ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מהסלולר

הזירה הלשונית: השירה הנצחית של אריק איינשטיין

חף מפוזה בעולם בו הפוזה שלטת, אוהב אישה המייצגת בית ומבטא אהבה נכזבת לבית עצמו: פרידה מאריק איינשטיין של המילים

מתוך מאות השירים ששר אריק איינשטיין, כמאה נכתבו על ידו. סגנון הכתיבה של מרביתם פשוט, כמעט מינימליסטי, לא רק חף מפוזה אלא מודע לכך שסביבו הפוזה שלטת, והוא אינו רוצה להיות שייך אליה. שירים של אדם המשיח לפי תומו.

"לא עומד בקצב, רוצה ליהנות, לא עומד בקצב, לא רוצה לרמות, רוצה לחכות".
"אני רוצה להבין את הסוד, להיות זקן מאוד, אבל תמיד לחיות, תמיד".
"כמה זה טוב מיטה, עם שמיכה של פוך עבה, כל היום, כל הלילה, אוי, כמה טוב לישון". 

בכמה מן השירים איינשטיין מאפשר למשורר שבו לפרוץ. משלב השפה עולה, הדימויים מתעשרים, ונולדות שורות יפהפיות.

"כתר של זהב לראש מלכה, כתר של זהב טהור. בואי ונאהב, ילדה רכה, שערך זהב שחור".
"השחר מתקלח במקלחת של צבעים, פרפר נושק לפרח, וזה נעים, נעים, נעים". 

שחורה שלי, אני חולה עלייך

איינשטיין כותב עברית פשוטה, נקייה, אבל מרשה לעיתים נדירות למדי למילים לועזיות ולסלנג נפוץ להיכנס אל תוך השורות.

"שחורה שלי, אני חולה עלייך, שחורה שלי, אני הרוס עלייך".
"מי שמעוניין לבוא איתי, אז אהלן וסהלן".
"אבישג, אבישג, אבישג, צ'או".

לפעמים איינשטיין מתפרחח. ההומור המעודן שלו, שעשה אותו שחקן קולנוע נפלא, יוצא גם בטקסטים, וחבל שבמעטים כל כך.

"מי המציא את הטרצה? טרצוס, מי המציא את הסקסטה? סקסטוש, מי המציא את הדוד בוֹילֶר? תזכור דודינק'ה, טם-צ'וקה-טוקה-טוקה-טוקה-קה".
ושיר שכתב עם חברים: "חמוץ לי בפה וחמוץ לי בראש, כי עליתי אתמול על פרעוש, חמוץ לי חמוץ לי ולו רק בגלל, אותו צלצול שצולצל". 

איינשטיין הוא בן הדור. הדור של איינשטיין הוא הדור של הילדים שגדלו על סיפה של המדינה החדשה, וספגו בילדותם את האווירה של ארץ ישראל הקטנה, של ימי התום האשכנזי.

"יושב בסן פרנסיסקו על המים, שוטף את העיניים בכחול ובירוק, יפה בסן פרנסיסקו על המים, אז איך זה שאני מרגיש רחוק? תן לי חתיכת תבור, תן לי חתיכת כנרת, אני אוהב להתאהב בארץ ישראל קטנה, חמה, ונהדרת".

פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה

המדינה הזו מתה באחת ביוני 67', ופרצה מתוכה מדינה אחרת, שואפת לגדולות ושסועה. איינשטיין אמנם הרים כוסית עם החלונות הגבוהים אחרי ששת הימים, אבל עבור איינשטיין ודורו זו ראשיתה של אהבה נכזבת.

"אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן, שברת לי את הלב לחתיכות קטנות".
"פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה, פותחת רגליים ללא הבחנה, אומרת שלום ועושה מלחמה, אין מה לומר, את זונה לא קטנה".
"הנה אייבי נתן, על האונייה, הוא מפליג לתוך החשכה, יא חביבי אייבי, בהצלחה לך, יש עמוק בלב תפילה אחת גדולה: עוד יהיה שלום עלינו".

איינשטיין הוא תל אביבי. הוא נולד בתל אביב, גדל בה, חי בה ולא עזב אותה אף פעם.

"מכבי הישן, ליד קולנוע אוריון, שניאור הגדול, מעבר לגדר, ריח של פלאפל, בא משוק בצלאל". 
"ימי הסטנגה הכחולים האבודים, ושקט גמור בין שתיים לארבע, קרח מגיע, יאללה ילדים".
"קון, ירקון, ירקון, שמש צהובה בשמיים, אקליפטוס ענק, ששותה לרוויה את המים הכחולים". 

וכמובן, הפועל תל אביב, אהבה שאינה תלויה בדבר, ואין לה תחליפים.

"כחולים הם השמיים, הדשא הוא ירוק, אבל היום הצבע הוא אדום, הכי עמוק".
"הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב".

כתבו עליו בעיתון הרבה דברים

איינשטיין הפרטי הוא אדם מבלבל. הוא אוהב חיים ודבק בחיים:

"כמה נעים לראות איך הירח קרן של כסף לנו שולח, כמה נעים לחיות, כמה נעים".

אבל איינשטיין הפרטי הוא גם אדם עייף. שירי העייפות רבים משירי התשוקה לחיים.

"אולי זה רק משבר קטן וזה חולף, אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף".
"היום השיר שלי עצוב, איך נפלתי, לא יודע, היום כלום כבר לא חשוב, זה יום כזה שלא פוגע".

דמותו של איש המרחב הציבורי שהסתגר בביתו תמיד טורדת מנוחה ואפילו מפחידה, והיא מספרת על שריטה עמוקה. בשיריו אין רמז לאהבה העצומה שהשפיעו עליו הישראלים מכל השכבות והקהלים.

"כתבו עליו בעיתון הרבה דברים, הוא בכלל לא ידע שהוא כזה". 
"הם כותבים בעיתונים מה שהם רוצים, מסרסים מלכלכים בלי שום רחמים".

לאיינשטיין הפרטי יש חברים, מפורסמים יותר ופחות, והוא מתכתב אתם, ולפעמים דווקא באמצעות סוכן נחשק: החיפושיות.

"שיסל האדום יושב על מדרכה, שלום ממולו נשען על קיר, אורי היפה מדליק לו מדורה, ובועז בלי לחשוב פתאום מתחיל לשיר".
ומה קרה לאורי היפה, שהפך מחבר לבן משפחה?
"הוא חזר בתשובה, הוא לומד עכשיו תורה, ואתו האישה והילדים. הלכת לי חבר".

אני אוהב אותך היום

ומעבר לאלה יש אהבה לאשה. אשה אחת, שהיא גם מאהבת, גם ידידת נפש, וגם בית.
"עוד מעט כולם ילכו, שנינו נוכל להיות לבד. את תעשי תה אחרון, אני אקרא לך דברים מצחיקים מן העיתון. אחר כך נשמע תקליט של רנדי ניומן, יש מילים בתוך העטיפה, אני אוהב אותך היום, אני אוהב אותך". 

ויש שורות בלתי נשכחות, שנכנסו לארכיון הישראלי כדי להישאר.

"אני ואתה נשנה את העולם".
"הימים הארוכים העצובים". 
"זה בראש שלָך, וזה רק נדמה לָך". 
"זהו שיר אחרי מלחמה, הוא תמיד מזכיר לי תקווה".
"יושב על הגדר, רגל פה, רגל שם". 
"למה לי לקחת ללב?"
"עוף גוזל, חתוך את השמיים".

אלה המילים, ולא הזכרנו כאן את השירים שכתבו לו אחרים. מילים של אדם חף מפוזה, שאותם הגיש בתערובת של רומנטיקה, פיתוי ואירוניה, בגוון קול שאינו ניתן לחיקוי, ובכבוד עצום למילה המושרת. כל אלה עשו אותו לזמר ענק, הגדול מכולם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...