"הלב על השולחן": אייל גולן מאמין במותג
אפשר להגיד על אייל גולן שהוא חי חיי ראווה ושאינו מספיק מייצג את הז'אנר הים תיכוני, אבל עם דבר אחד אי אפשר להתווכח: לאן שלא ילך ומה שלא יבחר לשיר, הקהל ימשיך להגיע בהמוניו
אם תרצו להוסיף שמן למדורה, אז יש גם את העימות המתוקשר שלו מול אברי גלעד, והתוכחה של האחרון על האופן שבו גולן מנהל את חיי המשפחה שלו (משהו שכרווק עדיף שלא אחווה דעה עליו). אבל כאמור, האווירה הכללית אל מול הפרסונה שגולן יצר, ללא ספק משמשת קרקע נוחה לניגוח עבור כל מי שבז לאורחות חייו.
לא לוקח אחריות על הז'אנר
כאשר יצא אייל גולן לציבור הרחב, בעודו נישא על כתפי תמיר קליסקי וזאב נחמה מאתניקס, הרגליים והכפיים של כל מי שאהב מוזיקה התחילו לזוז מעצמם. אחרי כמעט עשרים שנה שהז'אנר חסה תחת צילו הענק של זוהר ארגוב וסומן סטריאוטיפית כמייצר כוכבים פרובלמטיים, הייתה איזו תקווה, גם אצלי, שסוף סוף הגיע מישהו עם איכות קול שנמצאת בסקאלות הגבוהות. אחד שלא יגמור במקום כזה שיאפשר פתחון פה לכל המייחלים לכישלון, ויש לא מעט כאלו. אז המרחק בין אייל גולן לכישלון הוא בבחינת שמיים וארץ, אבל בדיוק בנקודה הזו, שייצרה את רף הציפיות הגבוה, אל מול הבחירות האישיות של גולן הפרסונה, נמצא הכישלון שלנו בקריאת המפה של איך עובד עולם המוזיקה — ויותר מכך — איך אנחנו רוצים שיעבוד.
אייל גולן הוא כוכב פופ. הוא מה שהיה צביקה פיק בשנות השבעים. הוא מה שהיה אדם בשנות השמונים, והוא בדיוק מה שמדונה או ליידי גאגא משמשים לעולם המוזיקה ודיויד בקאהם לעולם הכדורגל נכון להיום. כוכבי פופ אמנם נוטים להחזיר לחברה בלא מעט משימות פילנתרופיות, אבל במקביל שרים את שירי "את חסרה לי", משקיעים לא מעט בלבוש שלהם, בעגיל שינצנץ נכון ובבחורה שהולכת איתם בחזרה הביתה. הפופ נוגע במקומות הללו מעצם הגדרתו, וכל מערכת ציפיות אחרת שלנו מהאנשים האלה רק מעידה על כך שהבעיה היא יותר אצלנו מאשר אצל גולן. מה לעשות שהוא לא מעוניין לשאת על כתפיו אחריות של ז'אנר שלם על חשבון חייו הפרטיים?
משקיע בבחורה ובעגיל המנצנץ. שיר הנושא של האלבום
באלבום החדש שלו, "הלב על השולחן", החיבור בין שני העולמות מובהק. מצד אחד - איכויות קול ונוכחות בימתית, שמשאירים אבק לכל מי שנמצא מסביב במוזיקה הישראלית. מצד שני - כל תופעות הלוואי הפומפוזיות שמגיעות עם מכונת הפרסונה שהספיק לבנות לעצמו.
כדי להבין עד כמה גולן שולט, צריך לראות את רשימת השירים שנמצאת ב"הלב על השולחן", שהוא אלבום הופעה. "מציאות אחרת", "בואי נברח", "אין אמת במזלות", "סטטוס מאוהב" ועוד שירים שלא נכללים ברפרטואר הלהיטים שלו, חלקם אפילו חדשים למדי, הם אלו שתופסים את מירב הנוכחות באלבום ההופעה. לעומת זאת, "צאי אל החלון", "מיליון או דולר" ו"פני מלאך" נמצאים יותר על תקן קישוט בשתי מחרוזות שהוא מבצע. כל אמן אחר שהיה עושה בחירות כאלו כשהוא עולה לבמה בקיסריה, היה נשלח לאשפוז בכפייה על ידי המנהלים שלו. אצל גולן הביטחון במוצר כל כך גבוה, שיש סיכוי סביר שהמנהלים שלו עצמם הם אלו שעשו את הבחירות האלה.
בסופו של דבר, אם בוחנים את הקריירה של גולן לפי הפרמטרים האלה, אז מי שלא רצה אותו בחוברת הפנאי פלוס בבית שלו, יקבל אותו בסלון עם הביצה והסלט של ארוחת הערב ועם הטייטל של הזמר הלאומי. לחולמים מבינינו על איזו מהפכה תדמיתית של הזמר הים תיכוני, גם זה סוג של נחמה. ואז מה היא לא מגיעה מהדלת שאותה רצינו לפתוח.
אייל גולן
"הלב על השולחן"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם