קולנוע כרמל: כל הפרטים על פסטיבל חיפה
פסטיבל חיפה אשר יפתח מחר, מכיל רשימה אקלקטית של יצירות מלאכת מחשבת קולנועית: שני סרטים טורקיים, מבחר מסרטי פסטיבל קאן האחרון, ואפילו עיון חוזר ביצירת המופת הוותיקה של אלן רנה, "פרובידנס". נחום מוכיח מטיל זרקור על הסרטים שיעשו את מסורת סוכות השנתית
הסרט החותם את האירוע, ב-28.9, יהיה אף הוא סרט עתידני-בדיוני: "כוח משיכה", של אלפונסו קוארון, אודות מדענית חלל ואסטרונאוט (סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני), שהתרסקות מעבורת החלל שלהם משליכה אותם לסחרור בחלל. בחרנו להמליץ לכם על עשרה סרטים שיוקרנו במסגרת הפסטיבל.
"יפה לנצח" (איטליה-צרפת 2013)
סרטו של פאולו סורנטינו האיטלקי הוקרן בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן האחרון. כרגיל אצלו, כפי שניתן היה להתרשם ב"זה בוודאי המקום", הקודם שלו, הצד האסתטי משחק תפקיד חשוב במיוחד. כך גם ב"יפה לנצח", שיר אהבה לרומא עירו, שבאופן טבעי מתכתב עם סרטיו של פדריקו פליני, בעיקר "רומא" ו"לה דולצ'ה ויטה". ואף שגיבורת הסרט היא העיר המדהימה הזו, על אירועי השפע הדקדנטיים שלה, סגידתה לסלבס ואתריה המרהיבים, יש כאן גם גיבור אנושי מרכזי אחד, וסביבו לא מעט גיבורי משנה.
ג'פ גמברדלה (טוני סרווילו) הוא עיתונאי, סופר שמאחוריו ספר אחד בלבד, איש חברה, שגם מרבה לבקר אותה, מלך חיי הלילה ומסיבות החשק הטרנדיות של רומא, וגם פלייבוי מזדקן החוגג יומולדת 65 ומנצל את המאורע לחשבון נפש אישי, בעודו ממשיך, אולי על אוטומט, בחיי ההדוניזם חסרי העכבות שלו. הוא גר בדירה מפוארת המשקיפה אל הקולוסאום, והדימוי הזה מספיק חזק כדי להעיד על יכולתו להתרפק על עברה המפואר של העיר, כמו גם על שלו, במעין סיכום ביניים ומחשבה על השלב הבא בחייו.
מדובר בסרט שקודם לכל כובש ויזואלית, וסורנטינו אכן מצלם נהדר את רומא, כמו כל דבר אחר. ולמרות שמדובר בחומר קצת לעוס קונספטואלית, וגם עניין חשבון הנפש כבר טופל פעם או פעמיים בקולנוע, בכל זאת חותמת הביטוי היצירתית של סורנטינו מצדיקה השקעה בו.
"באושר ועושר" (טורקיה-גרמניה 2013)
סרטה של הבמאית אסלי אוזגה. עושה רושם שהקולנוע הטורקי המודרני הולך ומקבל דפוסים מערביים, הן מבחינת תכנים ושפה קולנועית והם מבחינת העזה - אולי בהפוך על הפוך למה שניתן היה לצפות בעידן ארדואן (אם כי הבמאית חיה בברלין מאז שנת 2000). קאן הוא אדריכל מצליח בן 50 פלוס המנהל חיים בורגניים עם אשתו אלה, בת גילו פחות או יותר, המתעסקת ביצירות אמנות מודרניות. הם חיים בשכונת ניאנטסי האמידה באיסטנבול. בתם היחידה ניל עברה לחיות באנקרה, שם היא לומדת בד בבד עם ניהול מערכת זוגית עם בעלה.
חיי אלה וקאן בספייס המרווח שלהם הם קרים וטכניים למדי, ואף שהם מקיימים יחסי מין, נראה שהתשוקה מהם והלאה (בעצם בעיקר מצידו אליה), ואנו עוקבים אחר האירועים בעיקר מהזווית שלה. הכרוניקה היומיומית של פעילותם מרכיבה את חלקו הגדול של הסרט, אבל כשאלה מאזינה לשיחת טלפון פרטית של בעלה, מבלי שיהיה מודע לכך, הדינמיקה ושיווי המשקל של מערכת היחסים ביניהם מתערערים. לכאורה הם ממשיכים לנהל את אותו אורח חיים, אבל נוצרים סדקים במרקם היחסים המדרדרים בשקט, שהולכים וגדלים ככל שעובר הזמן.
סרט אנושי החודר לנשמה, שמציג באיפוק ובסולידיות, ובלי הרבה רעשים וסנסציות, התפרקות וקריסה של תא משפחתי. מומלץ מאוד.
"ארוכה הדרך הביתה" (טורקיה 2013)
סרטו של אלפן אשלי. עוד דוגמה מייצגת לאיכויותיו של הקולנוע הטורקי העכשווי. העלילה מתרחשת ב-1915 על רקע המערכה בסריקמיש, בין צבא רוסיה וגייסות האימפריה העותומאנית, במהלך מלחמת העולם הראשונה. הטורקים הובסו בקרב זה ואזור העיר קארס, שבמזרח אנטוליה, הפך למקום בו שוררת אנרכיה וכל מי שנוצר בשטח חייב לדאוג לעצמו. סאקי, עובד ציבור טורקי, נשלח ללוות את גול, אשתו של פקיד ביכר, ובתה ניהן, בדרך אל בית המשפחה. המסלול עובר בערבות שלג מקפיא אינסופיות, הסוס המושך את העגלה ובה האם ובתה, מתפגר והשלושה נאלצים להמשיך ברגל.
רגע לפני שהם קורסים באפיסת כוחות, הם מגיעים לכפר נטוש, שסביבו גופות חיילים וצחנת מוות. הם מתמקמים באחד הבתים עד שתשכח סופת השלגים, מוצאים שם גבר ואישה נוספים וחייל פצוע קשה וחולקים את המזון המועט שנמצא במקום. הגעתם למקום של שני חיילים טורקים שורדים, אחד מהם חבוש בפניו ולא יכול לדבר, מפרה את האיזון ומשנה את מאזן הכוחות בין המסתתרים. קונפליקטים מתחילים להיווצר והמתח גואה. עם אוגור פולאטסא'גי, נרגיס אוזטורקגול, סרדר אורצ'ין, מוהארם בייראק, שווקט סוהא טזל.
מדובר בסרט מהפנט, עוצר נשימה, מחלחל לנשמה. הבמאי אשלי מיטיב לתאר חבורה של גברים ונשים עיקשים, שנאחזים בכל כוחם בחיים ואינסטינקט ההישרדות שלהם מושך אותם קדימה, כשכל אחד מתמודד בדרכו עם תנאי הקיום הקשים ודילמות המוסר המתעוררות.
חשבון נפש על רקע רומא הדקדנטית. הטריילר ל-"יפה לנצח"
"טירה באיטליה" (צרפת 2013)
סרטה הראשון כבמאית של השחקנית האיטלקייה ולריה ברוני טדסקי (אחותה של קרלה ברוני, למי שלא יודע), שהוקרן בפסטיבל קאן במסגרת הרשמית. הסרט, המבוסס על יסודות אוטוביוגרפיים, עוקב אחר בני משפחת האצולה לשעבר רוסי לוי, יורשי טירה מתפוררת שעברה המפואר מאחוריה. האב התעשיין נפטר וכעת בתמונה האם המזדקנת (מריסה בוריני) ושני ילדיה הבוגרים, שניהם בני 40 וקצת - לואיז (ברוני טדסקי), שחקנית לשעבר, ולודוביק (פיליפו טימי), חולה איידס שמצב בריאותו הולך ומידרדר. בני המשפחה מנסים לשמר את הטירה שבשולי טורינו, בעודם חיים בדירות מרווחות בפריס.
סיפור אהבה מתפתח בין לואיז ושחקן צעיר ממנה, נתן (לואי גארל), שמתברר כי אביו (אנדרה ווילמס) ביים אותה בעבר, וזהו רומן החווה קשיים שונים. באמצעות כל המרכיבים הללו ניסתה טדסקי לרקוח דרמה-קומדיה העוקבת אחר עולם הולך ונעלם של דרך חיים אריסטוקרטית-בורגנית, שיש בה מידה רבה של התנשאות ויהירות. הטירה בה מדובר ראתה ימים יפים, חבקה בין קירותיה יצירות אמנות נדירות ומבחינת לואיז עדיין צפונים בה זיכרונות ילדותה, שמהם ומהמונומנט הפיזי בו נרקמו היא מתקשה להיפרד.
בסופו של דבר הכוונה של "טירה באיטליה" אולי הייתה טובה, אבל התוצאה ממש לא. ברוני טדסקי יצרה דרמה שגרתית, בינונית, נטולת השראה, שהייתה מתאימה יותר לסרט טלוויזיה של אחרי הצהריים. אפשר להמנע.
"גריגרי" (צרפת 2013)
סרטו של מחמט-סאלח הארון שהוקרן בפסטיבל קאן. גריגרי (סולימן דמה) הוא צעיר הסובל מנכות קשה ברגלו האחת, אך למרות זאת הוא רקדן מעולה שמצליח לעשות נסים ונפלאות על רחב הריקודים באמצעות רגלו הבריאה. כך הוא מצליח לאגור מעט כסף כשהוא מופיע בבר המקומי בעירו שבצ'אד. מקור פרנסה נוסף עבורו הוא צילום ופיתוח תמונות, כשהוא משתמש בציוד מיושן.
כאשר מגיעה אליו מימי (אנאיס מונרוי), בחורה תמירה ויפה, ומצטלמת אצלו כדי להתקבל לסוכנות דוגמנות, הוא מתאהב בה. כשהקשר ביניהם נמשך מתברר לגריגרי שמימי עובדת כנערת ליווי ועדיין הוא מעוניין שתהיה בת זוגו. בגלל מצוקתה הכלכלית של אמו ומחלתו של אביו, מחפש גריגרי דרך לעשות מכה, וההזדמנות נופלת לידיו כשמקבל אותו לעבודה בלתי חוקית ומסוכנת מבריח דלק.
עבודת קולנוע צנועה, כנה וישירה, המאפשרת הצצה נדירה ליצירה של אחד מגדולי הבמאים הפועלים באפריקה היום.
"רוץ וקפוץ" (אירלנד-גרמניה 2013)
סרט הביכורים של הבמאית האמריקאית סטף גרין, הנחשבת לאחת התקוות הגדולות החדשות של הקולנוע העצמאי. למרות הטרגדיה שפקדה את משפחתה, העובדה שבעלה קונור (אדוארד מקליאם), בן 38, לקה בשבץ ששינה לחלוטין את אישיותו, מתעקשת אשתו ונציה (מקסין פיק), ג'ינג'ית דינמית ונמרצת, לגרום לכך שמשפחתה (לזוג שני ילדים) תחזור לחיים נורמליים, פחות או יותר. אלא שגם מלאי האנרגיות שלה הולך ואוזל וגם מצבה הכלכלי של המשפחה הולך ומתדרדר.
מענק מחקר מרופא אמריקני, טד (וויל פורטה), משפר מאוד את המצב. טד מגיע לביתם כדי לעקוב אחר תהליך ההחלמה של קונור, תוך שהוא עוקב אחריו בצילומי וידאו ומנסה לקיים איתו שיחות. גם הילדים וגם ונציה רואים בטד מקור נחמה, בעוד קונור מרבה להתנהג באופן מוזר ומעלה לכל אחד בתורו את הסעיף. בין ונציה וטד נרקם קשר מיוחד, שעלול לגלוש לאינטימיות, ושניהם לא יודעים איך להתייחס לכך.
סרט קטן, מקסים ומעורר השראה, השואב את כוחו בסצנות רגישות כתובות ומבוצעות היטב וממשחקם המצוין של פיק, מקליאם ופורטה.
מבית התקווה הגדולה של הקולנוע העצמאי. "רוץ וקפוץ"
"גולציוס ואנסמבל השקנאי" (אנגליה 2012)
סרטו של פיטר גרינאווי הוא אחד ממעוררי הפרובוקציות המיניות, אם לא הבוטה שבהם, שתראו בפסטיבל חיפה. העלילה מתחוללת בשנת 1590 כשהנדריק גולציוס, חרט ידוע לשמצה ברעיונותיו החצופים והנועזים, מגיע עם חבורתו, שבה פועלים ואמנים, לארמונו של המרקיז של אלזס. גולציוס מעוניין לפרסם גרסאות מאוירות של סיפורי התנ"ך ושל כתביו של אובידיוס, וזקוק לשם כך למימון שיאפשר לו לרכוש מכונת דפוס.
משאלת הלב שלו היא לעסוק ביצירתו ב"איסורים מיניים", וזאת באמצעות דמויות תנ"כיות, בהן אדם וחווה, לוט ובנותיו, שמשון ודלילה, דוד ובת שבע וכו', ויש לו רעיון קוסם שבאמצעותו הוא מאמין שיצליח לפתות את המרקיז ולשכנעו לספק את המימון הנדרש לעסקה.הרעיון הוא שמדי ערב, במשך ששה ימים, גולציוס וחברי הלהקה שלו יעלו המחזות והמחשות ארוטיות של הסיפורים המדוברים בפני המרקיז, מקורביו ואנשי החצר שלו. עם פ. מורי אברהם, רמזי נאסר, קייט מורן, ג'וליו ברוטי, אן לואיז הסינג.
גרינאווי ידוע בדרכי המבנה המקוריות והיצירתיות שלו בקולנוע. הוא צייר (בהכשרתו) קולנועי, וגם בסרט זה הוא מרכיב קוסמוס קולנועי אישי, מסעיר ומהפנט, עם חוקיים משלו. יצירה המתאימה בעיקר למיטיבי לכת בסרטי גרינאווי.
פרובידנס (שוויץ-צרפת 1977)
יצירת המופת של אלן רנו, סרטו הראשון באנגלית, מוקרנת לרגל הגיעו לארץ של צלם הקולנוע המהולל ריקארדו ארונוביץ', כאורח הפסטיבל. קלייב (ג'ון גילגוד) הוא סופר המתגורר באחוזתו הכפרית שבפרובידנס, מדינת רוד איילנד. הוא לוקה במחלה ממארת המאותתת לו כי קיצו הולך קרב. בינתיים הוא מוצא נחמה בצריכה מוגברת של אלכוהול ובזיכרונותיו מחייו עם אשתו המנוחה. ביום בו חוגג קלייב את יום הולדתו ה-78, הוא עובר לילה ארוך קשה שבו הוא מנסה לסיים את כתיבת ספרו האחרון. תוך כדי כך הוא מתמודד עם בני משפחה שונים, ששימשו לו השראה לדמויות בספר. עם דירק בוגרד, אלן בורשטיין, דייוויד וורנר, איילין סטריץ.קלאסיקה שלא מתיישנת.
"Like Father, Like Son" (יפן 2013)
סרטו של היוצר היפני המצוין הירוקאזו קורה-אדה ("המשאלה", "החיים שאחרי"), אשר זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן האחרון. במרכז העלילה ריוטה (פוקויומה מסהארו), אדריכל בורגני שחייו קרים, מתוכננים ומתוכנתים עד הפרט האחרון. הוא חי בבית עשיר ומרווח עם אשתו מידורי (אונו מאצ'וקו) ובנם בן השש קייטה, שהתפתחותו איטית במקצת, למגינת לבו של אביו, השואף לתחרותיות ושלמות. לפתע נופלת עליהם, בשיחת טלפון מבית החולים בו נולד בנם, בשורה שהם מתקשים לעכל. מתברר שקייטה אינו בנם הביולוגי, שכן הוא הוחלף בטעות לאחר לידתו עם תינוק אחר.
בני הזוג יוצרים קשר עם המשפחה לה שייך הילד, המגדלת כבנה את פרי בטנם. מתברר להם שאבי המשפה הוא חנווני פשוט אך אוהב בריות ובעל לב חם, המנהל חיים ספונטניים תוססים עם רעייתו ובנם, שהוא בעצם ילדם הביולוגי של ריוטה ומידורי. מערכת יחסים מורכבת מתפתחת בין שתי המשפחות, לאור הסוגיה הבלתי אפשרית להכרעה חד-משמעית: האם ילד שגידלת במשך שש שנים ואינו ילדך הביולוגי הוא בנך, ואולי קשר הדי.אן.איי הוא המחייב. שתי המשפחות מתלבטות האם להחליף בין הילדים, והסיטואציה גורמת לריוטה גם לבחון מחדש את חייו, את תפקודו כאב וכאיש משפחה.
יצירת קולנוע מעולה, שלמרות נושאה הטעון לא גולשת לסנטימנטלזם. סרט מאופק, רגיש ומרגש, שבוחן דילמות מוסר, פערים בהתנהלות משפחות ממעמדות סוציו-אקונומיים שונים וקודים מסורתיים מול מודרניים - כפי שהם באים לידי ביטוי ביפן העכשווית.
הבוטה והמיני שבסרטי הפסטיבל."גולציוס ואנסמבל השקנאי"
"רק האוהבים שורדים" (ארה"ב 2013)
סרטו של ג'ים ג'רמוש ("גוסט דוג: דרכו של סמוראי", "פרחים שבורים"), שהוקרן במסגרת הרשמית של פסטיבל קאן. על רקע מניפת נופים גיאוגרפיים, רגשות ותקופות, ובין דטרויט - עיר כמעט נטושה אך אפופת רומנטיקה, לבין טנג'יר האקזוטית והאפלולית, נפרש סיפור אהבתם האינסופי של מוזיקאי מחתרת אקסצנטרי, אדם (טום הידלסטון), ואהובתו המסתורית וחסרת הגיל אווה (טילדה סווינטון).
הרגש החזק המאחד בין שני האאוטסיידרים האלה פועם כבר מאות שנים בשוליים, בפרופיל נמוך, מאחר שאדם ואווה חייבים להיות ניזונים מדם אדם כדי לשרוד. אבל כניסתה הלא צפויה לחייהם של אחותה של אווה, אבה (מיה ואסיקובסקה) לחייהם ולעולמם של השניים, מסכנת אותם ועלולה לחשוף את סודם. עם ג'ון הארט, אנטון ילצין.
סרטיו האחרונים של ג'רמוש היו די ביזאריים ואקסצנטריים, אבל כאן הוא מגיש מעשיית ערפדים שונה מכל מה שהכרתם בז'אנר. כדרכו מרכיב היוצר סרט מעוצב ומסוגנן, בעל אסתטיקה ואווירה מיוחדת, המתנהל בקצב משלו, גם אם הוא לא כל כך קומוניקטיבי לצופה הסטנדרטי. למרות זאת, לא קשה לנחש שמדובר בעבודת קולנוע שתהפוך עם השנים לסרט קאלט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם