ראשי » תרבות » קולנוע

פוקס ק'צר: סרט על פסיכים שעושים ספורט

מסע משפחתי להשגת מדליית הזהב באולימפיאדת סיאול משתבש בדרך. פוקס קצ'ר הוא דרמת ספורט סוערת אך לא מספיק טובה

כותב שורות אלה נסע פעם לחודשיים בחו"ל, עם תכניות רבות לנצל את הזמן כדי להשלים סדרות שטרם ראה. אבל איכשהו בסוף מצא את עצמו רואה שוב את "המשרד". עם כל הכבוד למקבילו הבריטי (ויש הרבה כבוד), סטיב קארל נתן שם תצוגה קומית חד פעמית, ודמותו של מייקל סקוט הייתה כמו תאונת דרכים שאי אפשר להפסיק להסתכל עליה. קארל עשה בינתיים הרבה סרטים, והוכיח את כוחו גם בתפקידים דרמטיים ונוגים יותר, אבל תפקיד כמו ב"פוקס קצ'ר" עוד לא היה לו.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ג'ון דו-פונט (קארל) הוא בן לאחת המשפחות העשירות בארה"ב, מולטי-מיליונר שהתואר "אקסצנטרי" קטן עליו. רווק מזדקן, צפר חובב, לוקה בתפיסת מציאות בעייתית ובעיקר קריפי מאוד. מארק שולץ (צ'אנינג טייטום) הוא מתאבק צעיר, זוכה מדליית הזהב מאולימפיאדת לוס אנג'לס, שמעביר את רוב זמנו באימונים עם אחיו הבכור, דייב (מארק רופאלו), מאמן ומתאבק בכיר בזכות עצמו.

פוקס קצ'ר - הטריילר:
 

שיחת טלפון מדו-פונט מציבה בפני מארק הזדמנות שאי אפשר לסרב לה: התימהוני העשיר הוא חובב היאבקות מושבע, ומציע למארק לעבור להתגורר ולהתאמן בחוותו, תוך הבטחה לשכר חודשי נאה, כשעיניהם נשואות אל היעד הנכסף: מדליה אולימפית גם באולימפיאדת סיאול 1988. אז מה כבר יכול להשתבש במפגש הבכלל-בכלל לא נפיץ הזה, בין מתאבק צעיר וחם מזג לבין פטרונו המגלומן? לא מעט, מסתבר.

בנט מילר, שביים את "פוקס קצ'ר", כבר הראה לפני כמה שנים שהוא יודע לעשות מטעמים מסיפור ספורטיבי: "מאניבול" עסק אומנם באחד מענפי הספורט המשעממים בתבל, אבל היה אחד הסרטים המוצלחים ביותר של השנים האחרונות. "פוקס קצ'ר" עוסק גם הוא בענף ספורט שאיך לומר בעדינות, יש מעניינים ממנו. גם הוא מבוסס על סיפור אמתי ומסעיר, אבל בסיכומו של דבר הוא מעט מאכזב.

הכוונה בעיקר לחלקו הראשון של הסרט, שמספר את סיפור היכרותם של דו-פונט ומארק שולץ, ומתנהל באיטיות מרגיזה ולפרקים אף משעממת. יש להודות שבחלקו השני של הסרט, שבו האח הגדול דייב מגיע לתרום מניסיונו למתאבקים המתאמנים בחווה, יש שיפור ניכר, בעיקר בתחום עיצוב היחסים בין הדמויות. המשולש בין האחים

שולץ לבין דו-פונט הפסיכי, שרואה בעצמו את דמות האב שנעדרה מחייו של מארק, מעלה את מפלס המתח בעלילה.

"פוקס קצ'ר" הוא לא סרט רע. שלושת השחקנים הראשיים עושים עבודה יפה מאוד, כמו גם מחלקת האיפור של ההפקה: קארל נראה כאילו הזקנה קפצה עליו בן רגע, ורופאלו החביב מזכיר פתאום את איגור מסרטיו של יהודה ברקן. אבל בסופו של דבר, יש תחושה שהשילוב בין הקאסט המרשים לבין הבמאי המוכח, היה יכול להפיק יותר.

מה גם שבשנים האחרונות נוכחנו שוב לדעת, שבשילוב בין יחסים מורכבים בין אחים לבין ענפי ספורט אלימים יש פוטנציאל קולנועי משובח ("פייטר", למשל, או "לוחם" עם טום הארדי). "פוקס קצ'ר" מקבל ציון נמוך יותר בקטגוריה הזאת. הסיפור שעליו הוא מבוסס מרתק, הסרט עצמו – פחות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...