מתכונים מהשכונה: תחנות תרבות עם שי צברי
מסבתא שלו שאלתרה על הדרבוקה, דרך קולה העל זמני של אהובה עוזרי, מהאוכל העממי אך המוקפד של חיים כהן ועד לחייו ומותו של המלך – שי צברי מספר על כל התבלינים, הזמירות, הניחוחות וההשפעות בדרך להשקה החגיגית של אלבום הבכורה
אני מביא כאן דברים שכתבתי עליה בחוברת של האלבום שלה “מעליי דממה” שבו אני משתתף, הם מסכמים את כל מה שאני חושב על האישה הזו.
עוד כותרות ב-nrg:
• תנאי הקבלה ל-SS: להיות אדם טוב והגון
• קורטני קוקס: עוד סדרה אחת ודי
• חתונות, יוגה ופדיקור לכלבים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אני לא זוכר מתי שמעתי אותה בפעם הראשונה. נדמה לי שהיא הייתה שם תמיד. עם הקול שמעיר את הלב, כאילו מישהו בעט בתיבת הזיכרון שלך ושיחרר במכה רגשות ששכחת או הדחקת.
אומרים עליה שהיא פורצת גבולות, שוברת מוסכמות. אבל האמת היא שהיא לא פורצת ולא שוברת - לאהובה פשוט אין גבולות. היא מתהלכת בעולם הנוקשה הזה בלעדיהם, עושה את הדבר שלה.
וישנו הקול הזה, שהוא יותר מסך הביוגרפיה שלה. שורש עמוק, קדמוני, שכולו רגש. תימני והודי ואפריקאי ותל אביבי ומהשכונה. ועל-זמני. ובלתי ניתן לניתוח. קול שהוא לגמרי מכאן ועכשיו, אבל גם מאז ומאי שם. עובדה, הוא נשאר גם כשלקחו לה את המיתרים והיא המשיכה לשיר, והיא שרה.
אני חושב שהגיע הזמן שהיא תקבל את פרס ישראל.
מוזיקה שקופה
אני יכול לכתוב פה שמות של עשרה אלבומים שקניתי ואהבתי וחרשתי עליהם כנער או כאדם מבוגר אבל ככל שעוברות השנים אני מבין שהם לא השפיעו עליי כמו שהשפיעה עליי המוזיקה ששמעתי ברחובות ובבתים של השכונה שבה גדלתי בבת ים. המוזיקה של בית הכנסת התימני, התפילות בנוסח אשכנז בתיכון הדתי, השירים שסבתא שלי הייתה שרה לי עם דרבוקה שהיו רובם מאולתרים, המוזיקה המזרחית שהשמיעו בווליום אימתני מכוניות נוסעות בשכונה והמוזיקה שהשכנות שלי היו שומעות בקולי קולות כשהיו שוטפות את הבית לקראת שבת - ערבית, כורדית, טורקית, עברית. ואז יום אחד מישהו שם דיסק של עופר לוי, לדוגמה, ואתה מגלה שאתה יודע את כל המילים למרות שלא קנית אותו אף פעם. מוזיקה שקופה. כל כך קרובה שאתה לא יודע כמה היא משפיעה עליך.
חיים כהן מבשל
לפני עשור בערך החלטתי שאני רוצה להיות טבח. התחלתי לעבוד במטבחים של בתי קפה ומסעדות ובמקביל למדתי בישול. בתקופה ההיא הספר של חיים כהן ליווה אותי
היום אני מבין שאלה לא היו רק המתכונים שגרמו לי להתאהב בספר הזה אלא החשיבה המקורית של כהן שלקח את המתכונים שהוא הכיר מהשכונה שבה גדל ומהמטבח של אמא שלו והעמיד אותם בלי בושה ובלי שום רגש נחיתות מול מתכונים קלאסיים מצרפת ואיטליה. גם הצילומים בספר - שצילמו דוד עדיקא ואורי גרשוני - עשו אותו דבר. הם לקחו את האוכל העממי וצילמו אותו בקווים קלאסיים שאופייניים לצילום מסחרי נוצץ בדרך כלל בלי שום התחנחנות או רומנטיקה מיותרת ובזה נתנו למורשת הקולינרית של השכונה את הכבוד המגיע לה.
אדומי השפתות
לפני כמה שנים התקשר אליי ניצן זעירא ובקול הבס שלו שאל אם ארצה להשתתף כזמר ליווי בערב לכבוד שלמה אבן גבירול שיוצרים ברי סחרוף ורע מוכיח לפסטיבל העוד של ירושלים. לקחתי שבוע חופש ממקום העבודה שלי אז והתמסרתי לחזרות שניהל ביד רמה ממושבו על התופים רע מוכיח. זה היה בית ספר אמיתי למוזיקה ולימד אותי הרבה על מוזיקה כיצירת אמנות ועל עבודה בתוך קבוצה של נגנים, על החשיבות שבדיוק ועל החשיבות שבאלתור.
אחרי השבוע הזה התחלתי להבין שזה מה שאני רוצה לעשות וגם קצת על איך צריך לעשות את הדברים.
שחור - חייו ומותו של זוהר ארגוב / רינו צרור
אם גדלת בשכונה או בעיירה בשנות השמונים נידונת לאהוב את זוהר ארגוב. נידונת, כי המוזיקה שלו עטפה את השכונה ופרצה כל גדר וכי הדמות שלו עמדה הרבה פעמים בסתירה ליופי ולעוצמה שבשירה שלו.
מיד אחרי מותו של זוהר לקח רינו צרור מכשיר הקלטה ויצא לראיין אנשי מפתח בחייו של זוהר. את התוצאה הוא מביא כלשונה - סדרה של מונולוגים מפיהם של בני משפחה ודמויות מפתח בעשייה המוזיקלית שלו כמו יהודה קיסר ואהובה עוזרי. התוצאה משרטטת את החיים של זוהר אבל גם את החיים של בני השכונות והעיירות שגדלו באותן שנים - עם הקושי ועם האהבה ועם הסבל. ספר שהיכה בי וגרם לי לחשוב הרבה זמן.
האחים בלוז
אני מת על סרטים מוזיקליים וחבל שמעטים כאלה נעשים היום (בטח בישראל). האחים בלוז הוא אחד הסרטים שראיתי הכי הרבה בחיים ובכל פעם הוא שימח אותי בזכות הסיפור ההזוי, המשחק של ג’ון בלושי ודן אקרויד והמוזיקה מלאת החיים וההשראה.
The Sound of Istanbul - Crossing The Bridge
סרט דוקומונטרי על סצינת המוזיקה של איסטנבול שנעה מהיפ הופ, דרך מטאל ומוזיקה טורקית קלאסית ועד המוזיקה של המהגרים הכורדיים שחיים בעיר. הקולאז’ הבינתרבותי שנוצר משקף כרך עצום וסואן ורב השפעות ומודל שיכול להתאים גם לחיים שלנו פה. אני חולם להפיק סרט כזה גם כאן.
תהילים
זו בחירה שבעיניי אין צורך להסביר אותה אבל אם מישהו צריך איזשהו הסב הוא טמון בשורות כמו: “כי חילצת נפשי ממוות, את עיני מן דמעה, את רגלי מדחי”.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם