על אדונים ומשרתים: אחוזת דאונטאון מבריקה
המשחק מדויק והדמויות אמינות. עליית העונה הרביעית של אחוזת דאונטון היא הזדמנות מצוינת להיזכר מחדש בסדרה המשובחת
עוד בתרבות: בגיל 77, רוברט רדפורד יוצא להרפתקת חייו
על השאיפה הכמוסה הזו בדיוק מתבססת הסדרה המצליחה "אחוזת דאונטון" בבואה להעניק לצופה הממוצע את מנת האסקפיזם היומית. לא בכדי היא זכתה בכל הפרסים הכי יוקרתיים שיש: גלובוס הזהב, אמי, באפטה — כולם מונחים לה על המדף, כמו גם כניסה לספר השיאים של גינס על זכייתה במספר הרב ביותר של ביקורות חיוביות.
גיבורי הסדרה הם בני משפחת קרולי האריסטוקרטית המתגוררים באחוזה רחבת ידיים ביורקשייר עם צוות משרתיהם. היא מתנהלת בשני מישורים: אפסטיירס ודאונסטיירס, והללו מצטלבים לא אחת. נקודת הפתיחה היא שנת 1912. בעלי האחוזה רוברט וקורה ושלוש בנותיהם מרי, אדית וסיביל נדהמים לגלות כי בעקבות טביעת הטיטאניק ובשל תסבוכת משפטית, קרוב משפחה רחוק בשם מת'יו קרולי, עו"ד ממעמד הביניים, ואמו האלמנה איזבל הופכים ליורשים החוקיים של אחוזתם. פריצת השניים לחיי משפחת הלורדים מלווה בחששות אך עד מהרה הם הופכים להיות חלק בלתי נפרד ממנה, לטוב ולרע, ולא פחות משהם משתנים עם המעבר לדאונטון, דאונטון משתנה איתם. היא גם מספקת לסדרה את אחד מסיפורי האהבה המרגשים ביותר שנצפו לאחרונה על המסך הקטן, עם משחקי האון–אנד–אוף בין הבת הבכורה, ליידי מרי, למת'יו טוב הלב.
הסדרה מרבה לשזור בעלילתה אירועים היסטוריים לצד תלבושות נהדרות, ומעניקה צוהר לעולם שמצוי רגע לפני מהפך, בתפר שבין הישן לחדש. מלחמת העולם הראשונה, שבה עוסקת עונתה השנייה, מאיצה את תהליך ההיפרדות מן המסורת ומכל מה שנכון ומקובל. ההתלהבות מהעתיד לבוא מצויה הן אצל בעלי המעמד והן אצל פשוטי העם, ומגולמת באופן המיטבי על ידי הרומן חוצה המעמדות בין ליידי סיביל לנהג האחוזה, טום ברנסון. באותו אופן, גם החשש הקיים אצל הדור המבוגר יותר מפני השינויים הצפויים, משותף לשני המעמדות. הדבר בולט במיוחד אצל רב המשרתים קרסון שסולד מכל מה שמריח מקדמה. לא פחות משהאדון זקוק שישרתו אותו, הבאטלר משתוקק לשרת.
כרגיל בטלוויזיה הבריטית, המשחק של כל כוכבי סדרת האנסמבל הזו מצוין, כמו גם אפיון הדמויות, במיוחד אלו של המעמד העובד: גברת יוז, מר בייטס, המבשלת פטמור או אובריאן — כל אחת מהן שונה באופייה, מיוחדת בדרכה ומייצגת את כלל הדעות והקולות שרווחו בעת ההיא. הדמות השנונה, החכמה והנפלאה מכולן היא זו של אמו של רוברט, הרוזנת גרנתהם, שניחנה בטונות מאותו "קומון סנס" אנגלי מפורסם.
המתח התמידי בין המעמדות מעניק ממד נוסף של קונפליקט שמלווה את הסדרה, ולמרות שאנחנו חיים כיום בתקופה שוויונית בהרבה, הרי שהביקורת כלפי עולם המעמדות ההיסטורי נעשית באהבה ובנועם. אין כאן שנאת עשירים אלא הכרה ושיקוף של הנורמות שהיו נהוגות אז. הרעים והטובים מגיעים משני צידי המתרס ובעלי האחוזה מוצגים כאמפתים לעובדיהם, ממהרים לסייע להם ככל שניתן ופעמים רבות אף מסתכלים עליהם כעל בני משפחה של ממש.
כן, באחוזת דאונטון כולם נחמדים, הכל בה איכשהו מסתדר, וזה אולי חסרונה היחיד. תסריטאיה יצרו עולם נאיבי מדי שבו הטוב תמיד מנצח: שקר סופו להתגלות, חורשי רעות לעולם ישלמו את המחיר והצדק ייעשה. כלומר, כל עוד הוא תלוי בבני אדם; כמות הטרגדיות קורעות הלב שנוחתות על משפחת קרולי מזכירה יותר טלנובלה מאשר דרמה מהוגנת. לא נספיילר לאלו מביניכם שטרם צפו בה (אנא עשו זאת בהקדם) אבל היא בהחלט משאירה את הצופים במתח תמידי. שהרי ידוע: בדאונטון אבּי, הכל באמת יכול לקרות.
אחוזת דאונטון, שלישי, 22:00, ערוץ 1
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם