אני פלוץ זקן: האריסון פורד מדבר על הכל
מאחורי הקלעים של "מלחמת הכוכבים", היחסים עם אבא והאמת על חיי המשפחה. בגיל 71, האריסון פורד כבר לא דופק חשבון
למה אלו חייבים להיות נחשים", "לנסוע בעל-חלל זה לא כמו לקצור בשדות, ילד", ו"אלה לא השנים מותק, זה הקילומטראז'". כל אלה שלו).
לא. כשהאריסון פורד מתבונן במראה בימים אלה, הוא רואה, כמו שהוא מודה באנחה, "פלוץ זקן עם שיער אפור". שזה די מצחיק, כי כשמתבוננים בו מקרוב, השחקן בן ה-71 - שסובל מתדמית של איש רגיז, שאפיינה את ארבעים ומשהו שנות הקשר שלו עם התקשורת - הוא ממש לא פלוץ זקן.
בתור התחלה, הוא נראה כמו שנראה בשנות החמישים שלו. מבנה הגוף הספורטיבי שנתון בחליפה כחולה וחולצה לבנה פתוחת צווארון הוא דבר אחד. אבל הפנים - חלקות, מוכרות ועם מעט מאוד קמטים שכבר הפכו לסימן מסחרי - נראים כה חסינים לפגעי הגיל, עד שבעל כורחי, רגע אחרי שנכנסתי לחדר, אני פולט: "וואו הפנים שלך נראות צעירות באופן מוזר". "מוזר", הוא יורה בחזרה, צחוקו מרעים לפני שהוא עונה בתיאטרליות: "כן, השקעתי פה הרבה עבודה
"הוא מגחך לעצמו ומבהיר: "בבית שלי, לא בעצמי". ועדיין, הוא בטח עושה משהו כדי להשיג את עור הפנים הזה. שוטים של נבט עשב החיטה? "פאק, לא", הוא מתכווץ. "ויסקי סינגל מאלט. זה עשב החיטה שלי".
מורשת המסך של האריסון פורד איקונית כל כך וסגנון המשחק שלו נטורליסטי כל כך (פה אין שקיעה נוסח זיקית לתוך תפקיד), שכשרואים אותו מדבר מרגישים לעתים כאילו בוהים באוסף הקטעים הטובים של האריסון פורד. הקטע האחרון בשיחה, למשל, היה מאוד "האימפריה מכה שנית", ואז "נערה עובדת", אחר כך "העד" ואז בחזרה ל"נערה עובדת".
זה לא רק המראה: גם ההתנהגות של פורד היא ממש לא בסגנון של פלוץ זקן (ובוודאי יותר "נערה עובדת" מאשר "אייר פורס 1"). קליל וכובש במקומות שבהם היה פעם נוגה ומשועמם, פורד נראה היום משוחרר יותר, הן על המסך והן מחוצה לו, בזכות מה שהוא פוגש במראה בכל יום: זקנה.
"האמת, מה ששחרר אותי היה לא להיות יותר בעמדה של השחקן המוביל", הוא מתקן. "אני כבר לא צריך להיות השחקן הראשי המוביל, כי אני לא מתאים לדמוגרפיה של קהל היעד. הייתי שם, והיה לי טוב. אז בסדר. תודה רבה לכם. אבל עכשיו יש לי הזדמנות לשנות את הארוחה ולתרגל את מה שאני יודע לגבי משחק".
כדי להמחיש הוא מצביע על שלושה מהתפקידים האחרונים שלו - מגיש החדשות הנרגן מייק פומרוי ב"מורנינג גלורי", איש הבייסבול הכרסתן בארנץ' ריקי ב"42", והמפקד הצבאי שבע הניסיון קולונל היירם גראף, בסרט המדע הבדיוני שובר הקופות "המשחק של אנדר".
"המשחק של אנדר", שהוא גם הסיבה לראיון עם פורד, הוא עיבוד לספר על ילד (אסא באטרפילד) המחונך לאט, באמצעות משחקים ותחת שרביט דמותו של פורד, ללוחם בעל אגרסיה אינטרגלקטית עם יכולת השמדת עם. הסרט מאפשר לפורד להתענג של הסטטוס החדש שלו: שחקן המשנה. הוא עושה בשר תותחים משורות כמו "אל תאיים עליי, ילד, אתה שייך לצי", וכנראה שיש שם גם סבטקסט של ביקורת פוליטית על חוסר התבונה שבמדיניות החוץ, או לפחות כך נראה.
"אתה חושב?" אומר בסרקסטיות פורד, תומך גלוי של המפלגה הדמוקרטית, ומוסיף: "זה סרט שלמרות שאינו מכוון ישירות נגד דעה זו או אחרת, הוא נותן ביטוי לרעיון שכל סכסוך אפשר לפתור באמצעים שאינם צבאיים". אני אומר לו, עם זאת, שהסבטקסט שהכי הטריד אותי, בתור אב לילדים קטנים, הוא הרעיון שמשחקי וידאו עם מסך מגע יביאו אותך לגדולה ולא לבלבול אינטלקטואלי. "לא", הוא עונה וחושב. "אני חושב שזה אומר שיש שם בחוץ אנשים שרוצים להמשיך לשחק עם הגאדג'טים האלה כדי לכפות את החזון שלהם על העולם, אבל בסופו של דבר אתה אחראי להשתתפות שלך במשחק".
האם יש לו ויכוחים עם בנו הצעיר, ליאם (בן 13, מאשתו השלישית קליסטה פלוקהארט. יש לו עוד ארבעה ילדים גדולים יותר מנישואיו למליסה מתיסון ולאשתו הראשונה מארי מארקורדאט), על משחקי וידאו וגאדג'טים? "יש לנו", הוא אומר ונאנח. "לשמחתי אנחנו לרוב מנצחים. אבל הילד שלי לא נוטה לסוג האלימות שחלק מהמשחקים האלה מציגים. יש לו צנזורה עצמית שמשמחת אותי מאוד, אבל כשאני רואה אותו משחק בדברים האלה כל מה שאני רואה הוא את הזמן מתבזבז. הזמן חומק מבין האצבעות".
בחזרה לנושא הזמן, בחזרה לנושא ההזדקנות. האם הוא חושש שאם יגלם יותר מדי דמויות משנה הדבר יהרוס את התדמית ואפילו את המותג שלו, למשל אם יעלו שוב על הפרק תפקידים ראשיים בתור אינדיאנה ג'ונס או האן סולו? יש למשל שמועות על "אינדי 5", שכבר בשלבי הכנה, וגם השתתפות אפשרית של פורד בסרט הבא בסדרת "מלחמת הכוכבים" מעוררת ספקולציות שגובלות בהיסטריה. הפרק האחרון (שנקרא פשוט "מלחמת הכוכבים: פרק 7"), שביים ג'יי-ג'יי אברמס, צפוי לחזור להרפתקאות של שלושת השולטים: הנסיכה ליה (קארי פישר), לוק סקייווקר (מארק האמיל) והאן סולו של פורד.
בעוד שכבר ידוע שפישר והאמיל בפנים (פישר דיווחה לאחרונה שהמפיקים שלחו אליה מאמן פרטי כדי שיעזור לה להוריד במשקל לצורך התפקיד), שאלת נוכחותו של פורד עשויה להיות מכרעת. אחרת, תתכוננו לסרט שייפתח בסצנה מרגשת אך מופרכת שנושאה "הלוויה של האן סולו". "לא, אני לא חושב שיהיה בלבול", הוא אומר לגבי ההבדל בין תפקידיו הנוכחיים ובין תפקיד עתידי אפשרי בתור האן סולו. "הבגדים עושים את האדם. וכל דבר שאני עושה מחזק בשאיפה את הנקודה שאני מנסה להבהיר, שהיא: אני לא הבחור ההוא".
כשהוא אומר "הבחור ההוא", אני משער שהוא מתכוון לאינדיאנה ג'ונס או להאן סולו. האם התפקידים האלה, והמעמד האיקוני שהביאו עמם, הפכו לנטל? "אני עדיין לא מבין איך הקונספט הזה נבנה", הוא אומר ולפתע מרצין (תחשבו "הנמלט"). "כשאני שומע את המילה 'אייקון', אני לא יודע מה לכל הרוחות היא אומרת. ואני לא רוצה לקחת על עצמי את האחריות שנלווית לתווית הזאת".
מבחוץ נראה שהוא מנהל מערכת יחסים של אהבה-שנאה עם מלחמת הכוכבים (לפעמים הוא אוסר להעלות את הסדרה בראיונות). "אני לא חושב שיעיל להתייחס לזה ככה", הוא אומר בזהירות. "למעשה, אולי זה נכון, אבל אף פעם לא חשבתי על כך במונחים האלה. בתחילת הדרך מצאתי שיש משהו שעזר לי להתגבר על זה. ראיתי שיש בחור גבוה בחליפת כלב (פיטר מייהיו בתפקיד צ'ובאקה) בצד אחד, בצד האחר נסיכה יפהפיה, ובאמצע שחקן מכובד לובש חלוק אמבט (אלק גינס בתור אובי ואן קנובי). חשבתי לעצמי: מה זה? אבל אז הבנתי. נזכרתי. זאת אגדה. אגדה של האחים גרים. וזה עזר לי להבין. ואז, המשמעות של ההצלחה הייתה שיכולתי להתפרנס ממשחק, לשגשג, לנצל הזדמנויות. כן. אבל זה לא היה מקום טוב לנוח בו. צריך לצאת לעבוד ולהגדיר את היכולות שלך בתחומים אחרים של הביזנס. לא לבלות את כל ימיך, אתה יודע, במעין תאטרון בובות".
אם כבר אנחנו בנושא הזה, האם הוא יופיע ב"מלחמת הכוכבים" החדש? הוא סוגר את פיו ברוכסן דמיוני. אחר כך בוהה בי ומחייך. אני מחכה. הוא מחכה. לבסוף הוא אומר: "אני אפילו לא מדבר על לדבר על זה. עכשיו זה רעיון שצף באוויר. אתה מכיר את הדברים האלה? בחיים שלי עכשיו, זה רעיון שצף באוויר".
סיפור שחוק: פורד המופנם, שגדל בשיקגו, בן למנהל פרסום ולשחקנית רדיו עם שורשים איריים-קתוליים ורוסיים-יהודיים (בהתאמה), הפך לכוכב קולנוע. אחרי שלמד דרמה בקולג' בוויסקנסין הוא עבר ללוס אנג'לס, עבד שנים בתור שחקן במשרה חלקית ובתור נגר. בגיל 35 לוהק ל"מלחמת הכוכבים" אחרי שבנה כמה ארונות לבמאי הסרט, ג'ורג' לוקאס. אבל מה היה לפני כן? איפה הוא התחיל? פורד לוקח נשימה עמוקה ומסביר בתוגה: "אבי ואני מעולם לא דיברנו על זה: סבא שלי היה שחקן בוודוויל, מאלו ששיחקו בפנים מושחרות. אף פעם לא דיברתי על זה כי הוא לא היה גאה בעבר. סבא שלי מת בגיל צעיר וסבתא שלי התקשתה להחזיק את המשפחה, אז אבא שלי בילה חלק מהזמן בבתי יתומים קתוליים. אני חושב שהוא פשוט לא רצה לדבר על זה".
האם אבא שלו זכה לראות את ההצלחה? "הוא זכה לראות אותי מתפרנס, קונה לי בית מהפרנסה הזאת". האם הוא אישר את משלח ידו? פורד מתכווץ ואומר: "אני חושב שהוא היה מרוצה, אבל...", ופה הוא מגחך במרירות, "אני לא חושב שהוא אי פעם, אתה יודע, אהב את העבודה שלי".
אחרי "מלחמת הכוכבים" הגיעו התהילה וסדרה של שוברי קופות. לפי הערכות, השכר של פורד עומד על כ-20 מיליון דולר לסרט, מה שהופך אותו לאחד השחקנים המרוויחים בהוליווד. בעשור הראשון של המילניום, אחרי גירושיו ממתיסון, הוא זכה למקום קבוע אם כי קצר מועד בדפי הטבלואידים, מצולם לעתים עם כוכבת "טווין פיקס" לארה פלין בויל. אני שואל אותו בעדינות אם כשהוא מביט לאחור על חייו הפרטיים, יש לו חרטות. "כן", הוא אומר, "אבל זה לא הפורום המתאים לזה".
הוא אומר שבימים אלה האגו שלו מרוסן על ידי חיי המשפחה עם פלוקהארט ובנם. "כל מה שצריך לעשות הוא להגיע הביתה והם מתייחסים אליך כמו לחרא", הוא צוחק, אבל אז תופס את עצמו. "לא, לא התכוונתי לזה. מה שהתכוונתי הוא שאני פשוט עושה את העבודה שלי. זאת העבודה שלי, זה לא פאקינג זוהר. זאת עבודה יומיומית. אני עובד בתור שחקן ומשלמים לי על זה. בדיוק כמו לך. אתה עובד בתור עיתונאי ומשלמים לך על זה".
ההבדל היחיד, אני אומר, הוא סכומי העתק שהוא מקבל (הונו מוערך בכ-200 מיליון דולר). הוא צוחק ואז מכריז: "המכניזם לשם השגת שוויון הוא עניין בתעופה", הוא אומר ולא מפרש. אולי הוא מתכוון לבעלות על אוסף גדול של מטוסים (השמועה אומרת שיש לו שבעה, רובם וינטג')? "הו, לא. זה לא האוסף הכי גדול, אני מכיר אנשים שיש להם יותר. אבל אתה מכיר את השיר הזה, 'יש חור ביד של אבא איפה שכל הכסף הולך'? (אני לא). אז זה אני. יש לי מקור מתון למכאוב".
אנחנו מסיימים בשיחה על העתיד. אני מנסה לברר את נכונות השמועות על עוד סרטי המשך מתוכננים (יש גם שמועה על "בלייד ראנר 2") - אבל הוא רק אומר שכן, יש עבודה בקנה, אבל הוא לא רוצה לדבר על זה עכשיו: "אני לא חושב שזה יעיל לחשוף את כל הסודות בשלב כה מוקדם". במקום זה הוא אומר שהשאיפה האמיתית שלו היא לעבוד בכל רמות המשחק שיוכל, עד כמה שיוכל, "לעבוד את דרכי לגיל הזקנה". בינתיים, במקום שהוא מוצא את עצמו היום, בגיל 71, הוא מרגיש משוחרר. "זה מקום טוב בשבילי. אני אוהב את זה", הוא אומר.
אני חושב שסיימנו. אנחנו לוחצים ידיים ובעודי מסתובב כדי לעזוב הוא אומר את הדבר הכי מוזר והכי מתוק שאמר במשך כל אחר הצהריים הזה. אני לא בטוח אם זה חלק מהפטרנליזם המובנה שמגיע בשנות השבעים שלך, או שזה נובע מהעובדה ששנינו אבות לילדים וגם דיברנו עליהם, או מכך שהוא הקניט אותי קודם וקרא לי "ילד גדול". מה שזה לא יהיה, בעיניי זה קצת מרגש כשהוא נועץ בי עיניים וברצינות תהומית, משהו בין "הנמלט" ל"עד", אומר : "באמת. אבא'לה אוהב את העבודה שלו".
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם