אתרים מומלצים

אכזריות זה שם המשחק: דן תורג'מן עושה שקספיר

דן תורג'מן נכנס לעורו של "טיטוס אנדרוניקוס" במחזה האכזרי והמדמם של שקספיר שעולה בארץ לראשונה ולא מפחד להשוות אותו לימינו אנו: "זה כמו פועל בהדסה שרואה שהמנהל שלו לוקח מיליונים"

בלי להסס, מקביל דן תורג'מן את "טיטוס אנדוניקוס", אותו הוא משחק בהפקת התיאטרון העברי-ערבי בתל-אביב יפו, לזמננו. מבחינתו, המחזה האכזרי והמדמם של שקספיר, ככל הנראה הראשון שלו, מ-1592, הוא השתקפות של מה שמוצג לנו היום במסכי הטלוויזיה.

עוד בתרבות:
הומואים זה לא רק סקס
וואן דיירקשן: מעריצים אותנו יותר מאת הביטלס
ערוץ 10 מתרגם את הדייסה הכלכלית לעברית

"טיטוס עובר תהליך התפכחות ממקום של שבר שגורם לו דיסטורשן מעוות במוח, והוא מנסה לתקן איזו עוולה אבודה מראש. זה כמו אדם שמדכאים אותו, או כזה הסובל מחוסר צדק, או פועל בהדסה שרואה שהמנהל שלו לוקח מיליונים ושמי שצריך לשלם את המחיר זה הוא, עם ה-5,000 שקל משכורת שהוא צריך להביא הביתה. כל אדם שתביא אותו לקצה של חוסר אונים, עוולה וחוסר צדק - יתפרק. טיטוס משתגע, ודווקא אז הוא הכי מפוכח ורואה את האמת".

אתגר לא קל לקח על עצמו דן תורג'מן. תקופה ארוכה ש"טיטוס אנדוניקוס" לא הוצג בעולם בגלל תכניו הקשים, האכזריות, הנקמה, כריתות האיברים והסדיזם חסר הגבולות שבו. אבל במאה ה-20 חזר לבמה בהדרגה.

דן תורג'מן וצוות ''טיטוס אנדרוניקוס'' אדר יראון

למה לדעתך אף תיאטרון בארץ לא העלה אותו עד כה?
"כנראה משום שהוא נוטף אכזריות, ובכך אגב נתן השראה למאות יוצרים אחריו, כולל המודרנים שבהם בקולנוע, כמו טרנטינו. משום שהוא היה רווי אלימות פחדו, גם מבחינה ויזואלית וגם בשל התכנים, להתעסק עם זה על הבמה. לרבים היה קשה להאמין שמי שכתב את 'רומיאו ויוליה' וקומדיות כמו 'מהומה רבה על לא דבר', היה מסוגל להגיע במוחו האפל גם עד ל'טיטוס אנדרוניקוס', אף שהוא מכיל אלמנטים מכל מחזותיו, רק בווליום יותר חזק. בעולם כבר נעשו לא מעט הפקות של 'טיטוס' וגם סרטים, אבל להיות הראשונים בארץ שעוסקים בעניין זה מסע מאוד מאתגר".

איך התחברת לתרחיש הזה של מוות, חיסולי חשבונות ונקמה הדדית?
"זה יכול לבוא מכל מיני כיוונים. אבל הצהרת הכותב הייתה שטיטוס חוזר הביתה בתור מנצח גדול, אבל שבע קרבות ומותש. אין לו כבר כוחות, מה גם ש-22 בנים שלו מתו במלחמות. האלגוריות וההקבלות למה שקורה כרגע אצלנו ובמוקמות אחרים בעולם הן מיידיות ושקופות. מעגל דמים בלתי פוסק, וזה אדם שכל חייו היה עסוק בהרג ובמלחמה, שאין בה מפסיד ומנצח. במקום להתענג על הניצחון וליהנות ממנעמי העוצמה והכוח, חוזר אדם שמבין אולי שכל הניצחון הגדול הזה לא שווה, כשאתה מביא איתך 22 ארונות של הבנים שלך".

תורג'מן, 55, אומר ש"למפגש בין שחקן ותפקיד יש תזמון מאוד קריטי. דווקא מתאים לי עכשיו להיות במקום הטהור הזה של לעשות שקספיר באופן שאנחנו עושים אותו. היה לי רעב לחזור למקום הנקי, הפשוט, ולא להפקות גרנדיוזיות. יש רגעים שבהם אתה בא לעשות את העבודה, רץ להנחות בצפון, או עושה סדרה וכו' ולאורך הזמן מתמעטים הרגעים האלה שבהם אתה מתחבר ומסונכרן עם המוטיבציות הראשוניות הבסיסיות שלך, של למה אתה במקצוע, בגדול. אז יש את המקום הזה שבו אחה חוזר לבראשית, שלצערי אתה לא יכול להישאר בו באופן תמידי, כי יש חיים, פרנסה, משפחה. אבל לפעמים את חייב לשתות מהמעיין הזה של תשוקה ליצירה. ומהבחינה הזו אני ו'טיטוס' נפגשים נכון. מבחינת הגיל והתובנות".

תורג'מן פעיל בפרישה רחבה בטלויזיה ובקולנוע ואף ביים שני סרטים. בקולנוע הוא שיחק בין היתר ב"אוונטי פופולו", "נקודת ראות" וב"שתי אצבעות מצידון".

"כשאני מסתכל אחורה על הרזומה, בעצם את רוב הדברים המשמעותיים עשיתי בקולנוע", הוא אומר. "נכון שעשיתי גם טלוויזיה ולשמחתי ולצערי המדיה הזו מאוד חושפת. יש אנשים שראו פעמיים-שלוש סדרה שעשיתי ולעומת זאת דברים משמעותיים ורציניים יותר שעשיתי לא ראו. תיאטרון אני עושה בכל הזדמנות שיש לי".

ב-2013 יצא סרטך האחרון כבמאי, "רימון הזהב", הפקה עשירה שתיארה את עליית העדה התימנית לארץ. תגובות הקהל והביקורת הצוננות לא ריפו את ידיך?
"ממש לא! התשוקה לעשות קולנוע לא באה כדי לקבל תגמול, לא ממבקר ולא מאחרים. כל זמן שיש בי את הבערה, התשוקה הזו מניעה אותי קדימה, פעם מהעשייה עצמה, פעם מהמסע ומהחיפוש עצמו, וגם מההפקה, להרים אותה ולראות שזה קורה, שהעניין קורם עור וגידים. אז גם כשהסרטים לא הופכים לשלאגרים אני שלם איתם לגמרי. המדד מבחינתי הוא לא אם הסרט הביא 200 אלף צופים, אבל יחד עם זה לא אומר לך שיוצר המוציא כל דבר, מריקוד ועד שיר, לא היה רוצה שמקסימום אנשים ייחשפו אליו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg