הספר מסביליה: סוס מנצח לא זקוק לשדרוג
הכל עובד בהפקה המיובאת של האופרה הישראלית לאופרה הנודעת של רוסיני: השחקנים, התפאורה, הביצועים לאריות הנהדרות והסיפור כמובן – נצחי. אז למה הבמאי חייב היה לעדכן את יצירת המופת?
האופרה הישראלית מעלה את 'הספר מסביליה' מאת רוסיני (1816) בהפקה מקורית של האופרה הגרמנית בברלין. העלילה מציגה סיפור אהבה על אישה, רוזינה, ושני גברים. עליה לבחור – מי יהיה החתן? אחד מהם, הרוזן אלמוויווה, מאוהב בה. גם היא בו, אבל יש גם ברנש נוסף, הרופא ד"ר ברטולו שגם הוא חושק בה. מי יזכה בכלה?עוד כותרות ב-nrg:
אהבתם את כלב אפס? קבלו את צלם אפס בבכורה
ערבים רוקדים בצל אינתיפאדה שלישית
מטריפונס ועד בום פם: המהפכה היוונית בישראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הברון מעמיד פנים, מתחפש לחייל, נוכח תמיד כדי לא להחמיץ את האהבה. לבסוף, כצפוי, השניים מתחתנים. כמובן שסיפורי האהבה במקרה זה אינם דרמה רצינית אלא קומדיה שבה כולם לובשים מסכות, בזמן שהתזמורת לא רק מלווה את הזמרים אלא היא גם 'קונצרט' בזכות עצמו, כמוסיקה יפה ומרשימה.
אין באופרה הרבה אריות, לרוב הטיפוסים יש אריה אחת, מעין תעודת זהות אישית. הגיבורים השונים מדברים ומשוחחים בסגנון מיוחד של דיבור ושירה, נוסח רוסיני, עם משפטים קצרים ומלים חדות, שיש בהם שילוב מבריק של כלים וקולות, המזכיר משהו מהסגנון של מחזמר מודרני.
הביצוע החדש מאוד מרשים מבחינת העיצוב והבימוי. ברקע - רובע איטלקי טיפוסי, עם שכנים המציצים מהחלונות והמרפסות והמולה על הבמה: אנשים מתרוצצים, נזירות הולכות ומקפצות, נוסעים על אופנים, מטיילים עם מזוודות ורוכל המטייל עם חמור. למקום מגיעה משאית שהיא גם מעין במת תיאטרון קטנה שמעליה מציגים את האופרה. על הבמה יש גם קהל של נשים, גברים וילדים הצופים במה שמתרחש על הבמה הקטנה. חשיבות מיוחדת יש גם לתלבושות ולפאות שהגיבורים השונים לובשים. האופרה מבוימת כשילוב של משחק ותנועה, דרמה וקומדיה והרבה פאתוס ואנרגיה וכן כל מיני חפצים ואביזרים המוסיפים לביצוע חיוניות מיוחדת.
אשר לליהוק: הטנור אדגרדו רוחה בתפקיד הברון אלמוויווה עיצב טיפוס מעניין, אדם עם אופי, החווה כל מיני מצבים וטיפוסים ומעמיד פנים כדי שלא להחמיץ את אהבת חייו, עם קול טנור לירי, רגיש ומרשים. עומר מונטנארי שיחק ושר את ד"ר ברטולו, העושה הכל, וללא הצלחה, כדי לזכות בכלה הכלואה, עם משחק מעולה וקול בריטון מרשים. צל"ש מיוחד מגיע לבריטון מריו קאסי בתפקיד הספר פיגארו, שבמוקד כמובן האריה הידועה שלו, שיש בה הרבה הומור וחיוניות. והעיקר – ה'פרימדונה', המצו-סופרן אנאליזה סטרופה, בתפקיד רוזינה, עם קול מאוד רגיש ומגוון מבחינה ווקאלית ומשחק מעולה כאישה אוהבת, מאוכזבת ומאושרת. גם לה יש אריה ידועה, המבוצעת עם רגישות ואיכות ווקאלית המזמינים מחיאות כפיים.
כן כדאי לציין את הסופרן שירי הרשקוביץ בתפקיד מנהלת משק-הבית ברטה ואת הבס ולדימיר בראון בתפקיד דון בזיליו המורה למוסיקה. על הבמה מופיעה מפעם לפעם מקהלת האופרה הישראלית שגם לה מגיעות כל המחמאות מבחינת הקולות היפים, התנועה והתלבושות.
סך הכל מדובר באופרה יפה ומרשימה המלוהקת על ידי צוות מעולה של זמרים ושחקנים כמשהו מקורי ושונה מהפקות אחרות של 'הספר' שהזדמן לי לראות בעבר. אבל יש גם נקודת תורפה מבחינת סגנון הבימוי שהוא אופייני מאוד לטרנד המקובל בשנים האחרונות בבימוי של אופרות - לעשות הכל קצת אחרת, כמשהו חדשני-עדכני ומקורי אבל מופגן מדי. במקרה זה הדברים מתרחשים על הבמה במקום אחד - רחוב ומדרכה ובסגנון החוזר על עצמו עם שינויים קלים. אמנם גם כך יש מה לראות ומה לשמוע – אבל בימוי יותר יצירתי ופחות חדשני ויומרני לא היה מזיק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם