אין התייחסות ראויה למאבקי ההישרדות בישראל
ההצגה "גריגורי, עלייתו ונפילתו" מציגה פרט מתוך סיפור החמצה ישראלי בממדים עצומים. אותו סיפור בן שלוש שורות במדור הפלילים על עולה חדש, שלא מצא את מקומו בחברה הישראלית ובכלכלתה הדורסנית ויצא מדעתו, מקבל את הנפח הראוי לו על הבמה
חשיבותו של "גרגורי, עלייתו ונפילתו" נעוצה בכך שהוא מביא אל הבמה את מה שסביבנו, מקיף אותנו ונמצא לנגד עינינו, ועם זאת אנחנו מצליחים שלא לראותו. מדובר במציאות שמגרדת את סף המודעות שלנו, במקרה הטוב, ברמה של שלוש שורות של ידיעה בעיתון, במדור הפלילים. במרכזה סיפור יומיומי כמעט – עולה חדש, שלא מצא את מקומו בחברה הישראלית ובכלכלתה הדורסנית, "יצא מדעתו", רצח אשה. מאבקי ההישרדות המשפילים והמכאיבים של נתח כה גדול באוכלוסייה בישראל נוכחים כאן בתיאטרון ומוגשים לקהל שוחר האמנות. בכך ההצגה מזכירה את ז'אנר התיאטרון שייסדה בארץ הבמאית נולה צ'לטון, "התיאטרון התיעודי", שזכה לפריחה בשנות ה-70 בתיאטרון חיפה.את העולה מרוסיה, גרגורי, מגלם בצורה אמינה סלבה ביברגל. גרגורי הוא מהנדס גשרים המתפרנס בארץ כשומר, ומתוסכל מחוסר יכולתו למצוא עבודה ראויה להשכלתו ולניסיונו – סיפורה של שכבת גיל שלמה בעלייה מרוסיה, פרט מתוך סיפור החמצה ישראלי בממדים עצומים. גרגורי מגיע לייעוץ אצל הפסיכולוגית יעל (חגית בן עמי), שלה נועד גם תפקיד המספרת בהצגה. היא מכירה במצוקתו, ובדיעבד מכה על חטא משום שלא הצליחה לחזות מראש את הטרגדיה שאליה תוביל המצוקה הזו. במהלך ההצגה יתברר גם שיש קשר בין הסיפור האישי שלה לסיפורו של גרגורי.
עוד כותרות ב-nrg:
נעלמת: הסיפור שמתחיל אחרי ההפי אנד
מגבעת חלפון עד אסקימו לימון: כל מה שהכי ישראלי
מחולון עד ניו יורק: תחנות התרבות של אורן ברזילי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בנוסף למצב הכלכלי המייאש של גרגורי, עומדים במוקד המחזה הידרדרותו הנפשית, הפגיעה בדימויו העצמי והרס הזוגיות שלו. מרינה שויף היפה מגלמת את אשתו של גרגורי, המנסה לסייע לפרנסת המשפחה בעבודה כדוגמנית עירום לציירים – כולל סצינת עירום נועזת על הבמה. בתחילה נדמה שמדובר בבחירה קצת פופוליסטית מצדו של המחזאי: למה דווקא דוגמנית עירום? אבל בהמשך החוטים מתחברים. האינטימיות בין בני הזוג, הנפגמת ללא תקנה, קשורה קשר בל יינתק לתהליך האיום על גבריותו של גרגורי, הבאה לידי ביטוי גם בריחוק מיני וגם בקנאה המטורפת לבת זוגו.
כמעין מראה הפוכה משמשות זוגיותם הפגומה של הפסיכולוגית יעל ובעלה, בני (דורי בן זאב), ושל ידיד המשפחה אמנון (ניסו כאביה) ועוזרת הבית החירשת שלו (הדס מורנו החיננית והמשעשעת), ההופכת לבת זוגו. מתברר שכל מערכות היחסים של הדמויות בהצגה פגומות, וקשורות איכשהו גם לכסף. בני, בעלה היזם של הפסיכולוגית יעל, נכשל בהנפקה, והנפילה הכלכלית שלו היא המסמר האחרון בקשר קר ומרוחק, חסר אהבה. כסף, מיניות, זוגיות ודימוי עצמי פגום מחוברים כאן ללא הפרד.
החלקים המעניינים והמרגשים יותר בהצגה הם אלה שבמרכזם עומדים גרגורי ואשתו אמה. שאר הדמויות אמורות להוות סיפור מסגרת, או כאמור, מעין מראה הפוכה, אבל לפעמים עלילות המשנה הללו תופסות נפח גדול מדי ויוצרות רושם של התפזרות והתרחקות מהעיקר. עוד מופיעה תמי רונן בתפקיד אפיזודי קטנטן של מלצרית בבית קפה, שיחסה לגרגורי דוחק אותו אל הקצה.
הבימוי ריאליסטי ברובו, מלבד הבחירה (הקצת תמוהה) לפתוח ולסיים את ההצגה במעין "מסכת" של הקראה מן הכתב - אולי רמיזה לידיעה בעיתון, שממנה הכל החל. עיצוב הבמה מדכא ומרומז מדי. רקע שחור, ספה שחורה, שולחנון, אגרטל – אולי זו בחירה במסורת "התיאטרון העני", אבל כאן הוא קצת עני מדי. גם אם לצופים יש דמיון מפותח והם יכולים להשלים בעזרתו את החסר – למה לא לשנות משהו קטנטן, סמלי, בתפאורה כשעוברים מדירתו של גרגורי לדירתה של יעל? אך המשחק האמין והחיבור ההדוק ל"כאן ועכשיו" הופכים את ההצגה, שאינה חפה מפגמים, למעניינת לצפייה.
"גרגורי, עלייתו ונפילתו", תיאטרון הספרייה
מאת: דן רדלר
בימוי: פרידה רפאל
שחקנים: סלבה ביברגל, מרינה שויף, חגית בן עמי, דורי בן זאב, ניסו כאביה, הדס מורנו, תמי רונן
תפאורה ותלבושות: דלית ענבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם