נשים עם ביצים: שלוש אמהות שוברות מוסכמות
שלוש דמויות אמהיות, מבוגרות ולא שגרתיות, מפארות את מסכי הקולנוע של היום בהומור חדשני ומנפצות סטריאוטיפים ודעות קדומות על אף שלל חסרונות אנושיים
ב"נברסקה" דמות האם משנית, מבחינה עלילתית. ג'ון סקוויב הנהדרת, בת ה-84, היא אם אנרגטית, עתירת הומור וחצופה, המנתצת בקלילות סטריאוטיפים של אייג'יזם ומגדר בסרט מסע גברי, שבמרכזו האב הקשיש, החולני והמבולבל וודי גרנט (ברוס דרן המצוין) המתעקש להגיע לנברסקה לאחר שקיבל הודעת-פרסומת שזכה במיליון דולר. הוא מנסה שוב ושוב לצאת לדרך, עד שבנו דיוויד נכנע לשיגעון ומתלווה אליו, במסע שהופך להתקרבות קלאסית בין אב לבן ולגילוי משפחתי מחודש.
מרכז הכובד העלילתי הוא כמובן יחסי האב והבן, כאמור, אבל לא כדאי לפספס את החדשנות, ההומור וההעזה (הנדירה בקולנוע האמריקאי) בהצגת דמות האם, קייט: היא האוחזת בעוצמה במרקם החיים בבית הדל למדי שהיא מתגורת בו עם בעלה המזדקן והנופל קמעא קמעא לזרועות הסניליות. היא מטפלת בו, דואגת לו באהבה עזה – ומציקה לו ללא הרף. היא בעשור התשיעי לחייה, אבל "פלפלית" ולא פראיירית.
עוד בתרבות:
תמונות טבע שישאירו אתכם פעורי פה
היפה והחנון: המסע לגמר שאינו נגמר
עלמה זהר צילמה קליפ שלם באייפון
בסצינה מרהיבה, כשהיא בבית הקברות עם בעלה, היא מגלה את קברו של מחזר ותיק מלפני נישואיה, מניפה את חצאיתה אל על וצועקת-צוחקת: "הנה, אתה רואה מה שהפסדת?". בסצינה אחרת, כשבניה מסתבכים בגניבה לא מתוכננת מבית ידידים לשעבר, היא מצילה את המצב כשהיא מיתממת ומשקרת במצח נחושה. כאשר קרובי משפחה נצלנים רומזים שבעלה חייב להם כספים, היא נעמדת על רגליה האחוריות ומטיחה בפניהם בצורה בוטה, ישירה וגסה שהם נצלנים.
זוהי התגלמות הלביאה הלוחמת למען משפחתה – לא בחרב ובחנית אלא את מלחמת הקיום האפורה והמתישה. נמוכה, שמנמונת וזקנה – הנה, אמרנו את המילה הזו – אבל איזו עוצמה היא מקרינה.
פילומנה לי בסרט "פילומנה", בגילומה של ג'ודי דנץ', היא דמות שונה מאוד במובנים רבים. בצעירותה הרתה פילומנה האירית מחוץ לנישואים, וכמנהג הימים ההם והמקום ההוא, נאלצה ללדת ולעבוד בפרך במוסד של הכנסייה הקתולית בפיקוח נזירות קשוחות. בנה הקטן נלקח לאימוץ בארצות-הברית, ואחרי 50 שנה היא מעיזה לחפש אותו, בעזרת עיתונאי פוליטי ציני שזהו "הסיפור האנושי" הראשון שהוא מטפל בו.
גם זה סרט מסע, אך הפעם של האמהות המושתקת והסודית לבן הנעדר. פילומנה מאופיינת במידה רבה על ידי תמימותה ואמונתה הדתית העמוקה. היא אשה שקטה, צייתנית ונשמעת לסמכות, רחוקה מדמות המורדת. אבל גם היא לביאה בדרכה: כלי הנשק שלה במאבק בעולם המנסה לכפות עליה "סדר" אכזרי הם עקשנות, זיכרון ואהבה.
ג'ודי דנץ', בעשור השמיני לחייה, שברבים מתפקידיה הידועים גילמה דמויות סמכותיות, מפליאה לגלם כאן אשה פשוטה וחביבה שעוצמתה הפנימית מובעת בתווים מינוריים, בניואנסים וביכולת ההישרדות וההתמדה שלה. כדאי לשים לב לכך שאף שפילומנה
האם השלישית לקוחה מהסרט המשעשע והמפתיע "אני, עצמי ואמא שלי", שם היא מתאחדת עם הבן התאחדות מושלמת – היא-היא הבן. הסרט מבוסס על הצגת היחיד המצליחה של גיום גאליין, שבה גילם את כל התפקידים, וגם כאן הוא מגלם את דמות האם. ההזדהות עם האם והניסיון לדמות לה, לצד אמירות מקוריות על זהות ומגדר, עומדים במרכז הסרט. גאליין מגלם את דמות האם באופן שאיננו רגילים לראותו בכלל, ובגילום על ידי גבר בפרט. התנהגותה מעוררת שאלות: האם בקריאתה לשלושת בניה לארוחה, "הבנים וגיום – לשולחן!", יש משום הסללה מגדרית מכוונת ומודעת?
כאן מדובר באם מן המעמד הגבוה, להבדיל מן האמהות ב"נברסקה" וב"פילומנה". את העידון והאיפוק המעמדי מעצב גאליין בצורה מעניינת גם בדמות שבשום פנים אי אפשר לכנותה "דראג". אנו רגילים לגברים בתפקידי נשים המגזימים אפיונים נשיים חיצוניים, אולם גבר המגלם אשה ללא הגזמה הוא חידוש.
ב"טוטסי" המופתי, בזמנו, בכיכוב דסטין הופמן, היה ניסיון של גבר להזדהות עם אשה שהוא מגלם, וניסיון להראות את האשה דרך הגבר. כאן גיום מראה את הגבר תוך כדי גילום אשה, מבלי לוותר על הזכות להעביר עליה ביקורת, אבל אמו של גיום חזקה מספיק כדי לספוג ביקורת כזו. ההתפתחויות העלילתיות המפתיעות מעניקות גם הן סטירות קטנות לדעות הקדומות של הצופים בנושא יחסי אמהות ובנים, גברים ונשים.
הפן המשותף לשלוש האמהות בסרטים הללו - ששלושתן על המסכים כעת – הוא היותן עתירות חסרונות, ועם זאת אוהבות, נאמנות, ראויות לאהבה וחזקות בדרכן. לא האם-המפלצת, האם-המלאך או האם גיבורת העל. מדובר באמהות יומיומיות, מבוגרות, ומאוד מאוד נוכחות.
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם