ראשי » תרבות » מוזיקה

כנס על מוסיקה יהודית בלי מוסיקה ישראלית?

במשך שנים ניסו חוקרים שונים להגדיר ולקטלג את המוסיקה היהודית, עניין מורכב וחשוב מאחר והגדרתה הפכה לכלי שרת בידיהם של אנטישמים. מפתיע לגלות שבכנס מיוחד עם טובי המומחים בתחום לא דובר כלל על מוסיקה ישראלית. מי אשם?

כנס על מוסיקה יהודית שהתקיים ביאנגסטון, אוהיו, משך אליו את חשובי החוקרים בתחום. מטרתם של החוקרים השונים הייתה לנסות ולהגדיר את מאפייניה של המוסיקה היהודית, על ידי מתודולוגיות שונות.

עוד כותרות ב-nrg:
תעודה? 9 חודשים ובייבי בום במבחן המציאות
מופרע עם כבוד: אלקנה מרציאנו פותח את הלב
הזירה הלשונית: לכל מי שמאס בכדורגל ישראלי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
במשך שנים ניסו חוקרי מוסיקה שונים להגדיר, לאפיין ולקטלג את המוסיקה היהודית - עניין חשוב ומורכב. הוא מורכב מכיוון שהוא גם מציג שאלות של גזע, דת, תרבות, שפה וכיוב'. הוא חשוב מכיוון שהגדרתה של המוסיקה היהודית הפכה לכלי שרת בידיהם של אנטישמים, כאלה שנקטו במניפולציות שונות על מנת להגדיר אותה באופן שישרת צרכים אנוכיים, או גזעניים – כמו במקרה הידוע של וגנר.

מדי פעם, נעשים נסיונות שונים להגדיר בעולם האקדמיה את אופיה של המוסיקה היהודית. הכנס זהויות יהודיות היה נסיון שכזה - להגדיר ולדון במוסיקה היהודית.

בכנס היו שלל הרצאות הנוגעים ליהדות ובמידה מאוד מוגבלת למוסיקה ישראלית פופולרית: אמנם, איימי הורוביץ' הציגה סקירה קצרה על המוסיקה של אביהו מדינה, אך ללא   אמירה משמעותית. גלית דארדרשטי הציגה דיון על המוסיקה של ריטה, אבל גם כאן לא היה מחקר, אלא מספר הגדרות לאקוניות. הנסיון של ארי אריאל להציג דיון על המוסיקה התימנית דרך העיון בטוקבקים שביוטיוב אינו באמת יעיל – אלה לא תמיד הערות חכמות, מאירות עיניים, ולכן הקושי להציג מחקר יציב.

ג'יסי רוזנברג שוחח על זהות יהודית על רקע פועלם של מלחינים איטלקיים בתקופה של הפאשיזם האיטלקי – כמו למשל אילדברנדו פיצטי, מלחין איטלקי שהיה מקורב למשטר.

יואל רובין נחשב לאחד מנגני הקלרינט החשובים בעולם, בעל יכול אילתורית נדירה. רובין התמקד בהשפעה של גיורא פיידמן על נגני קלרינט גרמניים בני זמננו, אבל ברור כי שום דבר אינו כה פשוט – ורק לאחרונה ראינו לא מעט דיונים על הפרובלמטיות של יחסים בין יהודים וגרמנים.

מיכאל וולפה שוחח והסביר את אחת מיצירותיו האחרונות, והקשרה למורשת המשפחתית שלו. אני שוחחתי על יצירתו האחרונה של פאול בן-חיים בגרמניה – האורטוריה 'יורם'.

המחקרים של איזבלה גולדשטיין ושל אלינור בייזונסקי התמקדו בתרבות היידיש. קלרה מוריץ' מהחוקרות החשובות כיום –שוחחה על הקשרים שונים של ציונות (לא בהכרח חיוביים) בתקופה של לפני מלחמת העולם השנייה. לואיס אפשטיין התמקד בזהותו היהודית של דאריוס מיו, מתיו מאגמון, בקופלנד ומהלר, איימי אנדרטון במשמעות הביקור של ברנשטיין בגרמניה בתקופה שלאחר המלחמה וגם קתרין אן באבר שוחחה על ברנשטיין בהקשר היהודי-רבני של מורשתו. מרשה דוברוב שוחחה על אמה שאבר – זמרת יהודייה שהופיע במחנות הפליטים האמריקאיים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. ועוד אחרים כמובן.

נראה כי הזיקה המובהקת ביותר להוויה הארץ ישראלית, התבררה רק עם ההקרנה של 'עירק'נ'רול' – סרט תיעודי על אביו של דודו טסה.

באופן פרדוקסלי כמעט, הדבר הבולט היה חוסר הידיעה של כל המשתתפים באשר למוסיקה בישראל. בעיקר כך ביחס למוסיקה האמנותית, כאילו המוסיקה היהודית הסתיימה איפשהו 

במלחינים כגון לאונרד ברנשטיין ואהרון קופלנד. התייחסות למוסיקה האמנותית של ישראל לא הייתה מאף אחד מהנוכחים ויותר מדאיג מכך - רבים מהם אינם מודעים כלל לכך שישנם מלחינים ישראלים. ברור כי הבעיה אינה נוגעת רק לחוקרים השונים, והיא רחבה יותר, ואומרת משהו לגבי מעמדה של המוסיקה האמנותית בישראל.

ההרצאות והמחקרים על מוסיקה יהודית הם מרתקים. אבל מאכזב מאוד לגלות כי המוסיקה של ישראל, לרוב, אינה נמצאת בתחומי המחקר והעניין של חוקרי המוסיקה החשובים של ימינו.

במילים אחרות, חשוב שהמוסיקה הישראלית תגיע לתודעה העולמית - לא רק בתחום המחקר, אלא גם בביצוע. הבעיה היא שגם בארץ אין מודעות מספקת למלחינים ישראלים. המוסדות השונים חייבים להביא את המלחינים הישראלים לתודעתם של הסטודנטים, ולעניין אותם במוסיקה הישראלית. וברור כי גם משרד החינוך חייב לדאוג להקצאת משאבים לנושא - על מנת להנגיש את המוסיקה והמלחינים הישראלים לכל מאן דבעי - בארץ ובעולם. במקרה הזה, רק מציון תצא הישועה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...