שש פעמים: דיוקן מטריד של נוער חרמן ונבוב
תמרור אזהרה מאיים והסרט הטוב של השנה, "שש פעמים" משרטט מציאות עוכרת שלווה של נוער חרמן וחלול, חסר עכבות או מוסר
זירת ההתרחשות היא מובלעת השפע של הרצלייה פיתוח. אל חבורה של בנים אליטיסטים, בני קצפת ותפנוקים הלומדים בתיכון אקסקלוסיבי בעיר, מנסה להתקרב גילי (סיון לוי), נערה בת 17 שזה עתה עברה לבית ספרם ממוסד לימודים אחר, פחות נחשב. השאיפה האחת והיחידה שלה היא להיות מקובלת בקרב הנערים מובילי הסטטוס החברתי הגבוה בקליקה ולתפוס את מקומה בשבט כאחת הבנות הפופולאריות. הבנים שטופי ההורמונים מזהים מייד את החוליה החלשה אצל גילי וקולטים שהיא עשויה להיות טרף מיני נגיש וקל. מהר מאוד היא הופכת להיות נערת השעשועים של החבר'ה.
עמרי (אביתר מור) הוא הראשון שמשדל אותה לבצע מין אוראלי, וגילי מאמינה שאם היא תעשה לו טוב, גדולים סיכוייה להיות בת הטיפוחים שלו, אולי אפילו להגיע למעמד הנחשק של החברה הצמודה. אבל עבורו היא לא יותר מחפץ לסיפוק גחמות. ולא רק שלו. לאחר מפגש מקרי איתה בחוף הים, עמרי לוקח אותה יחד עם חברו תומר (רועי ניק) לברכת שחייה פרטית אליה הם מתגנבים ושם מעודד אותה להיכנס לבריכה עם תומר, בעוד הוא צופה במתרחש מהצד. הפעם תורו של תומר להגיע לסיפוק ממנה. ומאחר שתומר חתיך לא פחות מעמרי, גילי מקבלת עליה את הדין. בפסיביות כבדה, יש לומר.
הבא בתור יהיה שבת (ניב זילברברג), חברם ללימודים של עמרי ותומר, שיכירו בינה ובינו. שבת השמנמן ממש לא מושך את גילי, אבל בתזמון נכון, כשהחתיכים מבלים עם ה"בחורות הטובות" בכפר המוזיקה קוקה קולה (לשם כמובן הם לא לקחו אותה), היא משתעממת והולכת לביתו של שבת. שם הוא מבצע בה, שלב אחר שלב, אקט מיני בכפייה. בקלות אפשר היה לקרוא לזה אונס, אם היא הייתה מתלוננת. אבל היא לא. לאחר מכן הוא לקוח אותה למרכז כדי לקנות לה פוסטינור. ועדיין מסע הניצול של גילי טרם הסתיים, ומצפות לה עוד "חוויות", שהולכות ונעשות מכוערות, עם מינון השפלות הולך וגדל, אותן לא צפתה כשהחלה את מסעה לכיבוש הבנים המובילים של בית הספר.
גורפינקל משרטט ב"שש פעמים" פרופיל מטריד ועוכר שלווה של חיי בני נוער עירוניים בימינו. הם חלולים ונבובים, מתעניינים אך ורק בבילויים ריקים, במשחקי וידאו ומחשב ובמסיבות חשק דקדנטיות. הדיבור שלהם סלנגי-עכשווי-מעודכן, אבל עילג, משובש, ריק מתוכן, לא אומר שום דבר משמעותי (ותודה לתסריטאית המבריקה רונה סגל). הם גם לא מרגישים שמה שהם עושים לגילי לא תקין. מבחינתם היא נועדה להיות ספקית הצרכים המיניים שלהם ותו לו. אף אחד לא מדבר על ניצול. אבל יותר חמורה מכך היא העובדה שגם גילי לא רואה בכך בעיה. זו הדרך שלה לפלס את דרכה לצמרת, והיא אף מתריסה כנגד הבחורות הטובות ומספרת להן על הרפתקאות הסקס שלה עם הבחורים הטובים.
גורפינקל מלווה את האירועים, להם שיווה אופי כמו-דוקומנטרי, כמעין צופה מהצד, ויחד עם זאת כמתבונן שנמצא במרכז העניינים וההתרחשויות. הזווית שלו היא של מציצן אובססיבי הקולט רגעים מביכים ומתענג עליהם. התחביר הקולנועי והשפה הסינמטית שגורפינקל הרכיב אפקטיבית ומרשימה, בין היתר בזכות הצילום המעולה של שרק דה מאיו. הבמאי הוא כידוע בנו של הצלם הוותיק ועתיר הקבלות דוד גורפינקל, כך שלא מפתיע שיש כאן הקפדה מדוקדקת פונקציונאלית בנוגע לצד הוויזואלי-אסתטי של הסרט.
לא פחות מרשימה מכך העבודה של הבמאי עם השחקנים, כאילו הם חיו יחד באיזו קומונה או בתוך סדנת אנסמבל צפופה, שם פיתחו את השפה הייחודית של הסרט באימפרוביזציות שהפכו בסופו של יום לדבר עצמו.
בראש ובראשונה מגיע שאפו גדול לסיון לוי, זוכת פרס אופיר בעבור תפקידה זה. על כישוריה כשחקנית מוכשרת עולה עמדנו כבר ב"ג'ו + בל", אבל ב"שש פעמים" היא מגיעה לשיא חדש: משרטטת דמות רגישה, שבירה ופגיעה, ויחד עם זאת בעלת עוצמות נשיות של ספיגה ויכולת לקום מהקרשים ולהסתער מחדש על המטרה. אביתר מור, רועי ניק וניב זילברברג מרכיבים בשלמות את חלקיהם בפאזל הנעורים החרמניים חסרי העכבות והמוסר. מדובר בעבודת קולנוע מסעירה, מטלטלת ומעוררת מחשבה. "שש פעמים" הוא ללא ספק הסרט הישראלי הטוב ביותר של השנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם