ראשי » תרבות » קולנוע

"אל תוך היער": מתיש ומשעמם באופן לא הגיוני

האדפטציה הקולנועית החדשה של דיסני היא דוגמה מצוינת לשלל הנסיונות לתפוס מרובה מבלי לתפוס מאומה בגל החידושים השאפתניים של התקופה האחרונה. אפילו מריל סטריפ לא עומדת בסטנדרטים של עצמה, בסרט שכולו שירים מביכים ומריחה מעייפת

גל של חידושים שאפתניים לאגדות קלאסיות שוטף את המסך הגדול בשנים האחרונות. חלקם לוקחים אלמנטים מוכרים ויוצרים סיפור חדש, חלקם מתבססים ישירות על סיפור האגדה או על אדפטציית האנימציה לאגדה.

עוד כותרות ב-nrg:
• מה מומחי סאדו-מאזו חשבו על "חמישים גוונים"?
• תביעה נגד חברות ההפקה של שרית חדד ואייל גולן
• זמרת הליווי של עידן רייכל עוברת לקדמת הבמה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

חלקם אף מנסים ללכת נגד הזרם בשלל דרכים, כמו הפיכת הנבל לגיבור הסיפור או הפיכת הסיפור לאפל הרבה יותר מהגרסה המוכרת ביותר שלו, אם כי נציין כי האגדות המקוריות עליהן מבוססות כל האדפטציות הללו קודרות הרבה יותר ממה שרובנו יודעים. אך מעבר למאפיין המשותף שיש לכל הסרטים הללו, העובדה שכולם משתמשים בסיפור אגדה כבסיס, ישנו דבר אחד שדי בולט אצל כולם: הם גרועים. או, אם נהיה קצת יותר מנדיבים, בקושי סבירים (כן, גם "מליפיסנט").
 
ועתה יש שחקן חדש במערכה – "אל תוך היער" של רוב מארשל, המבוסס על מחזמר פופולארי של סטיבן סונדהיים באותו שם.

"אל תוך היער" הוא אסופה של אגדות רבות, ביניהן כיפה אדומה, רפונזל וסינדרלה, הנרקמות לכדי סיפור אחד שבמרכזו זוג איכרים ערירי שיוצאים "אל תוך היער" בהוראותיה של שכנתם המכשפה, על מנת להסיר את הכישוף שהטילה על ביתם וסוף סוף להפוך להורים. אם מחזמר המורכב ממספר לא הגיוני של אגדות לא היה אקסטרווגנטי מספיק, הקאסט, שכולל בין השאר את מריל סטריפ, אנה קנדריק, כריס פיין ואמילי בלאנט, ללא ספק הופך את הסרט מ"יותר מדי" ל"וואו, זה ממש יותר מדי". וההופעה הקטנה והלא נעימה של ג'וני דפ בתור הזאב הרע ממש לא תורמת לכל העניין.

 
ישנם פגמים רבים ב"אל תוך היער", אך כמעט כל אלה מגיעים מאותו מקור, והוא השאיפה של הסרט למצוא חן בעיני כולם. ילדים. מבוגרים. טף. חיות מחמד. הבעיה עם יצירת אדפטציות קולנועיות מודרניות לאגדות בנות מאות שנים היא שהערכים והמסרים שעליהם מתבססות אותן אגדות כבר אינם נתפסים כמוסכמות חברתיות, לא כמו פעם. ומסיבה זו, יוצר קולנוע שניגש לאגדה כשלד של יצירתו אינו יכול גם לחנך את צופיו לאותם ערכים וגם לשלול אותם באותה נשימה באופן כה בוטה, למקרה שהם לא מוצאים חן בעיני מישהו.

למעשה, מה ש"אל תוך היער" מנסה להגיד לכם, הצופים, הוא כזה – כן, לא היינו אמיצים מספיק בשביל לחשוב מחדש על כל התפיסות הארכאיות האלה שדוחפים לכם לגרון משחר האנושות, אבל היי, הוספנו כמה בדיחות שיגרמו לכם להאמין לרגע שאולי כן חשבנו עליהן, אז אל תבואו אלינו בטענות.

אבל נבוא בטענות ועוד איך, ולא רק בשל חוסר ההחלטיות הפחדנית בנוגע להבדלי המוסר אז והיום. מעבר לעניין הלא קטן הזה, מדובר בסרט מתיש ומשעמם בצורה לא הגיונית. אולי חובבי מחזות זמר יהנו מכך שהסרט מורכב ממשהו כמו 99% שירים ממש מביכים, צורמים וחסרי היגיון, אבל אנשים שיש להם דברים יותר טובים לעשות מלצפות במשך שעתיים בסיפור ממוצע-מינוס שיכול היה להסתיים תוך חצי שעה – פחות. שלא לדבר על העובדה התמוהה שאיפשהו באמצע, הסרט מחליט שבעצם הוא רוצה מייקאובר ולפתע, ברגע שכולנו מעיזים לקוות שהגענו לקצו של הסבל, מתחיל להתנהל כמו סרט שונה לחלוטין. שני סרטים גרועים באחד!

לסיכום, נאמר בצורה הפשוטה ביותר – עם כל אהבתנו לכישרון הקומי האדיר של כריס פיין, סרט שבו הופעתו מתעלה על זו של מריל סטריפ הוא סרט שהנו, ללא ספק, מקולל.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...