"תמיד יהיו מתנגדים לאינדינגב"
עשרות הרכבים חדשים, תחושת שליחות והרבה מוזיקה עצמאית. פסטיבל אינדינגב מתקיים בפעם השביעית ומארגניו מספרים כיצד החלום הפך למציאות ומה עושים עם הופעות בשבת כשאחד מהיוזמים חוזר פתאום בתשובה
יש משהו אירוני בכך שדווקא בתקופה זו של שפל, נשתלו אי שם בדרום הארץ הזרעים שהנביטו לימים את "אינדינגב", פסטיבל מוזיקה שנותן במה למי שאמורים לעשות את "המחר", אשר נחשב לאחד האחראים לחזרת אותה סצנת אינדי ישראלית לחיים בשנים האחרונות. מי שחתומים על המיזם, שיתקיים השנה בסוף השבוע הקרוב (10-12 באוקטובר) הם שניים, מתן נויפלד ואסף בן דוד, שהשנה יחגגו לפסטיבל יום הולדת שבע. הוא יכלול הופעות של הרכבים כמו התפוחים, ויתרתי, אסתר רדא, תעני אסתר, בוצר, ועדת חריגים, שי צברי ועוד רבים וטובים.
בן דוד ונויפלד חברו זה לזה במכללת ספיר שבשדרות, והחליטו להפריח את השממה לא רק בסצנה המוזיקלית אלא גם בפריפריה. לכן גם החליטו שלמרות הפיתוי, את הפסטיבל לא יקיימו בתל אביב אלא ב"מצפה גבולות" שבדרום.
"גדלתי באזור הזה כל חיי", מנסה מתן נויפלד לתאר עבורנו את הסיטואציה, תוך כדי תימרון בין טלפון מלהקה למייל מספקים. "עוד לפני המצב הנוכחי, כשלחיות באשכול היה הדבר הכי שקט ורגוע ושגרתי שיש, היה קושי אמיתי להעז לחלום על לעניין מישהו להגיע לכאן, קהל או אמנים, לעורר פה משהו תרבותי".
איך בכל זאת הכל התחיל?
"התמימות הובילה אותנו, צעד אחר צעד, לחלום על זה ולגלגל את זה. מכאן והלאה, אין באמת שום הסבר אנושי מדוע ואיך דווקא זה הצליח. ההרגשה היא עדיין של פרויקט שעושים חלק גדול ממנו לא רק בשביל הבילוי, אלא כי אנשים רוצים להצביע ברגליים למען תרבות חדשה".
"יום אחד מתן התקשר אליי ואמר שהוא יושב עם כמה חברים מהאזור ומרימים פסטיבל", מוסיף אסף את הצד שלו בסיפור ההקמה. "חשבתי שזה עוד רעיון, כמו מאות הדברים שרצינו לעשות ובטח לא יקרו. מפה לשם, הדברים התגלגלו למקום הזה. ההחלטה על מצפה גבולות הייתה ברורה לנו כי רוב מי שקשור לאירוע גדל באזור. אף אחד לא ממש תכנן שהפסטיבל יהפוך למה שהוא כיום, וגם אנחנו לא ידענו שלימים זה יהיה העיסוק שלנו".
הבחירה באינדי הייתה טבעית עבורכם?
בן דוד: "כשרק הכרתי את מתן הוא היה נוסע בערך שלוש פעמים בשבוע לתל אביב באוטובוסים וטרמפים כדי לראות הופעות של הרכבים שבכלל לא שמעתי עליהם. זה הדהים אותי. באותם ימים הייתי שומע בעיקר מוזיקה מחו"ל, והמפגש עם מתן לגמרי שינה לי את החיים במובן הזה".
ספרו למי שלא מכיר, מה הייחודיות של פסטיבל אינדי לעומת פסטיבל מוזיקה אחר?
"אחד הדברים הייחודיים לאינדי, לעומת פסטיבלים שיצא לי להיות בהם, הוא היעדר התקציב, שממנו נובע הצורך שלנו למצוא פתרונות פשוטים וזולים יותר. המון רעיונות מטורפים שעולים צריכים לעבור התאמה למציאות הכלכלית. לדוגמא, צוות הארט של הפסטיבל, שמסתובב באזור ואוסף המון זבל שממנו אחר כך נבנית התפאורה שתהיה באירוע. דברים מהסוג הזה גורמים לכך שבכל תחום בפסטיבל יש מחשבה מאחוריו ומישהו שעושה את עבודה עם כוונה ואהבה, וזה מורגש מאוד באירוע".
נויפלד: "ישראל ייחודית בעניין הזה. הפסטיבלים פה, ואינדינגב בפרט, מורכבים מקהל ישראלי. קהל ישראלי זה קהל שאין בשום מקום אחר. ריבוי הגוונים, העומקים והמשפחתיות שיש בו, יוצרת משהו שונה לגמרי, חסר מחיצות".
בסצנה כל כך קטנה שבה כולם חברים של כולם, איך אומרים "לא" ללהקה שרוצה להופיע?
"זו נקודה קשה מאוד. ברור לנו שלא מעט אנשים פחות מבסוטים מאיתנו, אפילו שחלקם גם חברים ובאמת בטוחים שמגיע להם להופיע. יש המון פעמים שקשה להסביר את הבחירה של ההרכבים, יש המיית לב ויש תחושת בטן של מה נכון. יש גם דברים שאנחנו יודעים מראש שבעוד שנה יהיו בשלים יותר, ועדיף להמתין ולתת להם את הבמה אז. הטעם האישי שלנו הוא מרכיב קטן עד אפסי בפאזל. העיקר שלנו הוא לנסות ולקדם את האמנים והתעשייה כולה למקום של יצירה יותר איכותית ויותר עמוקה".
בן דוד: "בכל שנה אנחנו מקבלים מאות פניות, לדעתי השנה קיבלנו מעל ל–600 בקשות מהרכבים ורק למשהו כמו 15% מכלל הפניות יימצא בסוף מקום. יש דגש גדול על הרכבים שבדיוק מוציאים אלבום, דברים שקורים עכשיו. אבל יש גם הופעות מיוחדות שאנחנו יוזמים או שפונים אלינו עם רעיונות. תמיד יהיה מישהו שיתבאס עלינו, בטח אם יש היכרות אישית. אנחנו משתדלים מאוד לעשות הפרדה ולהתרכז במוזיקה וברצף שיהיה הכי נכון.
"בכל שנה אנחנו מנסים להביא המון דברים חדשים ולחשוף עוד ועוד הרכבים, עם דגש על דברים עכשוויים בקשת רחבה של סגנונות. אפשר לומר שלא מעט הרכבים קיבלו דחיפה רצינית לאורך השנים בעקבות הפסטיבל. לרוב ההרכבים המשתתפים זאת הזדמנות מצוינת לנגן מול קהל רב שבא עם פתיחות גדולה ורצון להכיר דברים חדשים. כמובן שלאורך השנים יש הרכבים שהפסטיבל עזר להם יותר, כמו הקולקטיב, אבי עדאקי, זבולון דאב סיסטם, טייני פינגרז ועוד שהופיעו בו מספר פעמים. בסופו של דבר, בפסטיבל השנה יש מעל ל–50 הרכבים ויוצרים שיופיעו השנה בפעם הראשונה וזה נתון די מרגש".
טוויסט לא צפוי בעלילה
שלא כמו טעם מוזיקלי או עניין עסקי, שיכולים להצית מחלוקת בין מארגני פסטיבל שכזה, בשנים האחרונות נכנסה צלע שלישית ומורכבת יותר אל תוך מערכת היחסים של השניים, צלע שהפכה שותפה מלאה בכל מה שקשור לארגון האירוע. בדיוק כמו בסיפור טוב בעלון שבת, הגיחה היהדות בלי הרבה אזהרות מוקדמות אל תוך חייו של מתן, וזה מצא את עצמו מתקרב יותר ויותר אל עולם התורה והחסידות, עד שחזר בתשובה על כל המשתמע מכך.
לכאורה אלו בדיוק החומרים שמהם עשוי הטוויסט בעלילה שיביא לסיום החלום המשותף, בטח לאור העובדה שהפסטיבל היה רחוק מלייצג הלך רוח דתי. רוב ההופעות התקיימו לאורך השנים בשבת, עניין הצניעות לא חפף את קו ההלבשה המומלץ של הרב אבינר וגם האוכל לא בדיוק יישר קו עם הרבנות הראשית. אך בניגוד לתחזית ולדיבורים שהחלו להישמע בתעשיה וניבאו את סוף דרכו של הפסטיבל, החזרה בתשובה של נויפלד דווקא לא הובילה למשבר ביחסים וגם לא לביטולו של הפסטיבל, אלא לאימוץ מוטיבים שיכלו להכשיר מבחינתו של נויפלד את המשך הפרויקט, למרות שחלקו עדיין מתקיים בשבת.
דווקא בן דוד, הנציג החילוני בצמד, מבקש להיות הראשון שמדבר בנושא: "העובדה שמתן נשאר חלק מהפסטיבל ושהצלחנו לנהל דיאלוג ולמצוא מקום שנכון וטוב לכולם, היא מבחינתי הצלחה אדירה ובעלת משמעות ענקית בשבילי. אינדינגב מעולם לא היה רק חוויה בידורית. יש לנו אג'נדה וחזון. אין ספק שהמהלך גרם לנו לראות דברים אחרת. המקום החברתי, של סולידריות, של חיבור בין העולם החילוני והדתי, ולהצליח לראות את הדומה ולא את השונה, הפך לנדבך מרכזי בפסטיבל ואני רק יכול לברך על כך".
מה בפועל עושה מישהו דתי/ה שהשבת חשובה לו לא פחות מלראות את הלהקות של המחר?
נויפלד: "היו שיקולים לכאן ולכאן. זו סוגיה לא פשוטה בכלל. הלכה מול כלל. אמת ושלום. מה נכון גם אם לא כולם מאמינים באותו הדבר. התייעצנו עם רב גדול מאוד, שבאופן מעורר השתאות דחף ופסק כן לקיים את הפסטיבל. השיחה איתו הייתה במועד מאוחר, אז כמובן שהשאיפה הייתה להזיז לחול המועד, אבל זה כבר לא התאפשר. הוא אמר שננסה, כמה שאפשר, לאט–לאט ליצור חיבור בין כולם ודרך הפסטיבל להסביר לאנשים שיהדות זה לא רק אנשים שרוצים כסף או כל מיני דעות בסגנון.
"היעדים של הפסטיבל היו תמיד ליצור תשתית חברתית פתוחה של תקשורת, משהו גדול יותר מאשר רק התאגדות מוזיקלית בידורית. התשובה והתורה רק עזרו להעמיק את זה וכולנו יישרנו קו לגבי העניין — שיש לפסטיבל הזה שליחות, אם נרצה או לא, והיא להעמיד מיזם שלא מתבייש לדבר במושגים של קירוב לבבות, אבל ממקום חדש. לא נימוסי ו'בית ספרי' אלא ממקום מעשי, של לקיחת אחריות ביום–יום".
"גם השנה", חשוב לנויפלד להוסיף, "כמו בשנה שעברה, יהיה מתחם שבת שבו מתוכננות להתקיים תפילות לאורך כל הפסטיבל, סעודות שבת, בית פתוח וחם להכיר ולשוחח, ללמוד מה זה תורה, חסידות ובעיקר איך כל זה נוגע לערכים ולחיים היום–יום שלנו כפרטים וככלל. דרך ארץ של תורה, עניין שלצערי קהה ואבד עם השנים והפוליטיקה. היהדות הפכה להיות נישה מאובקת על המדף הישראלי, במקום להישאר בלב שלנו. במתחם תמצאו שיעורים על 'סוריאליזם בסיפורי התלמוד במעשיות של רבה בר בר חנה', ו'מדרש שבע ארצות' מהזוהר על שש הארצות שמתחתינו. פרויקט נפלא של 'קולקטיב 60 ריבוא' ישבות במתחם ויעביר עוד מפגשים ושיעורים על החיים, התשובה והתורה בצבע וברוח של אינדי אמיתי, כמי שפועלים ומוציאים ספרים, דיסקים ושאר מוצרי אינדי מחתרתי, רק עם כיפה", הוא אומר."הפלאים שקרו במתחם בשנים קודמות כוללים אפילו מנהל הפקה שזכה לעשות בר מצווה באיחור של 20 שנה".
בפועל לא מדובר רק במתחם שבת או מעשיות על רבנים. הבאתם לבמה המרכזית אמנים דתיים שלא מגיעים מהמילייה הקבוע שמרכיב את סצנת האינדי הישראלית. הקהל סובלני לכך?
"מהניסיון בשנים הקודמות ומההיכרות עם הקהל, באמת שבאינדינגב יש קהל מעולה. אנשים עם לב רחב ופתוח, קהל שלא בא לשפוט אף אחד, אלא לאהוב. הופעות של 'שטר', דניאל זמיר, 'שיבת ציון', ועוד לא מעט הרכבים שבתוכם גם תכנים וחברי להקה מהצד האמוני יותר ופחות, התקבלו לשמחתנו בפתיחות ובשמחה גדולה בפסטיבל, פשוט כי הקהל מבין שהספקטרום רחב יותר, וצריך לעשות מהלך כולל. לעשות שינוי חברתי, דווקא דרך המוזיקה, דרך האמנות, כשזה נוגע בלב.
"יש הרבה פריחה במקום של האמנות הזו, שמסתעפת להרבה כיוונים. שי צברי נפלא ומופיע אצלנו, בנימין לנדאו, 'שבתה' הם הרכב ממש אדיר. כל הפרויקטים שניצן זעירא מוציא בשנים האחרונות מופלאים אחד–אחד, ויש גם את 'כתם פז' המצוינים שמופיעים השנה בפסטיבל".
בן דוד: "במדינה הזאת גם ככה הכל מעורבב עם הכל. לדוגמה, הרכב כמו 'שטר' או 'שיבת ציון', הם חבר'ה דתיים אבל מבחינה מוזיקלית הם עושים מוזיקה שגם אנשים חילונים יכולים להתחבר אליה. בכלל, מילת המפתח לדעתי היא חיבורים. אנחנו מנסים למצוא את החיבור בין הדברים ולא את ההפרדה. אפשר לציין כדוגמה את המופע המיוחד של שלמה בר ו–Rejoicer, שיעלה השנה בפסטיבל. המופע הזה לדעתי מגלם בתוכו את כל הרעיון — לחבר יוצר מבוגר עם צעיר, חילוניות עם עולם דתי, מוזיקת עולם עם ביטים. כל הדבר המשוגע הזה שנקרא מדינת ישראל מסתכם ב–45 דקות של מוזיקה מעולה, כנה ואמיתית".
אינדינגד
שילוב החלק החדש הזה, לצד הטענות שעולות לא פעם בדבר הכיוון המיינסטרימי שהפסטיבל תפס, יכולים לתת את התחושה שהוא כבר לא "זכאי" לשאת בתואר האינדי שהביא אותו לגדולתו.
"יש בטענות היגיון", מביע נויפלד באופן מפתיע אמפתיה לקולות. "חייב להיות מישהו שישמור, שיתריע, שידאג שהדבר שיקר ללבו וללב של רבים לא יתלכלך ואני מבין את כל מי שאומר את זה. אבל זה בסך הכל קול פנימי שרוצה לעזור ולהחזיר את כולנו לאמצע, לאמת, אז מרגישים צורך להתריע ולזעוק. כשפסטיבל מעט מתרחב ומחפש להתחדש ולהגיע לעוד אנשים, האזרחים הוותיקים שהלכו איתך דרך ארוכה לפעמים מרגישים שזה 'לא מה שהיה'. בסך הכל אנחנו מנסים לשפר את ההפקה ולחלום יותר בגדול, כדי לרגש אותנו ואת כולם".
בן דוד: "אבי עדאקי אמר לנו פעם משפט חכם: ככל שיהיה יותר אינדינגב כך יהיה יותר אינדינגד. באופן כללי אפשר לומר שבשנים האחרונות סצנת המוזיקה העצמאית עוברת למהלך קצת יותר מקצועני. החומרים שהרכבים מוציאים היום נשמעים ברמה מאוד גבוהה ואנשים מנסים לצאת ולהרחיב את מעגל החשיפה. לדעתי זאת תופעה חיובית. אין שום דבר פסול בכך שהרכב ירצה שיותר אנשים ישמעו את המוזיקה שלו, ואין שום דבר רע בכך שהפסטיבל מנסה להיות יותר מקצועי ועם סטנדרטים גבוהים יותר. אינדי לדעתי זו תפיסת מציאות שקוראת לפעולה. תפיסה שלא מחכה שמישהו יבוא ויעשה בשבילך. זה שהרבה יותר אנשים רוצים להגיע לפסטיבל זה דבר נפלא לטעמי. עם זאת, אנחנו מקפידים על אותם עקרונות שמנחים אותנו מהיום הראשון של הפסטיבל ולפעול מתוך האמת הפנימית שלנו.
יש איזון מאוד דק שחשוב לשמור עליו. אגב, אנחנו משתדלים לעזור ולדחוף גם נושאים שלא תמיד מקבלים במה בפסטיבל ואפשר לציין בהקשר הזה שיתוף פעולה של מספר שנים שיש לנו עם אנשי הריאלטי ריהב סנטר ואנשי הבותימזוג, שכבר כמה שנים מקיימים מחוץ למתחם הפסטיבל במה עצמאית (בתרגום חופשי: האינדי של האינדי) שנותנת עוד זוית מוזיקלית".
יש הרבה אגדות על פסטיבלים כאלו ועל דברים שקורים בהם מחוץ לשעות ההופעות.
נויפלד: "כן, אבל זה לאו דווקא מהמקום הבעייתי. ב–2008 קרה שנגמרו כל הכרטיסים לאירוע, והיו אלפי אנשים מחוץ למתחם שנתקעו בלי כרטיס. אסף אבידן עשה מחווה יפה מאוד ויצא להופעה ספונטנית באזור הקמפינג. יש גם עניין גדול עם זיווגים וחתונות. כמעט בכל שנה יוצא זוג או יותר, שלאחר כמה זמן מתברר שהם מתחתנים, או שנולד ילד חדש לעולם בעקבות המפגש הראשוני שהתרחש בפסטיבל. באינדינגב יצא כבר שהייתה הצעת נישואין רומנטית במדבר, כשחברי להקת הקולקטיב מנגנים להם הופעה פרטית באמצע שומקום. היה מתנדב שהגיע לעזור והכיר את אשתו, שהייתה חלק ממשפחת הצוות שלנו. השנה מתוכננת אפילו חתונה ממש, בפסטיבל עצמו בין כל האוהלים וההופעות. יש יותר אינדי מזה?" .
אינדינגב 2013 יתקיים במושב מצפה גבולות, חמישי-שבת, 10-12 באוקטובר.
לאתר הפסטיבל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם