תחנות התרבות של רועי דהן

הוא בכה כששמע את "הללויה" של לאונרד כהן מחוץ לאצטדיון ר"ג, המבוך של דייויד בואי מזכיר לו שהוא עדיין ילד ויש לו מסר מיוחד לאביתר בנאי. תחנות תרבות עם רועי דהן

אביתר בנאי - אלבום הבכורה

לא זוכר את היום, או את השנה שזה קרה, אני רק זוכר שעברתי ליד החדר של אחי, הדלת הייתה פתוחה ושמעתי את הפתיחה האינסטרומנטלית של האלבום. הכישוף שבעיבוד של צח דרורי פשוט הרג אותי (מי היה מאמין שאותו צח דרורי יעבד את כלי המיתר באלבום הבכורה שלי "some of this life").
זה היה כמו לשמוע מוזיקה בפעם הראשונה, זה היה שונה, מכונן, ולא דומה לשום דבר אחד ששמעתי עד אז. אין בכוחן של מילים להסביר את הרכות הפוצעת, את הקול המפנט, ואת היכולת של האלבום הזה לשתק אותך פעם אחר פעם, עד היום.

אחרי שיצא אלבום הבכורה נתקלתי באביתר ברחוב, לקחתי נשימה ארוכה, החסרתי משהו כמו 12 פעימות, וניגשתי אליו.

אביתר, אם במקרה אתה קורא את זה, תדע שאני מאוד מאוד אוהב אותך.
מאוד.

 

הקונצ'רטו השלישי ברה מינור של רחמנינוב

זאת היצירה הכי מאוזנת שאני מכיר. שלמות היא מילה לא מספיקה כדי לתאר מה אני חושב על המלחין הכל יכול הזה. לא אגזים אם אומר שהאזנתי ליצירה הזו מאות פעמים.
ליום הולדתי ה-24 קיבלתי את הפרטיטורה של היצירה. שמחתי כמובן, אבל זה היה גם עצוב, כי הבנתי שלעולם לא אוכל לנגן את היצירה הזאת שמכילה עולם שלם של תחושות וצבעים, כאב שרק רחמנינוב ידע לבטא.

יצירה שהיא מבוך עם התחלה, אמצע וסוף אלוהי. הלוואי ויום אחד אנגן אותה.

 

מלחמת העולמות - ג'ף ווין

אחרי שסיימתי צבא גרתי באילת ועבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות, חלקן הזויות. אבא שלי שלי סיפר לי על האלבום הזה, הלכתי לחנות דיסקים וקניתי אותו. חזרתי לדירה הקטנה והמזעזעת שגרתי בה אז, הדלקתי "סיגריה", שמתי את האוזניות, עצמתי את עיניי, ואז קרה אחד הדברים המופלאים בחיי.

האלבום מתחיל בקולו של ריצ'רד ברטון, ומספר על פלישת החוצנים ממאדים ומשם מתחיל מסע אל עולם בדיוני ומטורף. לא אשכח בחיים את ההאזנה הראשונה ליצירה הזאת. כמה יופי.

 

המבוך - דייויד בואי

המבוך של ג'ים הנסון, יוצר החבובות, הוא הסרט האהוב עלי ביותר. מעבר לאהבה הגדולה שלי למוזיקה של בואי, בסרט הזה הוא גם מוכיח איזה שקחן גדול הוא, באחד מהתפקידים הקולנועיים הגדולים אי פעם לטעמי. טירות, גובלינים, שדים, יצורים מוזרים ושוביי לב, וכל מה שצריך כדי להזכיר לי בסופו של דבר איזה ילד קטן אני.

 

ניק דרייק - Five Leaves Left

אם הייתי צריך לבחור אלבום אחד לבלות איתו את שארית חיי (למה לעזאזל?!), זה ללא  ספק היה האלבום הזה. ניק דרייק כונה נסיך העצב, וכך היה.

בהרבה מהביקורות שנכתבו על אלבום הכורה שהוצאתי ב-2011 כתבו על כל מיני אמנים שחשבו שאני מושפע מהם, כולל הרבה כאלה שעד כמה שמביך להודות - אני אפילו לא מכיר, אבל כמעט בכולם צוין גם ניק, שהיה היחיד שיכולתי להבין מדוע הם חושבים כך. הרגשתי את המוזיקה שלו במוזיקה שלי, ואהבתי כל רגע במוזיקה שלו.

מי שלא מכיר - עזבו הכל, ותקשיבו.

 

ליעד נורי - אמן

את ליעד פגשתי בקו 5, ביום חורף, אי שם ב-2009, וכמה שאני מודה לגורל שהפגיש אותי עם האיש הזה. החלפנו כמה מילים, בלי שום סיבה מיוחדת, אבל היה לי ברור שזאת תחילתה של חברות גדולה.
אחרי כמה ימים הוא הזמין אותי לראות עבודות שלו. זאת היית הפעם הראשונה שציור הצליח לעלות בי כל כך הרבה רגשות, דבר שלרוב קרה לי רק ממוזיקה, סרטים, אבל לא מציורים. ליעד לימד אותי מהי אומנות, איך לראות אותה, איך להבין אותה אחרת ואיך להנות ממנה.

עברו השנים והוא צייר לי את עטיפות שני האלבומים שלי, וכנראה שגם יצייר את עטיפות כל האלבומים שעוד אוציא.

עטיפת האלבום The Man In My Head ליעד נורי

ההופעות הקרובות של רועי דהן:
לבונטין 7, תל אביב, יום חמישי, 26.12.13, שעה 22:00
החלוץ 33, באר שבע, יום חמישי, 2.1.14, שעה 21:00
המחתרת 3, רמת השרון, יום חמישי, 9.1.14, שעה 20:30