הזירה הלשונית: שפת הדמעות של ש"ס
מי אמר שהפוליטיקה הישראלית מנותקת מרגשות? הזירה הלשונית ממיינת עלבונות, כעסים ושנאה בנבכי התעמולה האמוציונלית, עם אהבה בלתי ניתנת לתיאור למרן ואימהות נטולות לב, מחלות חשוכות מרפא וסיסמאות נטולות אידאולוגיה
עוד כותרות ב-nrg:
המצעד האלטרנטיבי של 2014
אלבומי השנה 2014
הסדרות שעשו לנו את השנה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מה שעומד להיעלם הוא הקול הלשוני-רטורי המאפיין את המפלגה הזו ואת ראשיה הרוחניים והפוליטיים. הקול של ש"ס הוא קול אמוציונלי, שבו הרגש המתפרץ הוא כלי מרכזי, אין מתביישים בו ואין מסתירים אותו. זה אינו הקול הפרגמטי של המפא"יניקים, או הקול האידיאולוגי של מפ"ם וחרות, אלא דיבור נרגש, על סף דמעות של כאב או עלבון או שמחה.
מי שהביא את שפת הרגש לפוליטיקה הישראלית היה מנחם בגין, והוא השתמש בו באופן מעורר השראה. ממשיכיו בליכוד חזרו לתלם הדיבור הבנוי על אמצעי שכנוע, סיסמאות מדודות ומעט אידיאולוגיה. בש"ס שפת הדמעות היתה הדרך לבטא את הבוחר, ולהשאיר אותו בחיקה. הרגשות מגוונים: אהבה (לעם ישראל, למרן, לאמא ואבא); עלבון (של התורה, של העם, של הספרדים); שנאה (כנגד הכופרים, הרשעים מבית ומחוץ, הבוגדים); כעס וחמלה.
נאומו של אלי ישי השבוע לאחר סערת הקלטת היה בנוי כולו על פנייה לרגש וגילוי רגש, והדמעה לא פסחה עליו:
"אעשה לעשות כל שביכולתי למען הציבור באהבה גדולה למען עם ישראל".
"נקים מפלגה למען הדמעות של אמא, שלא יהיה לה כסף לתת אוכל לילדים".
"בחרתי לשתוק עד לרגע שבו יהפכו אותי מאוהב לאויב, מנאמן ביתו של מרן לבוגד".
"אהבתי למרן עליו השלום אהבה שאי אפשר לתאר".
שפת הדמעות מובילה אל אביה הרוחני של התנועה. זו כמובן אינה שפה בלעדית, אבל כוחו של יוסף היה תמיד בפנייה אל הרגש, משהו שאפשר לקרוא לו "סנטימנט עממי". מעט תזכורות מים הציטוטים הגדול:
אהבת החיילים: "האם ניתן שדם ישראל יישפך כמים?... אני הכרתי אישית כמה מן הבחורים שנהרגו ולמדתי באילו נסיבות נהרגו. נורא ואיום! אז אני אפקיר נפשות של עם בשביל חלקת אדמה? בשביל הר או גבעה?".
שנאת האויבים מחוץ: "שייתמו אויבינו ושונאינו – אבו מאזן וכל הרשעים האלה, כולם יאבדו מן העולם. יכה בהם הקדוש ברוך הוא מכת דבר, בישמעאלים הפלסטינים האלה, רשעים צוררי ישראל".
שנאת האויבים מבית: "יש עובדות סוציאליות חופשיות, כופרות באמונה ובדת. הן מאשרות הפסקת הריון לאנשים שבגלל דאגות פרנסה רוצים להפיל העובר. מוציאים להורג את הילד. יש להן לב לאמהות האלה?".
חמלה על החילוניים: "יש מסכנים, לא אשמים ההורים שלהם אשמים, שמו אותם בבית ספר חילוני... שם אין לא שבת, לא מועד, לא יודעים שום דבר, עמי הארץ. המורים שלהם עצמם חמורים...".
כעס על בתי המשפט: "מי שפונה לבתי-המשפט, לערכאות ולא לבית דין צדק, יסבול כל החיים שלו. או שהוא יקבל סרטן, או צרעת, או אשתו תחלה, או שחוליים רעים ירדפו אחריהם".
נקמת עולם ברשעים: "זה סיטרא אחרא, זה שטן! יימח שמו וזכרו... יש למחות את זכרו כזכר עמלק... בקריאת המגילה בשעה שתגידו ארור המן, תגידו גם ארור יוסי שריד... ה' ישים דמו בראשו וייתן בו נקמות שנעשו בהמן... כל הנקמות שעשו בהמן יעשו גם ביוסי שריד".
פטרונו החדש של דרעי, שלום כהן, מתרגל רגשות שליליים דווקא בדבריו על הציונות הדתית, מתובל במשחק מילים: ”כתוב ’כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק‘, אמרו חכמים שאין הכיסא שלם כל עוד יש עמלק, מה זה כל עוד, ואין הכיסא שלם? כ“ס זה כיפה סרוגה... כל עוד ויש כיפה סרוגה אין הכיסא שלם, זה עמלק, מתי יהיה הכיסא שלם? כשאין כיפה סרוגה“.
וזיכרון ישן, אריה דרעי בראיון עם ניסים משעל, על העלבון העמוק מכולם, ואולי המקור להופעת ש"ס: "מה אתה עוד רוצה? תהרגו אותנו, תשחטו אותנו, ונגיד הכל יפה ויפה?".
בשבוע שעבר הוגשו עשרת המילים שעשו את 2014. לקינוח, חמשת צירופי הלשון המובילים:
הוא ירצח אותך. אהוד אולמרט בוחר בשפה קרימינלית במסגרת ניסיונותיו להניא את שולה זקן מלהעיד: "אני פוחד בשבילך שתעלי על דוכן העדים. הוא (התובע אורי קורב) ירצח אותך".
מגדף אלוקי מערכות ישראל. מפקד גבעתי עופר וינטר מסעיר את דעת הקהל בדף קרבי לחייליו: "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל".
משיחי ואובססיבי. יעלון על קרי. זה לא ממש עזר לו במרכז הליכוד.
רב ניצב. שם שניתן לפרשה שבה הסתבכו ניצב מנשה ארביב והרב יאשיהו פינטו. זכויות היוצרים לכינוי המחודד שייכים לברוך (ברוכי) קרא, הפרשן המשפטי של ערוץ עשר.
תמונת ניצחון. המפתח לסיום סבב העימות האחרון, כמו אלה שלפניו, המשקף את הקשר הגורדי בין התקשורת, הפוליטיקה והמלחמה. הפלסטינים רצו תמונת ניצחון, והם קיבלו אותה: הנייה וחבריו יוצאים מהבונקר אל עזה ההרוסה. מי צריך ניצחון, כשיש תמונת ניצחון.
השבוע יצא לאור גיליון נוסף בכתב העת "עיונים בשפה וחברה", שמוציאה האגודה לחקר השפה והחברה בישראל, בעריכת עירית קופפרברג. בין המאמרים בגיליון מאמר מרתק על שמות פרטיים שניתנו בישראל מאז קום המדינה, שערכה החוקרת שלומית לנדמן. על נושא השמות נכתב רבות, אבל לנדמן בחנה קבוצה ייחודית של שמות שיש להם גוון אידיאולוגי-לאומי, אשר ניתנו לטווח קצר, סביב אירוע דרמטי בתולדות המדינה, ונעלמו. שם נדיר הוא שם שעל פי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה מופיע 3 עד 10 פעמים במהלך שנה, בין השנים 1948 ל-2007.
בין הדוגמאות שמביאה לנדמן קבוצה של שמות בעקבות אישים מרכזיים. כך אשר למצוא על שם בן גוריון את השם 'דוד' לבת, ו'גוריון' לבן. לאחר שעזב משה שרת את הממשלה בקול רעש בחרו הורים במחאה לקרוא לבנם 'שרת', ובהקשר דומה נולד ילד בשם 'לבון'. יוצאי דופן הם הילדה 'סטָלינה' שנולדה בשנת פטירתו של מנהיג ברית המועצות יוסף סטלין, והילד 'רוטשילד' שנולד ב-1971, בעקבות הסרט הפופולרי "כנר על הגג".
לא מעט ילדים נקראו על שם יישובים הקשורים לאירוע לאומי. 'אילתה', 'עציון' ו'נגבה' בעקבות מלחמת השחרור, 'עזה' בעקבות מבצע קדש, 'חברון' ו'ירושלמית' אחרי מלחמת ששת הימים.
הילדה 'פטרה' הנציחה את מסעות הצעירים לפטרה, שהסתיימו בחלקם בטרגדיה. 'דימונה' אחת נולדה אחרי הקמת העיר, ושנייה אחרי הקמת הכור הגרעיני. כשנסגרו מיצרי טיראן בידי נאצר התנחשל גל שמות: טירן, טיראנה, טירנית, וגם תירן ותירנה. בשנת 2005 נולדה הילדה 'טאבה' בעקבות פיצוץ מלון טאבה שנה קודם לכן. 'טאבה' אחרת חגגה אז 19, ושמה ניתן סביב הסכסוך הישראלי-מצרי על אזור טאבה.
הצבא העברי העניק השראה לשמות נדירים בתקופות מוגדרות. 'צהל' ו'צהלי' פרחו בין מבצע קדש למלחמת ההתשה, 'ניצחון' ו'נצחונה' חגגו את תוצאות מלחמת ששת הימים. 'דולפין' נקראה על שם צוללת שנקנתה ב-1968, והילד 'דקר' הנציח את הצוללת הטבועה. ב-1974 נולד הילד 'גולני', אחרי כיבוש החרמון.
ולהשלמת התמונה, שמות לאומיים כלליים. 'ארצי' הבן ו'ארץ' הבת, 'ישראלית' שנולדה עם קום המדינה, ו-46 שנה אחר כך לכבוד הסכמי אוסלו. 'עשורה' נולדה בחג העשור, 'כותל' בששת הימים, ו'עתידה' ב-1949. איזה הורים אופטימיים.
מיכאל יודקובסקי כותב: האם המילה 'כדור' היא בעצם צרוף של כ(כמו) דור (עיגול), כשם ש'כלום' משמעה כמו 'לום' (גרעין של זית), כלומר משהו קטן מאוד? והאם ידועים צרופים נוספים כאלה?
התשובה בהיפוך. 'כדור' הוא אכן מה שצורתו היא כמו 'דור', כלומר, עיגול. לעומת זאת אין קשר בין 'כלום' לבין גרעין הזית. כלום היא צורת מהודקת של הצירוף 'כל מאום'. כ' מופיעה כחלק ממילה במילים שונות, למשל 'כמה' (כ+מה) , 'כמו' (כ+מו) ו'כאילו' (כ+אם+לו).
אתי פליקס כותבת: בתי שבכיתה ז' הציגה שאלה חשובה: למה אומרים "גר בפתח תקווה" בפ' לא דגושה, אבל אומרים "יש חמאה בפופקורן" בפ' דגושה?
בעברית פ' דגושה ו-פ' רפה מתחלפות ביניהן לפי כללים קבועים, ולכן נאמר "שנה חדשה בַפֶּתח', אבל 'נסעתי לְפֶתח תקווה'. הכלל הזה לא חל על מילים לועזיות, שם f ו-p מייצגות עיצורים נפרדים ועצמאיים, ולכן אין לשנות אותן. פּופקורן יהיה תמיד בפ' דגושה, פנטזיה וגם פֶסטיבל, תמיד בפ' רפה.
שמוליק כותב: כפסיכולוג. איך זה שלרוב המקצועות יש שם עברי, ולנו אין?
אכן אין, והסיבה פשוטה: אין מילה עברית לפסיכולוגיה, והמקצוע הולך בעקבות התחום. המצב דומה במקצועות לא מעטים אחרים שאין לתחום שלהם שם עברי: גיאולוגים, ארכיאולוגים, אנתרופולוגים, דרמטורגים ואפילו פילוסופים, שהוא סוג של מקצוע.
מודי ברודצקי כותב: הביטוי "כפוי טובה" מדבר על אדם שמאשימים אותו שלא החזיר טובה למי שהיטיב עמו. כפשוטו, הביטוי אומר לכאורה את ההפך הגמור: מי שעשו לו טובה נכפה עליו להחזיר טובה. איך מיישבים את הסתירה?
מקור הביטוי 'כפוי טובה' במדרש: "באותה שעה ירד גבריאל אצל אחשוורוש והיה מנדד שנתו מעיניו, וחובטו בקרקע שס"ו פעמים, ואמר לו כפוי טובה, שלם טובה
אבישי טופול שואל: האם מקור המילה טורניר הוא tournament?
לא, המקור הוא גרמני: Turnier. המילה האנגלית הושפעה ממילה צרפתית דומה, והקשר הוא לפועל to turn, לסובב.
צביקה נהיר שואל: המילה הארמית גלוסקמה משמשת גם לארון קבורה וגם ללחמנייה. האם יש קשר בין שני הפירושים?
הבלבול בין שתי המילים רב אך הן אינן זהות. 'גלוסקמה' היא ארון קבורה וגם תיבה סתם, 'גלוסקה' (ברבים 'גלוסקאות') היא לחמנייה. שתיהן מופיעות בתלמוד ומקור שתיהן מיוונית, אך ממקורות שונים.
ראובן גבע שואל: מהיכן השם איציק? מנעורי הרחוקים זכור לי שכך פנו אל בן-תשחורת או אולי אל פּרֶח-מן-המנין. לא כך כינו בן-אדם מכובד ושמו יצחק. בימינו רווח שם חיבה זה במיוחד בקרב צאצאי יוצאי המזרח.
איציק הוא שם אשכנזי למהדרין, גלגול של יצחק. הגיית ח' היתה קשה לאשכנזים והיא נאלמה, והחיריק אחרי צ' התגלגל לנוחות הדיבור. השם איציק, ובגרמנית itzig הפך שם נרדף ליהודי ושימש את האנטישמים. בלדינו חל תהליך דומה: יצחק הפך לאיזאק.
www.ruvik.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם