סאנביט יורד למדבר: אמנים מתחברים לקסם

לפסטיבל סאנביט הצפוני נולדה מהדורת בוטיק מדברית שתפתח מסורת של 30 שעות מוזיקה רצופות בחאן ספינת המדבר. לכבוד המאורע כתבו לנו אמנים ועורכים מוזיקליים על החיבור שלהם למדבר ועל הקסם בצלילים הבוקעים מבין לדיונות

nrg תרבות | 17/11/2014 15:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לפסטיבל סאנביט, פסטיבל המוסיקה והקצב הבינלאומי המתקיים בארבע השנים האחרונות בצפון הארץ, נולד השנה אח מדברי - פסטיבל סאנביט "דזרט אדישן", מהדורת בוטיק לפסטיבל האהוב שתתקיים לראשונה ב-21-22 בנובמבר בחאן ספינת המדבר. 30 שעות של מוסיקה והופעות, אווירה מחשמלת אל מול נופי הנגב שמביאה את הביט והגרוב הרב תרבותי למרכז הבמה, עם דגש מיוחד לתרבויות מדבר.

הפסטיבל יכלול הופעות חו"ל מלב מדבר הסהרה (מאלי וניג'ר), מופעי בכורה בישראל, שיתופי פעולה בינלאומיים והפקות מקור לצד תקלוטים ומסיבות - כור היתוך מוסיקלי כמיטב מסורת בית היוצר של אנשי סאנביט, חלוצי תנועת הגלובל ביט בארץ שיוצרים גם הפעם חוויה מוסיקלית מסעירה של קצב , גרוב, פולק ומוסיקה שורשית.

יוזמי הפסטיבל והמנהלים האמנותיים הם גיל קרניאל ועמרי שריר, שחברו בשנה השלישית של סאנביט למשרדי ההפקות - 2B VIBES של כרמי וורטמן ו-State of bliss - ובשיתוף עם מועצה איזורית רמת הנגב.

לקראת הפסטיבל, כתבו לנו שדרנים, עורכים, אוצרי אמנות ומוסיקאים על החיבור שלהם למוסיקה מדברית, על אמן או רגע מסוים שגרם להם להבין את הקסם הגדול של הצלילים הבוקעים מבין הדיונות.

עוד כותרות ב-nrg:
מי הגיע להשקת העונה של מחוברים?
אם מישהו יכול, זה יהודה לוי
פינק פלויד חוזרת לפסגה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ניצן טרייסטמן
פסטיבל סאנביט ניצן טרייסטמן
איתי מאוטנר

DESERT BLUES

אני חושב שהיה זה ליל ירח מלא. בחוץ היה נעים במיוחד, השרב נשבר נעלם לו ורוחות של תקווה החלו לנשוב לנו ישר לתוך הפרצוף.

כבנים עירוניים של ההוויה המזרח תיכונית, בכל פעם שאנחנו מרגישים ברוח שכזו אנחנו שואפים ממנה ככל שהריאות מותירות, יודעים בתוכנו שעוד יבואו ימים שרוח אופטימית תהיה מצרך נדיר.

אמרו לי ש"דזרט בלוז" מופיעים, שזו סוג של הופעה ראשונה שלהם, שהנגנים מוכשרים לאללה ושהם לא ממש מוכרים אבל  מצליחים לבטא אמת מדברית פרהיסטורית בניגון עכשווי. לגמתי לא מעט מן הבוחא המשפחתית ושמתי פעמיי אל עבר הדיונה העירונית.

אמאנו, נגן הגיטרה עם השם מעורר התמיהה, הבטיח מסע. אני הייתי סקפטי אבל לאט לאט, ככל שנכנסנו עמוק יותר להופעה, אורחות הגמלים והפיסול המרהיב בחול, ואדיות  ושמיים תכולים החלו לבצבץ לי בתוך הראש.

חזרתי למדבר שמעולם לא הייתי בו. הילדה היפה (שיותר מאוחר גיליתי שקוראים לה ריף כהן ובו בעת נשבעתי לקרוא לביתי הבכורה, שתיוולד, על שם הפלא הימי) ליטפה מצד אחד וזעזעה מצד שני. זה כאילו יופיו האין סופי של המדבר רקד עם השמש הקופחת. הרגשתי מוגן ומותקף בעת ובעונה אחת ונהניתי מכל שניה. השירה שלה הייתה הדבר הכי חשוף ואינטימי אילו נחשפתי בשנים האחרונות וכמו כל דבר שכזה הוא לעתים מחוספס מידי ומותיר אותך נטול הגנות. תענוג.  כאשר האיש עם התלתלים המוגזמים (שאח"כ רק גיליתי שעונה לשם רביד כחלני, ולא -  לא נשבעתי לקרוא לבני הבכור וכו') נגע בשמיים בשפות בלתי מוכרות הבנתי שהגעתי לשלב הכי יפה של המסע - הרגע המדויק בו אין לך מושג איפה אתה אבל אתה לא מבין איך לא היית כאן קודם.

אמאנו וארז מונק ליווי אותם בשירה ובפרקשן בהתאמה. רביעיית הבלתי מוכרים הזו לקחו אותנו, מתי מעט שניאותו לצאת מן הבית, מן הג'ונגל האורבני של תל אביב, אל עבר הסהרה, המדינות השכנות והטעמים והריחות שכל כך קרובים אלינו ואינשאללה יום אחד נהיה ריקמה אנושית אחת גדולה.

אמן.

 



גיל רוביו

Malouma

אל המוזיקה של מלומה (Malouma Mint Moktar Ould Meidah) אפשר להגיע משני כיוונים. מחד, אפשר להתעמק ברקע התרבותי והגיאו-פוליטי של מולדתה, בה מהדהדים עדיין שרידי צלקות מתקופת הקולוניאליזם. מאוריטניה נמצאת בדיוק בתפר שבין שני חלקיה של היבשת הענקית: הצפון, הערבי-מוסלמי, והדרום השחור שכונה בלעג Sub-Saharan Africa. המתח בין שתי הקהילות הנמצאות יחד במדינת המדבר הגדולה, השפיע רבות על המוזיקה של מלומה עוד מילדותה. 

היא נולדה ב-1960 למשפחה של גריוטס, שושלת של מוזיקאים ומשוררים, משמרי ההיסטוריה של בני עמה, וכבר מגיל 12 למדה לנגן ב- Ardin (קרוב משפחה של הקורה, הנבל המערב אפריקאי) והופיעה על הבמות לצד אביה. מגיל צעיר נחשפה לסגנונות מוזיקאליים רבים שנעו מהמוזיקה של הברברים של צפון אפריקה ומרוקו, דרך מוזיקה ערבית קלאסית מלבנון וממצרים ועד לבטהובן ושופן. אבל החשיפה לבלוז האמריקאי בגיל הנעורים עיצב את כל הגישה של מלומה למוזיקה.

השילוב של בלוז מדברי עם מוזיקה מסורתית של מערב אפריקה היה חידוש גמור במולדתה. עיסוקה התמידי בשיויון זכויות לנשים, והניסיון להביא לפיוס בין השבטים הניצים בארצה, הביא לאיסור גורף של השמעת שיריה למשך למעלה מעשור, חרם שהוסר רק ב-2005 לאחר הפיכה צבאית. שנתיים מאוחר יותר אף נבחרה מלומה לסנטורית בבית הנבחרים בבירה נואקשוט,מאידך, אפשר לשכוח מכל ההקשרים ולהחשף ליצירה של מלומה דרך המוזיקה. דרך הקול הצלול והחודר, דרך המקצבים האיטיים והכובשים, דרך הפרשנות האישית שלה לבלוז. דרך השילוב של כלים מסורתיים, ערביים ומערביים. בימים אלה רואה אור אלבומה הרביעי Knou, שמביא לתוך המרקחת המרתקת שלה גם השפעות של היפ-הופ, אפרו-ביט, ג׳אז ורוק.

כך או כך מדובר באחד הקולות החשובים והבולטים במוזיקה של אפריקה כיום שמצליחה ללהגשים את מטרתה העליונה - להכיר לעולם את המוזיקה של מאוריטניה ולעורר דיון על סוגיות המעסיקות את כולנו כבני אדם.

 



אורי בנקהלטר

Nas Al Hal / Hassan Ben Jaafar & Friends

חברי הבלקן ביט בוקס פגשו את חסן בן ג'אפאר בניו יורק והקליטו איתו טרק לאלבום הראשון שלהם. חסן הוא אמן גנוואה מרוקאי ששר ומנגן על גומברי וקרקב. באחת הפעמים חברי ההרכב הגיעו לניו יורק והיו אמורים להמשיך לטוס להופעה אך היתה סופת שלגים מטורפת וכל הטיסות בוטלו, הם קורקעו בניו יורק ליומיים ואז עלה להם רעיון איך להעביר את הזמן. הם החליטו להכנס לאולפן עם חסן לתת לו לשיר ולראות לאן העניינים יובילו.

באולפן של תמיר מוסקט  בניו יורק ישבו במעגל מוסקט, איתמר ציגלר, תומר יוסף וחסן, ופשוט ניגנו יחד, הוא מתחיל והם מצטרפים. האלבום נוצר ביום אחד, בטייק אחד, כשחסן בלי אוזניות. לאחר מכן איתמר המשיך לשפץ, לקשט ולערוך עוד טיפה את האלבום למשך עוד כמה ימים.

באלבום הזה מרגישים קסם של רגע... קסם של חבורה שמתרגשת לנגן ביחד. החברים המוכשרים של הבלקן ביט בוקס משרתים בעדינות ובחוסר אגו את המוזיקה של חסן. זה אחד מאלבומי הגנוואה האהובים עליי במיוחד, יש בו מלא אווריריות נשמה ועדינות. מין שילוב של החספוס  המדברי של חסן והטאצ' הגאוני והעדין של ה"חברים" מישראל. באופן מוזר למרות שהוא משוייך לבלקן ביט בוקס, האלבום הזה נשאר איזשהוא סוד, אבל אפשר למצוא אותו להאזנה בבנדקמפ.

זוהר רון
פרויקט ראס סיני זוהר רון
גיל רון שמע

SOOF - Tuareg - Live Show

בשנת 2005 הוזמנתי לקחת חלק מפסטיבל הטוארג במאלי בלב הסהרה. שם, עם ציוד מינימלי, הקלטתי עם חבריי טינאריוון את השיר הבא - "טוארג" מהאלבום שלי soof. הקליפ מצולם וערוך עי זוהרון בהופעה חיה בארץ , במועדון הזאפה ת"א.

 



הייתי האמן הישראלי הראשון שהופיע על אדמת מאלי והגעתי במסגרת תרומתי לחתימת הסכמיי יחסים, הדברות תרבותית וחקלאית בין ממשלת מאלי וישראל. טימבקטו, העיר האבודה בחולות הסהרה הפראית, הישוב המבודד בעולם, מקום בו ג'יהאד וטרור הבוקו חראם שולט היום וחבורות פורעים שהפרו את מסורת שבט הטוארג, מזה שנים להרים את הפסטיבל המדהים תמיכתו של רוברט פלאנט, לנגן ולהאסף במקום להלחם.

הפסטיבל מרהיב ביופיו ובאותנטיות שלו. בנוי על ההיאספות המסורתית של השבטים. כולם, כולל אמני בעלי שם, ישנים באוהלים סביב שוק הומה של גמלים וחפצי 
אומנות ונפגשים בדיונות לג׳ימג׳ומים ומפגשים בין תרבותיים ובין דתיים של מוסיקה. השיר שברקע הקליפ הוא שיר שהקלטתי על מדורה בסהרה בין אוהלי הפסטיבל כשלצידי רוברט פלאנט יושב מוקסם, חבריי טינארוואן, חביב קוויטה, דימי מינט אבבה ועוד רבים.

זה היה אחד מרגעי השיא והריגוש בחיי, אני מגיע מהמדבר הקטן שלנו, ישראל, שר ומנגן עם גדולי המוסיקה בעולם וכולנו תחת שמיי כוכבים רקֿ חבורה במדבר זהו בפשטות, שיש רק לו למדבר.

אנו שרים על חרות הנשמה, נצח וכיתות כלי המלחמה לאומנות. שם, במדורה במדבר, נשבעתי להמשיך להיות שגריר שלום ותרבות לעם שלנו ישראל שאני כה אוהב וכלכך גאה בו ורואה בחזוני אייך גם אנחנו נשוב אל המדבר בנפשינו ורוחנו כי בימים קשים כאלה קשה להאמין שיבוא שלום... אבל כמו שמבטיחים אנשיי טינאריוואן בשיר בשפת הטאמשק הטוארג "החרב היא לא הדרך והלוחם עם הרובה עוד ישיר שיריי אהבה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק