"יש לי את התחמושת לתת בראש"
בשירו החדש "היום מאירה השמש" כמו גם בכלל אלבומו החדש "אחרי הכל", מתכתב שלמה גרוניך עם עבודותיו הנהדרות והתוססות מהאייטיז, במרץ נעורים מחודש. בנובמבר הוא אפילו הולך לתת בראש עם החומרים הישנים, במועדון הבארבי
"אני לא מנתח למה אני אוהב את מה שאני אוהב. אני בכלל לא טיפוס שמנתח ומסתכל במשקפי רציו", הוא עונה. "אני יותר תחושתי, ואת הטקסט הזה אני מכיר כבר עשרות שנים. פשוט הלחנתי אותו כי אני אוהב אותו ואתה עכשיו שופך אור על המשמעויות הגלומות בו שכנראה בתת-הכרה אני מבין, אבל מעולם לא שמתי את זה מול העיניים. אז כן, יש פה את הגלגול של בינה מילדות לבגרות. זה מתאים למבצע ולמלחין, וזה משהו שאני יכול לעשות ולחוות אותו".
גם בקליפ האנימציה מעורר ההשראה שנעשה לשיר נראה גרוניך בשתי פאזות: כפי שהוא היום וכאמן וכאדם צעיר יותר. בקצבו ובאווירתו השיר בהחלט גם מתכתב עם יצירתו התוססת של גרוניך באייטיז, באלבומים כמו "צמר גפן מתוק" ו"נדודי שינה", ומשירים נוסח "יש לי סימפטיה", "שירים פשוטים" ועוד, וסגנונם העליז והקופצני. אבל בצליל של "היום מאירה השמש" בולטת גם מחווה לאלמנטים בסאונד של הביטלס.
האומנם שלמה?
"מכיוון שהמתזמר והמפיק המוזיקלי של השיר הוא אייל מזיג ("הדורבנים"), אני יכול להגיד שאכן יש פה רפרנס לשירים מסוימים של הביטלס. מכיוון שעבדתי עם איש צעיר ובידיו נתתי את כל ההפקה המוזיקלית, שיטת הרפרנס בשבילו חיה ומהווה חלק מהנשימה שלו. בעולם של היום כנראה שלאנשים צעירים שעושים מוזיקה יש כל כך הרבה סוגים של רפרנסים להתייחס אליהם, שהם יכולים בחלק מהדרך ללכת לשם. אני לא משתמש בדברים האלה, מעולם לא השתמשתי. כל מה שאני עושה זה מתוך תחושות. אני לא כותב כמו מישהו ואני לא מקשיב לשמוע משהו כדי לקחת ממנו רעיונות. הכל בא מאיזה עולם פנימי שאני לא יודע לנתח אותו. אז טוב שלא אני עשיתי את ההפקה המוזיקלית, כי אני הייתי לוקח את זה עוד פעם ממקום פחות ברור, פחות מסוגנן, יותר מעורבב ופחות בהיר.
ההפקה המוזיקלית המדהימה שאייל עשה באלבום כולו ובשיר הזה בפרט, מעידה על בהירות וחדות מחשבה ומיומנות בכתיבה, כשהביטלס היו רפרנס לכיוון הזה של השיר, שממילא סוחב לשם וזה מוכיח את עצמו. כל פעם שאני שומע את השיר אני אומר שזה הכי ביטלס שעשיתי אי-פעם, אולי. גם השימוש בכלי מיתר ובקרן יער, שמנגנת דברים קצביים מדליקים, הוא נורא ביטלסי, מאוד ג'ורג' מרטין. אכן נתלינו באילנות גבוהים".
שיר וקליפ בניחוח ביטלס. "היום מאירה השמש"
השיר הזה והאלבום החדש כולו מייצר תחושה של מרץ נעורים, אבל שמו, "אחרי הכל", יכול לשדר מסר של סיכום קריירה.
"היה לנו קשה מאוד לבחור את השם לאלבום. היו לנו כל כך הרבה רעיונות, ובסוף נבחר שם של אחד השירים הכלולים בו. אבל 'אחרי הכל' לא בא להגיד עייפות או שביעות רצון או מנוחה, אלא להפך. זה בא להגיד אנרגיה מחודשת. רוצה לומר, ככה אני נשמע היום, עם אושר כה גדול של סגנונות מוזיקה כל כך שונים המרכיבים אותי. ככה אני נשמע היום אחרי הכל, בוגר אבל צעיר, מחודש נעורים".
אתה גם יוצא בסיבוב הופעות חדש, כשלצידך באלבום ועל הבמה עומרי אגמון (גיטרה), רון אלמוג (תופים) ויואב גלוסמן (בס). חבר'ה צעירים.
"החבר'ה הצעירים האלה הם חלק בלתי נפרד מהפריחה, הבהירות והחדות שיש באלבום הזה, והאיכות הגבוהה שלו. הצעירים האלה הם סופר-נגנים. אנחנו מנגנים כבר חמש שנים יחד והפכנו לסוג של משפחה, סוג של להקה. אני מרגיש שהם חלק מהזינוק המחודש, כשכל אחד מהם יוצק פנימה את אישיותו ותורם תרומה אדירה למוזיקה שאני מביא".
מה אתה מכין להופעה המיוחדת בבארבי?
"יש לי את התחמושת לתת בראש, וגם שוכבת באמתחתי תחמושת שמזמן לא השתמשתי בה משנים קודמות, שאם אפתח אותה עכשיו זה יהיה חומר חזק, עכשווי ונותן בראש. שירים כמו 'הפרי אותי', מ'צמר גפן מתוק', קטעים אינסטרומנטליים, 'לונה פארק' ועוד. ובאמת אנחנו באים מתוך געגועים ללכת קצת אל הקצה, למחוזות האלה של הרוקנ'רול שנותן בראש, וקצת פרוגרסיב, דברים שלא בכל מופע אפשר לתת אותם. הפעם החלטנו ללכת לכיוון הזה, אבל לא טוטאלית. אנחנו לא הופכים ללהקת מחתרת שעושה פרוג שמסתתר מאחורי עשן. אבל הכיוון הוא יותר מוטרף ויותר אוטיסטי. כל פעם שאנחנו מופיעים במקומות קטנים, 'זאפה' וכאלה, אנחנו אומרים שלמופע הזה יש את הפוטנציאל לעוף במנעדים ענקיים. אנחנו מרגישים את זה. והנה זה יוכיח את עצמו פה".
מאז ומעולם הסתתר בך איזה רוקר.
"לגמרי. אני חושב שמאז שאני ילד אני רוקר, עוד לפני שידעתי מה זה. גם כשהייתי ילד שמנגן מוזיקה קלאסית היה בי איזה ניצוץ שעושה את זה אחרת, שמזכיר את הכיוון של הרוק. והיום 'רוק' זו מילה שמאגדת בתוכה את הכל, כולל קלאסי. הכותרת הזו כל כך פתוחה היום, שאנחנו מרגישים חופשי לגמרי לקפוץ בבאנג'י הזה ולעוף".
בהופעה תהיה רק מאחורי הפסנתר, או שאתה מתכנן גם לגשת לקדמת הבמה ולהתחרע עם המיקרופון?
"עוד לא ממש תכננו את זה, כך שאין לי מושג. אבל גם כשאני מאחורי הפסנתר לפעמים נדמה שאני לא שם, כי אני כל כך תזזיתי. זה רעיון טוב שאזוז ממנו. עשיתי את זה גם במופעים קודמים ונראה לי שאעשה את זאת גם פה".
אחרי קריירה כל כך ארוכה, את מי אתה מזהה היום כקהל שלך?
"אני שומע הרבה אמנים שאומרים את זה, אבל זה מכל וכל. מנוער צעיר, בני 14-15-16 ועד אנשים בני 60 פלוס ויותר. קהל של משפחות. זה בעצם מופע למשפחה, לסבא, לאבא, לבן, לנכד ולנין. אני מכוון למגוון גילאים רחב, זה מה שאנו רואה בהופעות שלי וזה נורא משמח".
שלמה גרוניך יופיע ב-26 בנובמבר במועדון הבארבי בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם