"כנס העתידנים": מרשים, מהפנט, יומרני ומתנשא

בלייב-אקשן ואנימציה מספק ארי פולמן ב"כנס העתידנים" גרסה קולנועית מעניינת לספרו של לדיסלב לם. רובין רייט פורשת מהקולנוע ודמותה הסרוקה משחקת במקומה, וגם הארווי קייטל וג'ון האם מצטרפים לחגיגה.התוצאה? על אף כי מדובר בקפיצת מדרגה עבור פולמן, נראה שהיוצר המבריק התעקש לנסות להרשים את הקהל שלו בכוח ושיחרר סרט מרשים אמנם, אך כזה המריח מעודף מאמץ

נחום מוכיח | 25/9/2013 15:17 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
את "כנס העתידנים" (באנגלית "The Congress"), סרטו החדש של ארי פולמן, ראיתי לראשונה בפסטיבל קאן, שם פתח את מסגרת "השבועיים של הבמאים". נישא על גלי תהילת "ואלס עם באשיר", שהוקרן כמה שנים קודם לכן בתחרות הרשמית שם, התמודד על "דקל הזהב" (ו"התנחם" במועמדות לאוסקר הסרט הזר), עורר פולמן סקרנות. סרטו הוקרן בבוקר גשום במיוחד מול אולם גדוש וסחט תשואות רבות מהקהל.
עורר סקרנות זמן רב בטרם צאתו.
עורר סקרנות זמן רב בטרם צאתו. "כנס העתידנים" יח"צ


לאחרונה צפיתי בסרט שוב, לפני שפתח את פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-29 של חיפה, שהתקיים בחול המועד. הרושם לא השתנה: מדובר בסרט מרשים הראוי לתשומת לב. מה גם שפולמן קפץ בו מדרגה והצליח לארגן לעצמו יצירת קולנוע רב-לאומית (הפקה מתוצרת ישראל-גרמניה-פולין-לוקסמבורג-צרפת-בלגיה) עם שחקנים אמריקאים מובילים, בהם רובין רייט, הארווי קייטל, דני יוסטון, פול ג'יאמטי וג'ון האם.

"כנס העתידנים" מבוסס על ספרו של כותב ספרי המדע בדיוני היהודי - פולני, סטניסלב לם. אך מהסרט ניכר כי העיבוד של פולמן חופשי למדי, שכן ספרו של לם נכתב ב-1971, והמציאות הווירטואלית אליה נשלחת גיבורת הסיפור בסרטו של פולמן לא התקיימה אז וגם לא נהגתה על ידי לם. בספר הגיבור, החי בעולם עתידני כאוטי ומוכה טרור, משוגר על ידי המשטר, בהשפעת סם הלוצינוגני, לעולם עתידני אוטופי, בו אנשים משתמשים בעל כורחם בכימיקלים לצורכי אסקפיזם ממציאות הקיום הקשה בגלובוס.
העיבוד של פולמן מתאים לימינו אלה ולמציאות הקולנועית הממוחשבת.

 ב"כנס העתידנים", שילוב של לייב-אקשן ואנימציה, השחקנית רובין רייט, המגלמת את עצמה (וגם שותפה מרכזית להפקת הסרט), מקבלת הצעה לחוזה אחרון בקריירה שלה מג'ף (דני יוסטון), מנהל האולפן בו היא עובדת. על פי החוזה היא תפסיק להצטלם פיזית לסרטים חדשים ובמקום זאת תיכנס לסקאנר מיוחד, שיסרוק ויתעד מכל זווית אפשרית את גופה, רגשותיה ואפילו את מחשבותיה. לאחר מכן היא תפרוש מהתעשייה, אבל תמשיך לככב בסרטים כשדמותה הסרוקה עושה את העבודה במקומה, והיא לא מזדקנת ונשארת צעירה לנצח על המסך.

רובין מהססת אבל סוכנה האישי אל (הארווי קייטל) לוחץ עליה לקבל את ההצעה, שכבר התקבלה על ידי מספר שחקניות לפניה. כל זאת כדי שתוכל להבטיח את עתידו של בנה ארון (קודי סמית-מקפי), הסובל מתסמונת אשר מחלה נדירה שעלולה להותירו עיוור וחירש, המצריכה את טיפולו של ד"ר ברקר (פול ג'יאמטי). לרייט גם בת מתבגרת מורדת, שרה (סמי גייל), ואל מבטיח לה שכעת תוכל להעביר זמן איכות עם ילדיה. השחקנית נענית לבסוף.

הפקה רב לאומית מרשימה. הטריילר לסרט
 


כעבור 20 שנה רובין, כשהחוזה שלה הסתיים והיא אישה באמצע שנות השישים לחייה, חוזרת רובין לסיבוב בעולם האשליות הקולנועי. היא מסניפה אמפולה, נכנסת לאזור המוגבל לאנימציה בלבד, הופכת דמות מצוירת ומגיעה לדיסנילנד העתידנית, העיר אברהמה, שם נערך כנס העתידנים. רובין משוטטת בעולם של דמויות מצוירות - מסרטים, מהחיים, מהחלומות - בדיוק כמו שאר אזרחי העולם. אלא שההרפתקה וההזיה הנרקוטית גורמת לה להתגעגע לצד השני, לעולם האמיתי, אליו היא שואפת לחזור כדי לברר מה עלה בגורל בנה. ומהלך כזה חובק סיכונים משלו, שכן העולם ההוא כבר לא ממש אטרקטיבי.

מבחינת קונספט, פולמן יצר סרט "ריאליסטי" יותר מאשר הגה הסופר לם בזמנו בספרו. אפשר להעלות על הדעת כיום סיטואציה בה שחקנים יוחלפו על ידי דמויות וירטואליות, וקדימון לכך אולי ראינו כבר ב-2007, ב"ביוולף", של רוברט זמקיס. עדיין הופיעו בו שחקנים, בהם אנג'לינה ג'ולי, ריי ווינסטון ואפילו רובין רייט, אבל הודבקו להם חיישנים ובשיטת לכידת תנועה הפכו דמויותיהם בסרט למעוצבות מחדש על מסך המחשב. במקרה של ג'ולי היא אף הופשטה על ידי המחשב, מבלי שעשתה זאת הלכה למעשה. גם דמותו של גולום ב"שר הטבעות" ו"קינג קונג" זכו לטיפול דומה.

פולמן אמנם מציג חזון אפוקליפטי מעניין לעתיד הקולנוע – עידן בו לא יהיה צורך בשחקנים, אבל ניכר כי חסר בסרט דווקא האלמנט ההגותי-פילוסופי של לם, לפיו דרכן של הממשלות לשלוט בהמון בעתיד הכאוטי תהייה באמצעות סמי הזיה, אותם ייטלו האזרחים בעל כורחם, יישלחו לעולם אשליות שכולו טוב ותימנע מהם עוגמת הנפש של חיים בעולם מפוצץ אוכלוסין, רעב, חרב ועל סף כליה.


החלק הראשון בסרט, זה של הלייב-אקשן, מצוין ומציג תצוגות משחק טובות מאוד של רייט, קייטל ויוסטון. החלק השני, לעומת זאת, שרובו אנימציה, ארוך יתר על המידה. אגב, בניגוד לטכניקת הקאט-אאוט שב"ואלס עם באשיר", בחרו הפעם פולמן ואנשי האנימציה שלו, יוני גודמן ודוד פולונסקי, באנימציה קלאסית מסורתית, כזו המתכתבת עם בית היוצר של האחים פליישר ("פופאיי", "בטי בופ"). היא מבוצעת באופן מוקפד, מדויק ומעורר השראה, וניכר שהושקעה מחשבה רבה גם בפסקול, באפקטים ובמוסיקה.

ולמרות כל אלה, "כנס העתידנים" אינו סרט מושלם. יש בו משהו אקסטרווגנטי מדי, יומרני ומתנשא, כאילו היוצר ניסה בכל מאודו להרשים את הצופה. גם חזונו בנוגע לעתיד, הקולנועי והקיומי, לא מספיק עמוק ומנומק. ובכל זאת, זהו סרט שבהחלט כדאי לצפות בו, ולו רק בשל הקפיצה המשמעותית של פולמן, והפיכתו לנגד עיניו לאחד היוצרים המעניינים והחשובים שייצר הקולנוע הישראלי.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''קולנוע''

פייסבוק