אתרים מומלצים

הגיע הזמן לחנך מחדש את התיאטרון הישראלי

בעוד דמותה של מגי אזרזר הנהדרת עוברת תהליך של חינוך מחדש ב"לחנך את ריטה" של בית ליסין, תוהה הצופה אם לא הגיע הזמן לחנך את התיאטרון הרפרטוארי המקומי לטפח שחקנים ולא כוכבים

בית ליסין מעלה מחזה לשניים. ריטה - סטודנטית צעירה, קצת עממית ודי המונית, בהתנהגות ובנוסח הדיבור. היא מגיעה לביתו של הפרופסור המלומד פראנק, כדי לקבל יעוץ איך לכתוב, ללמוד ולחקור ספרות ודרמה, אז מתחילה סדרה של מפגשים בין השניים ומפנה משמעותי הופך את מערכת היחסים בין מורה ותלמידה לכזו שבין גבר ואישה, כזוג.

עוד כותרות ב-nrg:
לינור: חלק מהשמאל אוחז באידאולוגיה הזאת מטעמי אופנה
הזירה הלשונית: שום דבר אישי בעד או נגד ביבי
חייב את הבמה: אוהד שרגאי מתחבר לילד הפנימי
אם לומר את האמת, קשה לרחם על מוחמד בכרי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

פתאום היא מסגלת לעצמה סגנון דיבור והתנהגות יותר סולידיים, כמקובל בחברה הבורגנית, ואילו הוא עושה לעצמו חשבון נפש – כמורה, כמדריך וכסופר. היא משתנה שלב שלב, בסגנון הדיבור, בהתנהגות ואף באופן לבושה.

מגי אזרזר ורמי הויברגר ב''לחנך את ריטה'' צילום: דניאל קמינסקי

כמובן שהסיפור של ריטה מזכיר את ''פיגמליון'' של ברנרד שו, ואת המחזמר ''גבירתי הנאוה''. יש במחזה חומר למחשבה מהיבט חינוכי, חברתי ואפילו פמיניסטי, מבחינת דעות קדומות של גברים כלפי נשים, ואולי גם להיפך –של נשים כלפי גברים. אחרי הכול בכל חברה, גם אצלנו, יש תמיד מפגש או עימות בין איזו ריטה ואיזה פראנק.

המחזה הוצג אצלנו בעבר מספר פעמים, וגם עובד לסרט קולנוע מוצלח. ביצוע של מחזה כגון זה הוא די בעייתי. הוא מעמיד בפני התיאטרון שתי אפשרויות – בידור מוצלח, להיט שיווקי, או - ביצוע קצת יותר שקול ומסוגנן מבחינת מערכת היחסים שבין השניים וגם בין כל אחד מהם לבין עצמו.

הגרסה הנוכחית של ההצגה, כפי שהועלתה בבית ליסין, מרשימה. אבל יש גם נקודת תורפה – ריטה מציגה את הזהות ה'פרימיטיבית' כביכול שלה בהתחלה כמשהו מופגן מדי ולא מספיק אמין ואותנטי מבחינה הזהות והאופי של הדמות. הדרך שבה היא משנה את זהותה והתנהגותה נראית ונשמעת כמשהו המוצג על פי מתכון ולא כתהליך הדרגתי ומופנם. אבל הכתובת לתלונה במקרה זה אינה השחקנית, אלא הבמאי.

בימוי שמכוון נמוך. ''לחנך את ריטה'' צילום: דניאל קמינסקי

רמי הויברגר בתפקיד הפרופסור החכם והמתוסכל שיחק את הדמות כמו שצריך, כאדם שהוא קצת שתלטני, אגוצנטרי, ועם זאת גם רגיש ונבון. אשר לתפקיד השני, ריטה של מגי אזרזר, אמנם, כאמור, אינה אמינה בשלב הראשון, אבל – וזה העיקר - לפנינו ניצבת על הבמה שחקנית מעולה, שזהו, אגב, תפקידה הראשון בתיאטרון הרפרטוארי. אין ספק שהיא מסוגלת, מבחינת הכישורים שהיא מציגה ואוצרת בתוכה, לשחק בהצלחה תפקידים חשובים בדרמה הקלאסית והמודרנית, קומדיה וגם טרגדיה, אם כמובן יאפשרו לה.

הבעיה כיום בתיאטרון הישראלי שהוא מטפח כוכבים ולא בונה שחקנים בהתאם ליכולתם ולכישרונם. אנחנו תקווה שעוד נראה בעתיד את מגי במיטבה על הבמה.

''לחנך את ריטה'' בביצוע הנוכחי - מרשים ומהנה, אבל רחוק מהדבר האמיתי. אחרי הכל, גם לתיאטרון הישראלי יש 'ריטה' משלו. הוא זקוק למישהו שיחנך גם אותו איך להפיק ממחזה את המיטב כאתגר ולא רק כבידור וכפרנסה.