וניה, סוניה, מאשה ושפיץ: מחזה נפלא בלי עלילה
המחזה החדש של הקאמרי מייצר דיאלוג תרבותי ואנושי בין המחזאי צ'כוב האמיתי, כרקע וכהשראה, לבין המציאות האקטואלית. התוצאה מוכיחה שהיופי נמצא בפרטים הקטנים
הקאמרי מעלה מחזה חדש, מתורגם, שיש בו נושא מעניין ואתגר. מדובר במחזה המתרחש היום, בכל מקום. אבל שמות הגיבורים, להוציא 'שפיץ' כמובן, לקוחים ממחזותיו של צ'כוב, עם התייחסויות מרומזת, ולעתים גם מדוייקת, לנוסח המקורי.גיבורי המחזה הם וניה, איש בודד, מבוגר ומתוסכל, הגר בבית יחד עם סוניה, גם היא לא כל כך מאושרת. בין שניהם יש הבנות, אבל גם סכסוכים על מיני זוטות כגון – האם הקפה טעים או לא? בבית יש להם עוזרת שנונה וחכמה, קסנדרה, שם שגם לו יש היסטוריה. היא צופה חורבן. וכמובן – מאשה, בעלת הבית, כוכבת קולנוע פופולארית, ושני הצעירים - נינה, שנקלעה למקום, ושפיץ, בן זוגה הצעיר של מאשה.
עוד כותרות ב-nrg:
לא ייאמן: חיידקים יוצרים אמנות מרהיבה
ארז טל: עדי אשכנזי סירבה להצטרף אלינו
מותג: לירן חולצה אפורה כבר טאלנט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אין במחזה עלילה, למעשה, אבל כל אחד הגיבורים חווה מעין פיצול אישיות – מצד אחד אושר ואהבה, ומהמצד האחר - יאוש וכישלון. לבסוף, לאחר אירועים ואכזבות, כולם ממשיכים מתוך תקווה לעתיד למרות המציאות האפורה בה הם חיים. מדובר ב''קומדיה עכשווית' כפי שהמחזה מכונה, אך זוהי קומדיה מלאה הרבה רגש ופאתוס. ואגב, גם צ'כוב הגדיר את המחזה 'גן הדבדבנים' שלו כ'קומדיה'.
יש במחזה ללא ספק משהו מקורי ומעניין. דיאלוג תרבותי ואנושי בין צ'כוב ה'אמתי', כרקע וכהשראה, לבין המציאות האקטואלית. מבחינה זאת כמעט כל יצירה קלאסית בספרות ובעיקר בדרמה היא היסטורית אבל, באותה מידה גם אקטואלית ורלוונטית. כמעט בכל אחד מהמחזות, מהטרגדיה היוונית, שקספיר וכול השאר – יש תמיד, בדיעבד, גם התייחסות לאדם באשר הוא. כאן ועכשיו. כמובן שניתן היה לכתוב על הנושא שבחר בו המחזאי מחזה קצת יותר מתוחכם. אחרי הכל, אם לדוגמה, חייל ישראלי, שהוא גם אלוף בהרמת משקלות, בשם שמשון, מתאהב בפלשתינאית בשם דלילה, עדיין אין זה מחזה מקראי. אבל, גם כך, יש במחזה של דוראנג חיוניות דרמטית ותיאטרלית מאוד מרשימה, וגם חומר למחשבה לגבי שאלות יסוד של זהות, זוגיות והעיקר – קומדיה חכמה ומצחיקה.
אשר לביצוע – רק מחמאות. משה נאור ביים את המחזה בסגנון הנכון. שילוב מאוד מאוזן ומיומן של מצבים והלכי רוח לטוב ולרע, וכן של קומדיה מצחיקה ודרמה אנושית נוגעת, והכל בקצב ובאווירה הנכונים. צל"ש נוסף מגיע גם לתלבושות של אורן דר, לעיבודים המוסיקליים של אורי וידיסלבסקי ולתפאורה של סשה ליסיאנסקי.
והעיקר - הליהוק והמשחק. כל תפקיד מרשים ומיומן מכול הבחינות. רמי ברוך בתפקיד וניה האוצר בתוכה את פיצול האישיות של אדם אומלל, אבל תכליתי ומעשי בלית ברירה. אודיה קורן בתפקיד סוניה, שגם היא קצת חכמה, קצת מאושרת וגם מסכנה. ענת וקסמן בתפקיד מאשה, אולי הדמות היחידה שיש בהם משהו צ'כובי, עצבה דמות מאוד סמכותית ועם זאת גם קצת נבוכה, אבל תמיד מרשימה. צל"ש מיוחד מגיע לתיקי דיין בתפקיד העוזרת הסוררת קסנדרה, היודעת לא רק לבשל אוכל ולעשות ספונג'ה אלא גם לגלם דמות עם אופי, אישיות וסמכות. גם שני הצעירים, גל אמיתי בתפקיד שפיץ החתיך ודנה מיינרט בתפקיד הבחורה הנחמדה. בקיצור - קומדיה חכמה ומרשימה. תיאטרון מעולה. יש מה לראות ומה לשמוע. קצת שיעור – הרבה בידור.
הקאמרי ותיאטרון חיפה מציגים: "וניה סוניה מאשה ושפיץ"
מאת כריסטופר דוראנג
נוסח עברי: רבקה משולח
בימוי: משה נאור
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם