כל שיר הוא הצגה קטנה: ראיון עם דני ליטאי
דני ליטאי מגיב בראיון מ-2006 על הדמיון לדמותו בסרט "הלהקה", מדבר על מעורבותו של גנדי ומסביר כיצד "העמיד" שירים להצלחה
"לאחר השחרור שלי מלהקת פיקוד המרכז, הזמין אותי עודד קוטלר לתיאטרון הקאמרי לביים פזמונים לאחת ההצגות. בעקבות עבודת הבימוי ב"קאמרי" התחלתי לעבוד עם הלהקות הצבאיות. הראשונה הייתה להקת פיקוד הצפון" עימה עבדתי בשתי תכניות. באחת ההופעות נכחו בקהל נציגים של פיקוד הנח"ל ולהקת הנח"ל, שאהבו את עבודת הכוריאוגרפיה שלי וביקשו ממני לביים תכניות של הלהקה .מאז הייתי הבמאי של להקת הנח"ל עד פירוקה בשנת 1978. בד בבד ביימתי את להקת חיל הים, להקת פיקוד המרכז, חבורת הזמר של פיקוד צפון ופה ושם עם להקות נוספות בצבא ובאזרחות. בשנים הראשונות בהן עבדתי עם הלהקות המשכתי להופיע כשחקן בתיאטרון "הקאמרי" ובתיאטרון חיפה".
ספר לי מעט איך היית "מעמיד" שירים?
"הייתי יושב, מנתח את השיר שיר וחושב איך לביים ולהעמיד אותו. חשבתי על הטקסט ועל הסיטואציה. את "אילו ציפורים", לדוגמה, העמדתי במקרה.הייתי בדיסקוטק בחוץ לארץ ובכניסה צבעו את כף ידי בצבע משונה. כשנכנסתי למועדון, האור האולטרה סגולי יצר צבע זרחני. בו ברגע עליתי על עניין הכפפות והאור הזרחני לשיר. ב"שמלה אדומה", למשל, השורה: "עמדה ושאלה למה?" כיוונה אותי מיד לבובות שמופעלות ע"י חוטים, כמו אדם שחייו מופעלים כמו בובה בתיאטרון בובות בלי שיידע מדוע. הבנתי שאפשר לביים שירים לא רק בצורה סטאטית ושאפשר לעשות מכל שיר הצגה קטנה".
איך אתה יכול להסביר את העובדה ששירי הלהקות הצבאיות הפכו לנכסי צאן ברזל?
"כנראה שהייחוד של השירים הפך אותם לכאלה. מאוד הקפדנו באותן השנים, כל טקסט וכל פזמון נבדק בשבע עיניים. אני הכנסתי יוצרים חדשים ללהקה, כמו חנוך לוין שכתב ללהקת פיקוד המרכז והוסיף לה איכות מיוחדת. את הלהקות הצבאיות הרכבתי כמו קבוצת כדורסל, הן מבחינת החיילים והן מבחינת היוצרים, לכן התוצאה הסופית הייתה טובה ואיכותית. בזמנו לכל להקה עימה עבדתי היו חמישה שישה להיטים. כל חייל שהגיע ללהקה התחייב ללמוד את כל שירי הלהקה מהמחזורים הקודמים. החיילים שלטו בחומר וביצעו אותו בכל הזדמנות וכך אותם שירים גם השתרשו אצל הקהל האזרחי. נגמרה המסורת וההמשכיות בכתיבה ללהקות הצבאיות וקשה לי להאמין שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור".
האם זכורה לך מלחמת סולואים בלהקות?
"עד שחייל זכה לקבל שיר סולו יצאה לו הנשמה. הוא היה צריך לשמש כעץ במערכון או לשיר בקול שלישי. אני גם דאגתי שלא יבואו ללהקות כוכבים מבחוץ כמו בלהקות האחרות, החיילים היו תמיד באותו הקו, לא היו סטארים. בסופו של דבר כולם סחבו קוליסות ותפאורה, גם אלה שהיו סולנים וגם אלה שלא. מי שהיה סולן היה גם זה שסחב יותר מהאחרים. יכול להיות שהיו התמרמרויות מאחורי הקלעים אבל אליי זה לא הגיע . חברי הלהקה היו מלשינים למי כדאי לתת סולו, היו כאלה שהמליצו על זמר זה או אחר בלהקה. הסולנים התגלו בדרך כלל במקרה. שלמה ארצי הגיע ללהקת חיל הים כבר בסיום החזרות ולכן הוא שר פה ושם שורת סולו. בחזרות זיהיתי את הכישרון ואת התכנית הבאה כבר בניתי סביבו. כך, היה גם עם מירי אלוני בלהקת הנח"ל".
עד כמה תואמת דמותו של הבמאי בסרט "הלהקה" למציאות?
"טוביה צפיר מי שגילם את התפקיד הוא שחקן וחקיין מקצועי וכנראה הדמות שיצר מזכירה אותי בראשית דרכי. הוא ניסה לעשות דברים שהוא זכר מתקופת שירותו בלהקה, כשאני הייתי בסך הכל רק בן 24. הייתי פחות מנוסה,אולי לפעמים גם צעקתי,אבל מאחר והייתי כמעט בגילם של החיילים דיברתי איתם בגובה העיניים. הדבר היחיד שזכור לי, שגרם לחיילים להתמרמר, הייתה השעה השבועית שבה היינו מלבנים עניינים. חוץ מליבון עניינים, היינו מעבירים להם שעה של הרצאות שונות ועניינים משמעתיים. לשעה הזאת קראו החיילים "זירגוגים". כאשר הם השתחררו , הרבה מאוד מאותם "זירגוגים" היו הכלים בהם השתמשו בתור אמנים. אגב, לא זכור לי שזרקו עליי לבן, אבל אולי זה היה בלהקות האחרות".
במה הייתה שונה מעורבותו של אלף פיקוד המרכז רחבעם זאבי בלהקת פיקוד המרכז ממעורבותם של האלופים והמפקדים האחרים?
"גנדי העריץ את הלהקה שלו. הוא בחר ללהקה את הטובים ביותר, הן מבחינת היוצרים והן מבחינת החיילים. הוא אפילו היה הלך בעצמו עם בנות הלהקה לבחור את בגדי הופעה הטובים ביותר. זכור לי שהוא אפילו ניסה לכתוב שיר במיוחד ללהקה. הוא הבין את חשיבות הלהקה, הצבאית וטען שהיא הראי של הפיקוד. הוא ראה בלהקות חשיבות גדולה, כלי חינוכי ממדרגה ראשונה, לכן צפה בכל הופעה של הלהקה שלו ובהופעות של הלהקות הצבאיות האחרות".
במה שונות הלהקות הצבאיות של היום?
"ללהקות של אז הייתה תהילה. משנת 68 עד שנת 76,שנות הזוהר של הלהקות, ניסו לשים מקלות בגלגלים ואני כבר הרגשתי שהצמרת הצה"לית תהרוס את כל העניין. פתאום החליטו שלא מכניסים קרביים ללהקה ונוצר מצב שהשאירו לי בלהקת נח"ל שני בנים בלבד. כך כל העסק הלך והתמסמס. פעם היו עושים קבארים של שירי הלהקות הצבאיות כי הלהקות היו במצעד הפזמונים והיום, מאחר והן אינן במצעד ,כל העניין התהפך. בלהקות של אז התגלו שחקנים ובדרנים מוכשרים ולא רק זמרים. כבר לא כותבים ומבצעים מערכונים. לכן, שחקנים מוכשרים הולכים לאיבוד כי לא נותנים להם ביטוי".
הראיון פורסם בתכנית מחזמר "הלהקה" שהועלה בשנת 2006 בתיאטרון "הבימה" ונערך על ידי רמי סמו, מנהל ארכיון תיאטרון "הבימה"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם