה את ענת גוב לברנרד שו, זה לא הוגן, אבל ניתן היה למצוא את השילוב הנכון מבחינת הסגנון בין דרמה אנושית רצינית לקומדיה מצחיקה. לא די בלהיט לשיווק. גם הבמאי אלון אופיר יכל היה במקרה זה לביים את המחזה בסגנון בימתי קצת יותר מתוחכם, קצת מופנם ומרומז ופחות מופגן. גם הקהל, כמו זאביק, קיבל במקרה זה סביח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם