"בית השמחה": רומן לא רומנטי
על אף שיצא לאור ב-1905, ספרה של אידית וורטון מפתיע ביכולתו לגרום לקורא להתחבר לגיבורה אמביוולנטית ולא החלטית
בית השמחה עטיפת הספר
עוד בתרבות: טיילור סוויפט עושה פאדיחות
העממיות לא מצחיקות, לא אותנטיות ומביכות
כל הזוכים בגראמי 2014
קריירה של מעושרת
לילי היא אשת חברה יפהפייה ומתוחכמת, הסובבת ככוכב-לוויין סביב בני ובנות החברה הגבוהה של ניו יורק בסוף המאה ה-19. העלילה מתרחשת בקרב אילי ההון הללו וחיי העינוגים הריקניים שלהם ושל המסתופפים בצילם, ושל עשירים חסרי ייחוס המשתוקקים לשדרג את מעמדם החברתי. אמה הפזרנית של לילי החדירה לראשה שעליה למצוא לה בעל עשיר, כפי שעשתה היא עצמה – עד שבעלה ירד מנכסיו, חלה ומת - כך שכל הווייתה של לילי, חינוכה ונתוניה האישיים הופכים אותה למועמדת מושלמת ל"קריירה של מעושרת". זוהי הבעיה העיקרית של לילי – חוסר יכולתה להגדיר, אפילו לדמיין לעצמה, אפשרות של חיים שונים מאלה של רעיית פוחלץ עשיר כלשהו, שכספו יספק לה ביטחון חברתי וחיי נוחות ורווחה.
מצד שני, להוותה, לילי אינה חסרת מוסר וקרת רגש מספיק, ויחסה לסביבתה אינו אינסטרומנטלי ונצלני דיו, כדי לשרוד ולהצליח במשימה זו. למשל, היא חשה חובה להחזיר כספים למר טרנור, בעלה של חברתה – דבר שיכלה להתחמק ממנו אילו הייתה מוסרית פחות, וכן היא אינה עושה שימוש במכתבים מפלילים שברשותה, לאחר שחברה אחרת שלה, הגברת דורסט הבוגדנית, מקריבה את שמה הטוב של לילי על מנת להציל את עורה שלה.
מה נשתנה?
שוב, כמה קל לשפוט את הגיבורה האמביוולנטית הזו, חסרת היכולת להחליט, הבורחת תמיד ברגע האחרון לפני שהיא משיגה את מטרתה. אבל הרומן המשובח הזה נקי מכל סממן של רומנטיות וסנטימנטליות, שהייתה מרמזת על אופציה אחרת העומדת כביכול בפני לילי – להתחתן מאהבה, למשל. אבל האם האופציה הזו באמת קיימת מבחינתה? לפעמים נדמה שהיא יכלה לפתח מערכת יחסים עמוקה ואמיתית עם ידידה לורנס סלדן, שנע בחופשיות פנימה והחוצה באותם מעגלי החברה הגבוהה, שייך ולא שייך, מפני שאינו בעל הון אלא עורך דין העובד לפרנסתו. נראה שההחמצה הזו היא הקשה בשרשרת ההחמצות של לילי, שמהותן חבלה עצמית באופציות הנישואים שלה. אך למעשה, יותר מפעם אחת נדמה שסלדן אינו שונה מהותית משאר הגברים הסובבים את לילי – גם הוא, ככולם, שבוי בדימוי החיצוני שלה, וגם עבורו היא בעיקר אובייקט.
כשהספר יצא לאור ב-1905 הועלתה על נס ההצלחה שלו לחשוף פרטי-פרטים על סגנון חייהם של עשירי התקופה. אלה אינם רלוונטיים עוד, בגלל השינויים בסגנון החיים, שחלק מהם הוא האופציות החדשות שנפתחו בפני נשים לרכוש השכלה, עצמאות ויכולת לפרנס את עצמן. למרות זאת, מפתיע לגלות עד כמה יכול רומן זה לגרום לנו לחוש לעומק את הייאוש והחרדה של לילי, שכל הווייתה תלויה במבטיהם של גברים ונשים, בגחמותיה של דודתה-פטרוניתה העשירה ובגחמותיהן של ידידות המבהירות לה בדרכים מעודנות ואכזריות את מקומה.
כאשה לא נשואה המתקרבת לגיל 30, שה"נכס" היחיד שלה הוא יופיה וטוב טעמה, אורבים לה העוני, העבודה הקשה בשכר מועט והפגיעות לרכילות. ואולי ההפך הוא הנכון – אולי ההבנה והרחמים והרצון לגונן על הגיבורה הגאה הזו, המאבדת מעט מעט את גאוותה, קשורים לתחושה שלמרות חליפות העתים, מהבחינות האלה החברה עדיין לא השתנתה מספיק.
"בית השמחה", אידית וורטון, הוצאת כתר
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם