ראשי » תרבות » טלוויזיהגלוש ב - nrg מהסלולר

אלימות נגד נשים זה לא אייטם

נוח להאשים את הקורבן. להגיד שאביבית בר זוהר מדברת על כך שהותקפה כדי לזכות בתשומת לב. אבל היא אישה מוכה, באמת

אביבית בר זוהר. כוכבת ריאליטי, מתפרנסת מסלבריטאיות ועובדת בלהיות מפורסמת. חיה את חייה דרך ובמדורי רכילות. אבל בר זוהר היא גם אישה מוכה. בשבוע שעבר היא הותקפה על ידי בן זוגה שממנו ביקשה להיפרד. הוא גרר אותה על הרצפה, הלם בה וקילל אותה. היא נזקקה לטיפול רפואי. מסתבר שהמציאות קשה יותר מהריאליטי.

הרבה פעמים אנחנו מתייחסים לאלימות כלפי נשים באופן לא ראוי. כשמדובר ברצח נשים במגזר הערבי אנו פוטרים את העניין בקלות רבה מידי, אומרים כבוד המשפחה. כשאישה מרגישה מאוימת אך, עדיין, לא קיבלה מכות אנו טוענים שהיא היסטרית. זה נוח לנו, לא מצריך מאיתנו להתמודד עם הבעיה באמת. גם התגובות כלפי בר זוהר לקו באותה תסמונת. היו מי שהאשימו אותה שהיא מחפשת פרסום ומדברת על כך שהותקפה כדי לזכות בתשומת לב.

הסיקור התקשורתי התייחס לתקיפה כאל רכילות. באוויר היה ניחוח של חוסר רצינות, קצת תחושת "נו, באמת, די, הבחורה הזאת, למי יש כוח לשערוריות שלה". אבל בר זוהר הותקפה באמת. היא קורבן של אלימות שהופעלה כלפיה על ידי בן זוגה. והמקרה שלה דומה למקרים רבים נוספים שבהם נשים הותקפו רק מפני שבחרו לסיים קשר עם גבר. זה משנה במה עוסקת האישה שהותקפה? זה חשוב? זה בכלל פקטור?

יש כאן אישה שמישהו גרר על הרצפה תוך שהוא מושך בשערותיה, ויש אנשים שחושבים שזאת בחירה שלה. מישהו באמת מאמין שהיא עשתה זאת במטרה למשוך תשומת לב? מי לעזאזל נתן למישהו זכות לגעת באישה הזאת? היא יכולה לעצבן אותי, אני יכולה לא להעריך אותה, אבל מכאן ועד לתת לגיטימציה לתוקף בעצם זה שמפנים אצבע מאשימה כלפי הקורבן-המרחק עצום. אישה שהותקפה פיסית היא אישה שהותקפה פיסית, זהו. אין הבדל בין כוכבת ריאליטי, עורכת דין בעלת שם או עקרת בית, כולן זכאיות לחיות את חייהן ללא פחד.

אבל להרבה מאוד אנשים נורא נוח להאשים את הקורבנות. זאת הדרך שלהם לסדר לעצמם את הדברים בראש, להגן על עצמם מפני הידיעה שגם להם זה יכול לקרות. כל אחד יכול להפוך לגבר מכה וכל אחת יכולה להפוך לאישה מוכה. יש כל מיני חסמים, יש סינונים, אבל בשורה התחתונה כולנו חשופים להכל מעצם היותנו בני אדם. יש חשיבות גדולה לאופן שבו החברה מתייחסת לנשים שהותקפו. ברגע שמפנים אצבע מאשימה כלפי המותקפת אנחנו יוצרים מצב בו נשים תפחדנה להתלונן. זה המצב הכי מסוכן, זה הרגע הבעייתי ביותר: או שאנחנו כחברה ניתן לקורבן הרגשה שזה בסדר לדבר ולחשוף עם גיבוי מלא או שאנחנו נתחיל לחפש מתחת לאדמה סיבות ללמה הקורבן הוא קורבן.

אביבית בר זוהר היא רק סימפטום. אנחנו רואים את הסימפטום הזה גם בהתייחסות לילדות בפרשת אייל גולן. המחלה היא החיפוש המתמיד אחר סיבה ולגיטימציה לאלימות, חיפוש שאמור לעזור לנו לעשות סדר בראש ולהקל עלינו. אבל לאלימות אין לגיטימציה. נקודה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...