"שיחת נפש" עם איילה חסון: עיתונאית, לא סלב
לו היינו חיים היום בעידן הישן, בו ערוץ 1 שלט ביד רמה בטבלאות נתוני הצפייה, איילה חסון הייתה ללא ספק הפנים והפרונט של הערוץ הציבורי. הסיבה: במקום בו קולגות ומתחרים כמו דני קושמרו ויונית לוי נתפסים כסלבריטאים לכל דבר, חסון נותרת נאמנה לעיקרון אחד - מקצועיות
אחרי 25 שנה של שידור בלעדי של הערוץ הציבורי, עברה ישראל מהפכה במפת התקשורת שלה, שתוצאתה כיבוש מפת הצפייה על-ידי ערוץ 2 ודחיקתו לשוליים של ערוץ 1, שלא היה ערוך בזמנו למצב החדש. במצב הישן טרום המהפכה, חסון היתה אמורה להיות חיים יבין של העידן הנוכחי, הפנים והפרונט של תחנת השידור הזאת. היא רצינית, ישירה, מחוברת בעלת קשרים במקומות הנכונים, אבל לא חופרת בקרדום כפי שעיתונאים אחרים עושים זאת עם מושאי ההתחככות שלהם. חסון רלוונטית כפי שערוץ 1 אמור להיות רלוונטי לפני ואחרי הרפורמה שבתוכה הוא רובץ. במצב שבו הערוץ החשוב הזה נלחם על הרלוונטיות שלו, מי שמשאירה אותו על המפה, לא מנותק ובעניינים, זו חסון, בזכות היותה יותר עיתונאית ממגישה.
זה נכון שלחסון יש צוות פרשנים טוב מאוד סביבה (בעיקר עודד גרנות וארי שביט), שנותן קרב אמיתי ל"אולפן שישי" הנצפה יותר (כ-18 אחוז), אבל בגדול, "יומן" הוא הבייבי שלה, והוא קם ונופל סביב אישיותה של המגישה. בזכותה וכנגד חוקי הטבע, היא מנצחת בגדול את "שישי" של ערוץ 10 שמגיע בקושי למחצית הצופים שלה.
צריך להבין ולהעריך את המצב הלא מובן הזה. כדי להרים את "יומן" ואת כתבות המגזין שלו, צריכה חסון להתמודד עם חוקי עבודה שונים מאלו בהם נתקלים הקולגות שלה בערוצים האחרים. בגלל הסירבול והקושי להכין אייטם, חסון, שהיא גם הכתבת המדינית בערוץ 1, צריכה לדאוג לעיתים קרובות בעצמה שכל הקצוות ייקשרו, אחרת הסיפור שלה עלול להתרסק. במקביל היא מחזיקה בשני כובעים - מדווחת ומגישה.
בתעשיית הטלוויזיה יש חלוקה ברורה בין שני הערוצים המסחריים ועובדיו, לערוץ הציבורי ועובדיו. קושמרו, יונית לוי ותמר איש שלום, הגם שעברו את טבילת האש העיתונאית של גלי צה"ל, נחשבים יותר מגישים זוהרים מאשר עיתונאים שמביאים סיפור, וירידתם לשטח לצורך הכנת כתבה היא בעיקר גימיק ומזכירה יותר את המלך חוסיין שהיה עוטה מעת לעת תחפושת על גופו ויוצא לטייל ברחבי ממלכתו כדי לחוש את רחשי ליבם של נתיניו.
בערוץ 1 יש עיתונאים מצויינים, אבל כוכבם של אמנון אברמוביץ', רוני דניאל ואהוד יערי שגדלו בערוץ 1, דרך באמת רק כשעזבו. הם היו סוכני מידע מעולים שגדלו אצל נקדימון רוגל, אפורים כמו חבריהם לדסק חיים פלטנר, כרמית גיא, אלישע שפיגלמן, דן רביב , יעקב אחימאיר, שמעון טסלר, יורם רונן, דן סממה וירון דקל, בערוץ שבו ההילה נשמרה בעיקר לחיים יבין, מוטי קירשנבאום ודליה מזור.
וכשפרופסור יובל שואל את חסון איך זה שאחרי כל כך הרבה שנים בתקשורת הוא לא מצא עליה כמעט שום כתבה או ראיון בארכיון, חסון בתשובתה מעמיקה את התהום בין הטלוויזיה שלה, לטלוויזיה של הקולגות, וכמו העיתונאים של פעם, היא עונה: יש לי שליחות ויש לי עבודה. אני לא סלב.
"שיחת נפש", הטלוויזית החינוכית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם