בובה של מדינה: רני רהב כמשל לסאטירה טובה
כשהיא מתמקדת בדמויות ציבוריות, בובה של לילה מצליחה להיות מאוד מצחיקה, אבל באקטואליה היא מגיעה לפסגות של שעמום
ובכן , היא חזרה. פייר? לא התגעגעתם. "בובה של מדינה" סיימה את העונה הראשונה
אלא שיש תוכנית חוץ מיצפאן, והפלא ופלא, היא מצחיקה לפרקים, פחות בהמית ומתלהמת מהוורסיה הספורטיבית, ופוגעת יותר מעונת הבכורה. רני רהב, למשל. ב"בובה של לילה" נשלח רהב להגן על הבאד-גייז לדורותיהם: סטלין ("מה אתם רוצים ממנו? הוא צדיק"), הג'וקר מ"האביר האפל" ("תחסל את העטלף, הוא משאיר לי חריונים על הפורש"), פרעה ("בזכותו יש עבודה לסטודנטים").
לפני רהב חוסלה אסתי גינזבורג, שהיא כעדר הפרוות של ניקול ראידמן: אפילו החיקוי פחות אומלל מהמקור. ובין לבין הצטרפו הבובות של גיל ריבה - מוצלחת במיוחד - רמי פורטיס, רפי גינת (בובה למנכ"ל? הידד לספורטיביות), אייל גולן וקרן פלס - לא הבובה, הזמרת, אבל לא ממש הרגשנו בהבדל.
איפה בכל זאת "בובה של מדינה" מזייפת? באקטואליה. "ארץ נהדרת" היא האחות הגדולה והמקובלת של "בובה של מדינה". היא נושמת, מטפלת ומייצרת אקטואליה, נעה תמיד על התפר שבין כאפה מצלצלת לבידור נוח וחמים.
"בובה של מדינה", האחות הקטנה, לא יודעת כיצד להפוך חיקויי מדינאים לסאטירה קוהרנטית או לבדיחה שנונה. בידיה, הסוגיות הפוליטיות, מדיניות וצבאיות הופכות למפגש נוסף בין יצפאן ל"מה קשור": הרבה פלסטיקה, מבטאים והגזמות ללא תחתית. ביבי, א-סיסי ורוחאני שפתחו את התוכנית סביב אותו שולחן, על שלל המבטאים, הדאחקות הפושרות והלחץ בנקודות הצפויות שהציגו - הגביהו לפסגות השעמום. א-סיסי מגרד סוכריות גומי מהחליפה הצבאית? אתם מסוגלים ליותר.
זו גם הבעיה שזורמת בעורקי "בובה של מדינה". העבר שלה כ"בובה של לילה", השילוב בין יצפאן ושלישיית מה קשור והרצון לייצר בידול מ"ארץ" המוכרת - כל אלה כובלים את "בובה של מדינה" לכיסא הלא נכון, כיסא ה"תהיי משוגעת ותשתקי". אם רק תחליש מעט, תתרכז במלל, בכתיבה, בתוכן ולא בצורה - ופתיחת העונה השנייה מלמדת שהיא בהחלט בכיוון הזה - "בובה של מדינה" תשתפר פלאים. משם הצופים כבר יחליטו איך הם רוצים את הרהב שלהם: חיקוי או אורגינל"
"בובה של מדינה", ערוץ 10, יום ג', 22:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם