ראשי » תרבות » ספרות

"חתיכת סיפור": בדיה ומציאות בתעתועי הזיכרון

בספרה החדש של דלית אורבך, "חתיכת סיפור", נדמה שהגיבורים עצמם הם אלה שהכתיבו את העלילה, בעודם קרועים בין שאלת הידיעה מול בחירה ובין השפעת הזיכרון על המציאות

לא פעם כשסופר מתראיין על ספרו, הוא אומר שבהתחלה היה לו קו עלילה כללי ומי שהכתיב את מהלך הסיפור ואת הכיוון שאליו זרמה העלילה הוא הגיבור שלו. דומה ש'חתיכת סיפור', ספרה האחרון של הסופרת, התסריטאית והקופירייטרית דלית אורבך, הוא דוגמה מצוינת לספר שכזה.

עוד כותרות ב-nrg:
• פדופיליה היא בעיה אמיתית, תעזבו את סיה
• נדיר: מנחם זילברמן מסביר למה ירד מהארץ
• האם "הומלנד" תפסיק לעסוק בטרור המוסלמי?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו  

אברי, אדריכל ישראלי מרושע וציני, נפגע בתאונת דרכים ומאבד את זכרונו. מיגואל, מעצב שיער מצליח בבוגוטה, קולומביה, שעלה מאשפתות, יוצא לפעולה כדי לרצות את המאהבת שלו, אשת מאפיונר, ומסתבך. אלו שני סיפורים שמתרחשים במקומות שונים בעולם, ומדברים על שני אנשים שאינם קשורים זה לזה, ובכל זאת מתכתבים זה עם זה, וגורמים לקורא לתהות מי כותב את הסיפור של אברי, ומי את זה של מיגואל, איפה המציאות ומהיכן מתחילה הבדיה. אך כמו שאורבך עצמה עונה לנו בספרה - הספר כולו הוא פרי הדמיון, ובאמת לא משנה מה "באמת" קרה.
 
"חתיכת סיפור" מעלה לדיון שני נושאים פילוסופים שמשתלבים זה בזה. הראשון הוא שאלת הידיעה מול הבחירה: מי מכוון את מעשינו, מי מכתיב את דרכנו, האם כל חיינו הם גחמה של כוח עליון או מחבר מסתורי, או שמא אנו יכולים להשפיע על מעשינו. שאלת נוספת מתמקדת בזיכרון: מה משפיע על זיכרונותינו ובעיקר על זיכרונות הילדות שלנו?

אברי מנסה להיזכר מה קרה במהלך חייו, אך כל מה שהוא מצליח לדלות משם אלו הם זיכרונות ילדותו אביו פגוע הלם מקרב החווה הסינית, מספר על תרומתו באותו

קרב, בעוד חבריו מספרים סיפור אחר לגמרי. האם הזיכרונות שטבועים בנו אכן קרו, או שמא הם מושפעים מהסביבה או מכוח עליון שטבע אותם בנו? אם לכל אחד זיכרונות שונים מאותם אירועים רחוקים, והשאלה היא איך אותם זיכרונות השפיעו על הבחירות בחיינו ועל האישיות שלנו, והאם במקרה שזיכרוננו נמחק, אנו יכולים לתכנת את עצמנו מחדש?

ספר טוב נמדד ביכולתו להישאר איתנו הלאה, לעורר מחשבות על החיים ולגרום לנו לדון בו ובתובנות שהוא מעלה גם זמן רב לאחר הקריאה. "חתיכת סיפור" הוא בדיוק כזה. הוא מצדיק את הקריאה בו ולבטח יישאר עם הקורא הרבה אחריה.

ביקורות נוספות של גלעד נדלר ניתן לקרוא בדף הפייסבוק "זמן של ספרים"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...