ראשי » תרבות » מוזיקה

החמאס לא יעצור אותה: ראיון עם רינת בר

רוצה לנגן אך מפחדת שלא תשמע את האזעקות, מצטערת שלא התגייסה ומתפללת לשלום החיילים, רינת בר, פעם ילדת הפלא של הזמר הטורקי והיום כבר אמא בעצמה, בראיון על חרטות, הצלחה וייעוד, בין אזעקה ליירוט

שתי הדקות הראשונות בשיחה עם רינת בר מלוות בהסדרת נשימה הדדית. סמוך לתחילת הראיון, אזעקות נשמעות הן בעיר מגוריי והן בעיר מגוריה של בר, אשדוד. היא מושיבה את ביתה בת הארבע לצידה, מזכירה לה ש"הכל בסדר, אמא כאן", ולי אומרת "אני רוצה לנגן קצת באורגן, להלחין טקסט מדהים שקיבלתי ומדבר על המצב, אבל מפחדת. אני כל הזמן חושבת מה יקרה אם בגלל המוסיקה לא אשמע את האזעקה. יש לי ילדה, זה לא פשוט".

גם בימים כתיקונם, בר מנסה ללהטט בין הבית לקריירה – מי שזכתה לכינוי "ילדת הפלא של הזמר הטורקי" בגיל 12, היא כיום אחת הזמרות והיוצרות העסוקות בתחום המוסיקה הים תיכונית, אחרי שנים של עליות ומורדות. כשהיא לא משלבת על הבמה מחרוזות שירי חפלה קצביים בשלל שפות, להיטי פופ קליטים ובלדות שקטות ונוגות, היא כותבת ומלחינה עבורה ועבור אמנים אחרים.

עוד בתרבות:
בכורה: הטיש הגדול במחווה לתושבי עוטף עזה
הטריילר של 50 גוונים של אפור כבר כאן
ערבים רוקדים: פתיחה ברגל שמאל
 
"המזל הכי גדול שלי בחיים הוא שזכיתי בבעלי התומך, שבא איתי לכל מקום – להופעה, לצילומים, להקלטות. הוא עומד לצדי תמיד ולא עוזב אותי לרגע, מאמין בי יותר ממה שאני מאמינה בעצמי. זה מה שמחזיק את הקריירה שלי ואת כל מה שאני עושה, מפני שאם זה לא היה ככה, הכל היה נראה אחרת לגמרי", אומרת בר בלי להסתיר את ההתרגשות. "אם היה לי בעל אחר לצדי, שלא תומך, או מקנא, היה לי הרבה יותר קשה להופיע, להקליט, להצטלם, להלחין, לעשות את כל מה שגם ככה קשה להספיק ולעשות כשאני גם אמא. כיף לי וקל לי – בזכותו. אנחנו כבר 9 שנים ביחד. רגע אחד!", בר קוראת לפתע ופורצת בצחוק מתגלגל, "שיהיה ברור – זה גם המזל שלו שפגש אותי! זה הולך לשני הכיוונים, כן? מי, אם לא אני, הייתה שרה לו שירים באמצע הלילה?".

אני מזכירה לבר שהסינגל החדש שהוציאה בימים האחרונים, סנונית ראשונה מתוך האלבום שבדרך, מציג גברים באופן הרבה פחות מחמיא ועוסק בתכסיסים שבהם הם נוקטים על מנת לכבוש את לבבות הנשים, רגע לפני שישברו אותם. "גברים גברים, הם לא כל כך תמימים, שקטים ונכלולים, ממש כמו ציידים, אותנו הם לוכדים" – אלו כמה ממילות השיר, שכתב יוסי גיספן.

"תראי, היו לי מערכות יחסים שהיו שונות מזו שאני נמצאת בה עכשיו, ועברתי כל מיני דברים, אבל השיר לא מדבר ספציפית עליי, אלא מביא נקודת מבט נשית. זה שיר נשי על גברים, שאמנם את מילותיו כתב יוסי, אך התחברתי אליהן באופן מיידי. אני ותמיר צור חיברנו את הלחן, וכשיוסי שלח לנו את המילים, נדלקתי על השיר מיד, ישר אמרתי לו – 'יאללה, הולכים על זה'.  כשהשיר יצא, ממש לא מזמן, קיבלתי בפייסבוק תגובות של הרבה אנשים, בסגנון "נראה לי שמישהי רבה עם בעלה", "מה קרה? עזבת את בעלך?". אז לא. הכל נפלא. כפי שאמרתי, אני מאושרת בזוגיות שלי ובמשפחה שלי".

אפרופו זוגיות ואהבה, אני מחזירה אותך לאלבום הראשון שהוצאת, ובו שירים כמו "אהבת בוסר" ו"חיפשתי אהבה". היית בסך הכל בת 12. הבנת על מה את שרה?

"תראי, כילדה, לא היו לי אהבות ולא נכוויתי מאהבה נכזבת. זה לא משהו שאני עברתי באופן אישי. אבל הייתי יושבת וקוראת את הטקסטים, מנסה להבין על מה השיר מדבר ומוצאת את הדרך שלי להתחבר למילים".

הקריירה של בר עברה תהפוכות רבות. היו שנים מוצלחות יותר ופחות, שנים בהן הייתה בקדמת הבמה לעומת כאלה שכמעט ונעלמה.

"אני חושבת שזה משהו טבעי שקורה לכל זמר", מסבירה בר ממרום ניסיונה. "יש תקופות של יותר עשייה, יש כאלה של פחות. החלפתי אמרגנים לאורך השנים, ובכל פעם שזמר מחליף אמרגן נפתחת תקופה חדשה ושונה בעשייה שלו".

יש החלטות מקצועיות שעשית כשהיית בתחילת דרכך, צעירה ובלתי מנוסה, ואת מתחרטת עליהן?

"אני יכולה להגיד לך שבעבר היו שירים שלא כל כך התלהבתי לעשות, ובמבט לאחור הייתי מוותרת עליהם. בחירות של אמן הן דבר חשוב, היום אני בוחרת עם הרבה מחשבה על איזה פרויקטים לעבוד".

אם כך, מה זמרת ים תיכונית צריכה לעשות על מנת להישאר רלוונטית לאורך השנים?

"אני חושבת שתמיד צריך להתמיד ולעשות דברים חדשים, לנסות ליצור גם לפי הטעם האישי אבל גם לפי טעם הקהל. ומעבר לכך – לעשות עבודה טובה, להוציא שירים טובים. צריך גם להתאים את עצמך לתקופה - כל תקופה והמוסיקה שלה – היום המוסיקה אחרת, יש רטרו וחזרה לעבר.

"גם חשוב מאוד לעבוד עם האנשים הנכונים, שעושים עבודה טובה. זמר צריך צבא שלם של אנשים מאחוריו, וצריך לבחור אותם נכון".

בחרת לעבוד עם כמה מן הזמרים הבולטים בזמר הים תיכוני - כתבת, בין היתר, את "עד הסוף" שמבצעים שרית חדד ואייל גולן ואת "תלם אוהבים" שמבצע רגב הוד וזכה לפופולאריות עצומה. קשה לך לשחרר שיר שלך לאמן אחר?

"בכלל לא. אני הכי גאה בעולם והכי כיף לי בעולם לראות זמר ששר שיר שאני כתבתי. על רגב, למשל, הבטתי מהצד וראיתי איך הוא שר וכולם שרים איתו, וזה ריגש אותי מאוד ונתן לי סיפוק אדיר. הייתי בהלם שהשיר הצליח כל כך, לא ציפיתי. ולרגע אחד לא חשבתי למה אני לא שרתי את השיר. תראי, אני לא באה להתחרות באף אחד – זו לא אני. יש מקום לכולם ולהצלחה של כולם. לכן, הצלחה של אמן ששר שיר שלי, היא גם הצלחה שלי".

קולות יירוט, ככל הנראה מן היישובים הסמוכים, בוקעים מבעד לחלוני, ומחזירים אותנו לנושא ממנו התחילה השיחה. בר נשמעת מעט מתוחה, מנסה לחלק את תשומת הלב שלה ביני ובין ביתה, שלדבריה מושפעת מן המצב ומתקשה לבלות את הקיץ בין קירות סגורים.

ב- 2003 יצא השיר "חייל שלי", גם הוא מאת יוסי גיספן, באלבומך "מלאכים". הזכרת שיש טקסט אקטואלי שאת מלחינה בימים אלה. מה היית כותבת היום בעצמך לחיילים?

"וואו, את לא יודעת כמה חשבתי על זה. זו תקופה לא פשוטה, כשכל הידיעות מגיעות אלינו על הפרחים האלה, שנהרגים לנו. יש ימים שאני פשוט יושבת ובוכה, מוציאה את כל העצבות הזו החוצה. אני מאוד רוצה להתקדם עם הטקסט שקיבלתי, שמאוד אהבתי ואני מתחברת אליו ומתכוונת להלחין אותו, אבל צריך גם מוזה, בשביל לנגן וגם בשביל לכתוב, וגם למצוא את הדרך לשבת ולנגן מבלי לפחד שלא אשמע את האזעקות".

 

את לא התגייסת לצבא, דבר שאמנים ישראלים סופגים בגללו ביקורת רבה.

"אני מאוד מצטערת שלא התגייסתי. הייתי רואה חברות לבושות במדים וקינאתי בהן. בדיעבד, הייתי עושה צבא כמו שצריך, אבל הייתי ילדה ולא כל כך הבנתי. אני מתנצלת על כך. מאוד מאוד. הייתי מחזירה את הזמן אחורה ועושה צבא. אפילו חשבתי להתגייס, אבל אני במקום אחר בחיים, עם משפחה, כך שזה לא אפשרי. אין לי דרך להצטדק בנושא הזה, אני רק יכולה לומר לך שהיום הייתי מתגייסת ושאני מתחרטת על כך שלא עשיתי את זה".

מה על הפרק, מלבד הדיסק החדש?

"כרגע הרוב באמת סביב האלבום, בעיקר סביב החפלות. אנחנו מקליטים חפלות של שירים מן העבר, וככל הנראה זה יהיה אלבום ובו שני דיסקים – דיסק של חפלות

  ודיסק של שירים מקוריים. הסינגל 'גברים גברים' יצא אחרי הרבה מחשבה והתלבטות. הוא היה מוכן כבר שבועיים לפני המבצע, כשהמצב התחיל להיות טעון ולקחו לנו את שלושת הילדים, הפרחים האלה. הייתה לנו מועקה גדולה בלב, ואמרנו שזה לא הזמן להוציא שיר קצבי ושמח. ואז, כשיצאנו למבצע, הרגשנו שאולי זה דווקא כן הזמן, לשמח, להנעים לאנשים את הזמן ולעשות להם טוב על הלב.

"חשוב לי מאוד להגיד שחמאס לא יעצור אותנו – אותי ואת האמנים האחרים. אני אמשיך להוציא שירים וליצור ולשמח, כי חייבים להמשיך בשגרה. אתמול הופעתי והרגשתי את העצבות בקהל, ראיתי את המבטים, ראיתי שקשה להם להשתחרר ולשמוח. אך אנו תמיד נמצאים בין עצב ושמחה – מצד אחד, אנחנו נלחמים על עצם קיומנו, ומצד שני, יש גם אירועים משמחים בחיים.  אם באמצעות השירים שלי וההופעות שלי אביא לשמחה בקרה אנשים, עשיתי את שלי. אני מרגישה שזה הייעוד שלי – לשמח אנשים, בעיקר בתקופה קשה כמו זו שאנחנו נמצאים בה עכשיו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...