מלי לוי "חשודה" בבינוניות
צילום מבריק בסטנדרטים קולנועיים גבוהים, רעיון מרתק הכולל סיפור הנע בין שני צירי זמן וסצנת פתיחה מהפנטת הכינו את הצופה לסדרת מתח דליקטס שהתבררה כעוד דרמה איטית ומשמימה
עוד כותרות ב-nrg:
• הופעות הסופרבול הבלתי נשכחות
• המציאות האכזרית של רוסיה היפה
• תחנות תרבות: כנסיית השכל מתפשטת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הסצנה, ששילבה בין צילומי חוץ יפהפיים של הלילה הירושלמי לעריכה איטית ומורטת עצבים, נראתה כמו ההתחלה המושלמת לסדרת מתח ישראלית, מהסוג שקיומן ואיכותן תמיד מוטל בספק. כמה חבל שאותן דקות פתיחה מבטיחות התבדו תוך כמה סצינות, כשהתברר שמולנו עומדת סתם עוד דוגמה לבינוניות של סדרות הז'אנר הישראליות.
''חשודה''
צילום: עידו ברלד, עיבוד תמונה: יוליה טייץ
חבל, כי ב"חשודה" היו כל המרכיבים הנכונים כדי להפוך אותה ליצירה יוצאת דופן בנוף הטלוויזיוני הישראלי. הסדרה של בני פרדמן עוקבת במקביל אחר שני צירי זמן שונים - בראשון מוצגת חקירתה של דפנה צור, בכיכובה של לוי-גרשון, שמואשמת בכך שרצחה את בעלה עודד (רותם קינן, "מי מפחד מהזאב הרע"), ובמקביל אנו נחשפים גם לשעות שלפני הרצח, צופים באירועים שהובילו למותו.
לצד הרעיון המבטיח ודקות הפתיחה המבריקות, מרשימים גם הסטנדרטים הקולנועיים הגבוהים שהיא מציבה לעצמה, שעיקרם בצילום הממגנט והמושקע באחריותו של עידו ברלד ("שכונה", "ז'טם איי לאב יו טרמינל"), שעושה עבודה נפלאה בבניית הסצנות - מצד אחד משתמש בתפאורה הירושלמית של הסדרה בצורה שמחדדת את הצבעים בעזרת צילום מנופי, ומנגד משתמש גם בשוטים קרים ובזוויות צילום עקומות שמדגישות את התחושה הפסיכופטית שנובעת מציר העלילה המרכזי.
אך מגדל הקלפים המסקרן קורס במהרה כשמתברר שהמתח המעורפל שאופף את תחילת הסדרה, למעשה ריק מתוכן ושטחי. פרדמן מכיר היטב את נוסחאות ז'אנר המתח
גם הקאסט המושקע אינו מצליח לצקת עניין ואמפתיה לתוך הסדרה. לוי-גרשון, שמיתגה את עצמה כשחקנית מעניינת בשנים האחרונות בזכות "המשרד" ו"זינוק בעלייה", מציגה דמות בנאלית ויבשה של עורכת דין שנדמה כאילו כלל לא איכפת לה שהסתבכה. קינן, שמגלם את בעלה חסר האונים, לא מצליח אפילו לעורר רחמים באיזושהי מידה. עוד מופיעים דרור קרן ("פעם הייתי") הנהדר שנאלץ לגלם את החוקר המשטרתי שמשתמש בכל הקלישאות המוכרות, יגאל נאור ("מפריח היונים") על תקן המאפיונר המרושע שחבריו המצולקים מפחידים בהרבה ממנו, ויערה פלציג ("משפחה טובה") המתוקה שמשחקת פאנקיסטית, במה שנראה כמו מחווה לחקירת הרצח של "נערה עם קעקוע דרקון".
למרות נתוני הפתיחה המרשימים, "חשודה", כך מתברר, פשוט לא מעניינת. הדמויות כולן מדברות באופן זהה וחסרות אופי. מה שנדמה בתחילה כאווירת מסתורין בה כולם שומרים על סודות, מתברר במהרה רק ככיסוי על דמויות חסרת ייחוד שלא מעוררות הזדהות. הצילום המושקע מתבזבז על סצנות ארוכות מדי שפשוט לא מצליחות לעניין ומובילות את הסדרה לכיוונים מוגזמים, קרטוניים ומשעממים, כשברקע מוזיקת אקפלה שאמורה לצמרר ולהאדיר את המתח, אך בפועל מזכירה יותר מדי את "צופן דה וינצ'י" לחינם. כל אלה הופכים את שאלת הרצח שבמרכז הסדרה ללא רלוונטית ומותירים את הצופים בלי סיבה לחזור לצפות בפרק הבא. האם דפנה היא זו שרצחה את בעלה? בסיום הפרק התחושה הברורה היא - למי איכפת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם