והילד הזה הוא אני?
בני זוג המגלים שילדם הוחלף בלידתו עם ילד אחר הם גיבורי "סיפור משפחתי". רקע, ביקורת וראיון עם היוצר היפני הירוקאזו קורה-אדה
עוד בתרבות: מה קורה ליהודיה שהולכת עם ערבי?
עברי לידר ונתן גושן גרועים גם יחד
כשבוחנים את מסכת יצירתו העלילתית של קורה-אדה, שנפתחה ב-1995 (קודם לכן הוא יצר סרטים דוקומנטריים), ניתן להיווכח שלא כל סרטיו מתרחשים סביב הזירה המשפחתית, אבל במרכז כמה מהמהותיים שבהם אכן עומדים קשרי דם. ב"איש אינו יודע" (2004) הוא עסק בסיפורם של שלושה ילדים מאם שלכל אחד מהם אב אחר. האם מגדלת אותם בחשאי בדירה בטוקיו ובשלב מסוים נוטשת כשהיא משאירה לבכור דף הוראות לטיפול באחיו. סרטו הקודם, "המשאלה" (2011), גולל את קורותיהם של שני אחים שהופרדו זה מזה כאשר הוריהם התגרשו, והם חיים בערים מרוחקות זו מזו ומחפשים דרך להיפגש זה עם זה ולאחד מחדש את המשפחה.
במרכז "סיפור משפחתי", ריוטה (מסהארו פוקויאמה, זמר פופולארי ביפן), גבר יפה מראה, בורגני מבוסס, אדריכל מצליח, שאפתן והישגי, שחייו עם אשתו מידורי (מאצ'יקו אונו) מתוכננים ומתוקתקים. מה שמעיב מעט על התמונה המושלמת זו העובדה שבנם בן ה-6 קייטה (קייטה נינומייה) קצת איטי בהתפתחותו וזקוק לשיעורי תגבור. אביו שואף שיהיה כמותו ועושה הכל לשם כך, כולל הקפדה על כך שילמד נגינה בפסנתר.
מכה ניחתת על בני הזוג כשנודע להם ממנהלי בית החולים בו נולד בנם כי הוא הוחלף בלידתו עם ילד אחר. הם מתוודעים להורים (רירי פורנקי ויוקו מאקי) הביולוגיים של בנם קייטה. האב הוא בעל חנות לכלי עבודה, אדם פשוט אך מלא חום, בן המעמד הבינוני, שהוא ואשתו מגדלים באהבה רבה את הבן (צ'ו-גן הואן) הביולוגי של ריוטה ומידורי. מתפתח קונפליקט קשה מנשוא: האם הילד אותו גידלת שש שנים אך אינו ילדך הביולוגי, הוא פחות ילדך מזה הביולוגי, הזר לך, שגדל שש שנים אצל הורים אחרים? ריוטה חושב על פתרונות טוטאליים, פועל יוצא של מעמדו וממונו, אך עמדתה של אשתו הרגישה וגישתם של בני הזוג המגדלים את בנו גורמים לו לראשונה לבחון את עצמו והשקפותיו.
קורה-אדה נשאל בקאן כיצד פיתח את הרעיון. "התחלתי את התסריט עם דמות שיש בה המון גאווה, ותהיתי איך זה להיות בן של אב כזה", השיב. "עם זאת, חיפשתי מישהו אחר שיהווה קונטרסט לכך. רציתי לגרום למשהו שיסדוק את סט הערכים שלו. האב הוא טיפוס של ווינר, ולכן האב השני הוא סוג של לוזר, אם אפשר לכנות זאת כך. ומאחר שרציתי לערער את עולם המושגים של האב המצליחן, תיארתי את משפחה השנייה כבעלת זהות מוגדרת חזקה אך שונה חברתית ובעלת אורח חיים אחר לחלוטין".
איך ליהקת את שני הילדים המקסימים?
"לא היו לי קריטריונים מוקדמים באשר לליהוק הילדים שאני רוצה. בחנתי מספר ילדים לתפקידים האלה ושני הנבחרים פשוט נראו לי מתאימים יותר מאחרים. לאחר שראיתי אותם ודיברתי איתם חשתי משיכה לאישיותו של כל אחד מהם ואז חזרתי לתסריט וכתבתי את התפקידים במיוחד עבורם, לאור קווי האופי שגיליתי אצלם. כך שהם לא היו צריכים לעמוד בשום 'תנאים מוקדמים' אלא לתת לי תחושה של חיבור אליהם. הילדים האלה גרמו לי לרצות לעשות את הסרט הזה איתם. קיבלתי השראה גדולה מהאישיות של כל אחד מהם. האימפרוביזציות האינסופיות והרגעים החמקמקים שלכדנו בעבודה איתם סיפקו לסרט לעיתים תחושה של עבודה דוקומנטרית. עדשת המצלמה קלטה רגעים שהם יצרו, שאפילו לא שמנו לב אליהם בהם בזמן הצילומים וראינו אותם רק אחר כך".
הסרט מציג גם פערי מעמדות חברתיים ביפן והשפעתם על יחסי הורים-ילדים.
"הכוונה שלי לא הייתה לעסוק בסרט בהבדלי המעמדות ביפן. פשוט רציתי למצוא משפחה אחרת, ואב אחר, שיטלטלו את הדמות הראשית, גיבור הסרט, אב המשפחה האליטיסטית. רציתי ליצור בתודעתו זעזוע אמיתי. ניסיתי למצוא מישהו השונה לחלוטין מהדמות הראשית, וזו הסיבה שהרכבתי כך את פורטרט המשפחה השנייה. במבחן התוצאה, אמנם מוצגים בסרט שני אספקטים מנוגדים בחברה היפנית, אבל זו לא הייתה מטרתו, אלא הרעיון להציג פרופיל חברתי-מעמדי השונה מאוד מאורח החיים שמנהל האב הבורגני, שתכלית חיו היא להצליח בכל מחיר, בכל תחומי החיים".
חשוב לך איך הקהל יקבל את עבודתך?
"כשאני עושה סרט, אני לא חושב איך הציבור יגיב אליו. חשוב לי פשוט לעשות אותו ואני לא מהרהר במהלך העשייה על האופן שבו הוא יתקבל כשייצא. אני גם לא מנסה להעביר בעבודותיי איזשהו מסר. עם זאת, כשאני רואה איך הצופים מגיבים לאחר מכן, זה מלמד אותי המון על סרטיי. הצופים 'מאשרים' לי דברים מסוימים שרציתי שינבעו מתוך הסרט והם הבינו אותם. כמובן שאני שמח כשציבור רחב צופה בסרטיי ואז אני מקבל תגובות שונות מקהלים שונים. אני לא כופה משהו על הצופה, אבל בהחלט מצפה לביקורתו".
"סיפור משפחתי", שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, הוא עוד עבודה קולנועית מעולה ומשובחת של קורה-אדה. הסרט משרטט ברגישות ובמיומנות את כל ההשלכות וההיבטים של הקונפליקט המורכב ששתי המשפחות מושלכות אליו פתאום. את התנשאותו של ריוטה, המשוכנע שמעמדו החברתי וממונו יכולים לקנות הכל, אפילו את ילדו הביולוגי. ברגע מסוים הוא שוקל לשלם עבורו לאב המגדל אותו, אליו הוא מתייחס ביריבות, חשדנות ואפילו עוינות, ולגדלו יחד עם קייטה. האב השני הרבה יותר חם, מחבק, אנושי ומשפחתי, והרבה פחות חד-משמעי בגישתו לבעיה קשת-הפיתרון. רעייתו של ריוטה, מידורי, היא אישה רכה וסנטימנטלית, שוויתרה על קריירה משלה לטובת זו של בעלה ולמען גידול בנם, והיא מוצאת מהר מאוד שפה משותפת עם האם המגדלת את בנה הביולוגי. קורה-אדה מיטיב לבנות את המארג האנושי המפותל שיצרה הסיטואציה, שרק הולך ומסתבך, אך במקביל גם מתחיל להיפרם, כששני הזוגות וילדיהם מתקרבים זה לזה.
קורה-אדה, הנתפס כיורשו של יסוז'ירו אוזו, מרכיב ברגישות, באמפטיה ועם המון ניואנסים, סיפור משפחתי שיש בו רבדים רבים, התמודדות עם מצוקות רגשיות קשות בדרך שקטה ומאופקת, בצד רגעי אושר קטנים שלא גולשים לאופוריה. כל זאת על רקע יפן מודרנית ועכשווית, בעלת סממנים מערביים. יש אמנם משהו סטריאוטיפי בשרטוט פערי המעמדות בין המשפחות, אבל לא מדובר באפיון פלקטי שטוח וחד-ממדי והוא לא פוגם בשזירת המרקם האנושי המיוחד המתפתח ביניהם. קורה-אדה חובק את הנושא המורכב מכל צדדיו ומעמיק רגשית בגישות שתי המשפחות - שני צדדים של אותה מטבע – כשהם מתייסרים, דעתנים, נבוכים וחסרי אונים במסע ההתמודדות עם בעייתם המשותפת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם