ראשי » תרבות » מוזיקה

סינגולר: ארבע העונות של אביב גפן

אביב גפן פרץ כסמל של דור האיקס המבולבל, המשיך כדמגוג ראוותני וקול השלום של המזרח התיכון וכעת הוא מתפקד כפרסומת אורגנית. ספיישל סינגולר דור מזוין

אביב גפן הוא לא, ומעולם לא היה, איש של מילים. שפתו פרימיטיבית, חד-ממדית, פופוליסטית, נטולת אמצעים אמנותיים ולעיתים אף עילגת. מן הסתם, העובדה שמדובר באחד מגדולי המלודיקנים בתולדות המוזיקה הקלה בישראל רק מדגישה עוד יותר את מוגבלותו הקשה ככותב.

עוד בתרבות:
נשים עם ביצים: שלוש נשים שוברות מוסכמות
הסרט האחרון של ג'יימס גנדולפיני
טבע ישראלי כפי שמעולם לא ראיתם

מצד שני, קלישאות וסלוגנים – שני האלמנטים שמזוהים עם "שירתו" של גפן יותר מכל – נוטים להישמע נכונים ומשכנעים יותר כשהם נישאים על גבי לחן טוב - וזה, בעצם, מה שהפך את גפן, במהלך שנות התשעים, לנציגו הרשמי של קול הדור ההוא, המבולבל, דור האיקס. באותן שנים, גפן כתב בעיקר טקסטים אישיים. שירי אהבה, ייאוש וכעס שכוונו אל בסיסי הדי.אן.איי של כל המתבגרים הלא מפוקסים באשר הם, ופגעו ישירות במטרה.

בשלב השני, אחרי שקנה את לבבות בני הנוער בארץ והבין שהתבגרו ואולי אף החלו לקרוא עיתונים, הוא עבר לדמגוגיה ראוותנית, כמעט פאשיסטית, במטרה להשאיר אותם אצלו. משירים קטנים ויפים בגוף ראשון יחיד ("אמש", "הולך לאיבוד", "הכי קרוב לבד", "שנינו שווים", "התאבדות", "הכל מתפורר", "שלכת") הוא עבר להמנונים אפיים, דמגוגיים, בגוף ראשון רבים - ממש כמו בימי הגבעתרון והלהקות הצבאיות, רק בתחפושות של שירי מחאה ("סוף העולם", "שומקום", "בוקר טוב איראן", "שיר תקווה", "הילד של כולנו") – והפך, שוב, בזכות השילוב בין לחנים מעולים לטקסטים שלא מפעילים דמיון וחשיבה, מנציגם של בני דורו לקולו הרשמי של השלום במזרח התיכון.

בשנים האחרונות, גפן פרש גם מהתפקיד הזה, והפך, בהתאם לרוח התקופה, לנציג של חברות מסחריות: הוא יצא לסיבוב הופעות בחסות "הונדה", היה המנהל המוזיקאלי של "סלקום" וכעת הוא מקדם "נשף רוק" בשיתוף עם "פלאפון", ואף משלב את הצבע הדומיננטי בקמפיין הנוכחי של החברה בצבעי עטיפת הסינגל החדש. אם בעבר היו אלה ילדי

אור הירח שהצטופפו בשורות הראשונות בהופעותיו וזכו למפגשים מרגשים עמו בחדר האמנים, היום גפן ובאיי כוחו שומרים פריבלגיות מהסוג הזה למנויי פלאפון.

זה לא אומר, אגב, שאפשר להגדיר את גפן מוזיקאי שהפך לפרסומת אורגנית. שיריו, יפים ומרגשים ככל שהיו, התנהגו גם אז, בעבר ה"נקי", כמו קמפיינים  למיגור משברים אישיים ולאומיים, שכאילו נוסחו על ידי משרדי פרסום. הבעייתיות ב"עולם חדש" לאו דווקא נוגעת לעובדה שהוא נשמע כמו פרסומת נוספת – הפעם, לחוויית הגלישה בסלולר. היא גם לא קשורה לתהליך ההתמסחרות שגפן עבר, או לכך שגפן זנח את הנוער ואת השלום לטובת הכסף.

הבעיה עם "עולם חדש" – עם או בלי קשר לכך שהוא הפך ללהיט גלגלצי ביום שיצא - עמוקה, כואבת ורצינית הרבה יותר מזה: השיר, במובנים רבים, מהווה אישור לא רק להתבגרותו ולהתפכחותו של גפן מהחלום הפיטר-פני שלו, אלא גם לכך שאחד המסרים שהועברו באמצעותו לילדי אור הירח, שגדלו והפכו לפרחי הייטק, היה שדברים כמו דמיון, עומק, אינטליגנציה ומקוריות לא שווים התייחסות, השקעה ומאמץ. אפשר, במקום זה, לצעוק מספיק חזק "אנחנו דור מזוין!", ולהגיד "כן" כשמישהו שואלך אותך אם אתה רוצה שינוי.

 


במילים אחרות (אתה בודד הלילה...), גפן אמנם חדר ללבבותיהם של בני נוער בהצלחה יתרה, אבל שם זה התחיל ושם זה נגמר. להבדיל מכותבי שירים "אמיתיים", שיריו לא עוררו סקרנות, זיקה לאמנות וחשיבה מחוץ לקופסה. להפך: ישירותם הבלתי אמצעית יצרה קיפאון, אדישות וחוסר עניין בשירה ובמוזיקה. בסופו של דבר, זה גרם לכך שאפילו שיר כמו "עולם חדש" – למרות היותו פרסומת לרשת האינטרנט, שהולחנה ללא השראה, ומבוססת על טקסט מתלהב שעשוי להביך אפילו את אמא ואבא – נהיה להיט לגיטימי ברדיו.

בשנת 1995, כשאביב גפן שחרר את אחר השירים הכי טובים שלו, עוד היה סיכוי לשינוי של הרגע האחרון במסלול שגפן מנתב אליו את בני הנוער. עכשיו באמת נראה שהגענו לשומקום.

היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...