"נאהבים מחוץ לחוק": "רוצחים מלידה" גרסת המערבון
"נאהבים מחוץ לחוק", סרטו של דיוויד לורי, מעורר נוסטלגיה ליצירות המופת "בוני וקלייד","שביל הזעם" ו"רוצחים מלידה". אולי המשך הקריירה של הבמאי שעומד מאחוריו יהיה שונה מזה של אוליבר סטון
אבל נתמקד בשתי הדוגמאות הראשונות. בבסיס הסיפור שלהן צעיר וצעירה אוהבים, הפוצחים - מטעמים רומנטיים וגם בהיותם חדורים מרד נעורים חסר מנו - , בסדרה של מעשי פשע הרפתקניים מדממים. מרגע זה הם נתונים למרדף של זרועות החוק השונות והכרוניקה של איך זה יסתיים בעצם כתובה מראש.
הנראטיב של "נאהבים מחוץ לחוק" שונה מאלה במידה רבה, אך אין ספק שהוא מתכתב עם היצירות הללו. ברוח, בדטרמיניזם, בפטאליזם, בשותפות הגורל המאחדת. הצלע הגברית בצמד הנאהבים במקרה שלנו, הוא בוב (קייסי אפלק), שיש לו פרטנר שאיתו הוא מבצע פשעים ועברות קלות בדרך כלל, בפרובינציה טקסנית בשנות ה-70. יש לבוב בת זוג דעתנית אך נאמנה, רות (רוני מארה), שמרגע שברור לשניהם שהם הבחירות הרומנטיות האולטימטיביות זה של זה, היא קושרת את גורלה בשלו. לטוב ולרע.
כך קורה שבאחד ממקרי השוד שהוא מבצע היא מתלווה אליו, וכאשר אנשי המשטרה המקומיים מקיפים את הבית בו מסתתרים השניים ונפתחים חילופי יריות, רות לוקחת יזמה, יורה ופוגעת באחד מאנשי החוק. פטריק (בוב פוסטר). בוב לוקח מייד אחריות על ביצוע המעשה, וכשהם נתפסים הוא נשלח לכלא לתקופה ארוכה, והיא משוחררת, בין היתר משום שהיא בהריון.
בוב מבטיח לה שיחזור אליה, כדי לחיות יחד ולגדל את ילדתם המשותפת. גם בסדרת המכתבים שעוברת ביניהם הוא מביע את שאיפתו העזה להתחברות מחודשת ביניהם ומציין שלא יתייאש וימשיך לחתור למטרה הזו. למעשה, במרוצת ארבע שנים מנסה בוב שוב ושוב, לא פחות משש פעמים, לברוח ולממש את הבטחתו לרות, ובסוף מצליח לבצע את זממו ועושה דרכו אליה.
אהבה, פטאליזם ושותפות הגורל. הטריילר לסרט
רות, כמובן, ממתינה לו באהבה, בדבקות ובהכנעה, כשהיא מתרפקת בינתיים על האמהות החדשה שמספקת אותה, ובתחושת נאמנות מוחלטת לבוב. מה גם שהיא מרגישה שהיא מחוייבת לו מאחר שהוא הקריב את חייו למענה כשנטל על עצמו את אקט הירי שלה, ואף מהרהרת באופציה של הודאה בביצוע המעשה לשם השקטת מצפונה. גורלה מחובר לשלו באופן פטאליסטי, כמעט טראגי. בתוך תוכה היא יודעת, וכך גם בוב העושה דרכו אליה בעוד אנשי החוק מנסים להתחקות אחר עקבותיו ולהדק את טבעת החנק סביבו, שחיים אידיליים כפי שדמיינו אותם, לעולם כבר לא ייתכנו.
הצלע הנוספת בתמונה היא זו של פטריק, הנצמד לרות במה שניתן לפרש הן כאקט של מגונן אבהי, הן כבעל אינטרס רומנטי בה והן כמבצע ציווי דתי של חמלה נוצרית כלפיה בהקשר של פציעתו על ידה. וכמובן, גם כדי להיות שם על מנת לעצור את בוב או להרוג אותו, כשזה ינסה ליצור מגע איתה.
סרטו של לורי הוא דוגמה קלאסית ליצירה מצוינת השואבת מז'אנרים מכוננים וגם נבנית על יסודות השראה מסרטים קודמים ספציפיים. ניתן לאבחן בסרט אלמנטים סגנוניים של מערבון פוסט-מודרניסטי (העלילה מתרחשת כאמור בטקסס, מדינת מערב פרוע ובוקרים בעלת מוניטין) ושל סרט פשע פילם-נוארי טיפוסי. ויחד עם זאת, הוא שומר על מקוריות ורעננות משלו.
ההתנהלות האיטית של הסיפור והסרט משמשת כמעין שעון השהייה המתקתק באיטיות לאחור, מעכב את אירועי המציאות אך לא יכול לבלום את הבלתי נמנע שעתיד לקרות. האיטיות המכוונת הזו היא גם ביטוי לקצב של הדרום, וכך נבנית סביבה אווירה עצלה לכאורה, מאופקת ומרוסנת, שיש בה משהו טעון. הן בהתרועעות של רות עם סביבתה ואלה ה"דואגים" לה בעת שבוב עדיין בכלא, ועוד יותר כאשר הוא כבר בנתיב הבריחה שלו ובדרך אליה. חלק מהסצנות צולמו במג'יק אוורס, רגעי השקיעה שבהם האור רך ובעל גוונים מיוחדים. כך בדיוק צילם נסטור אלמנדרוס, שהיה צלמו של טרנס מאליק בסרטיו הראשונים, חלקים גדולים מ"ימים ברקיע" וגם סצנות מהותיות ב"שביל הזעם".
הבמאי דיוויד לורי הוא יוצר עצמאי שגר ועובד בדרך כלל בדאלאס. חוץ מסרטי האינדי שהוא עושה, קצרים וארוכים, הוא מתפרנס מעבודות עריכה של סרטים (בהם "אפסטרים קולור", המוקרן כעת על מסכינו), פרסומות וכו'. שלושת השחקנים המובילים בהם בחר לסרטו זה עושים תפקידים למופת.
את רוני מארה – שבמידה רבה מובילה את הסרט ומחזיקה את כובד המשקל שלו - ראינו לאחרונה ב"תופעות לוואי", הגרסה האמריקאית של דייוויד פינצ'ר ל"נערה עם קעקוע דרקון" (שסיפקה לה את הפריצה הגדולה) ו"הרשת החברתית".
אפלק ג'וניור (אחיו הצעיר של בן) הופיעו בשנים האחרונות, בין היתר בסרט שביים אחיו, בשם "נראתה לאחרונה", וכן ב"ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד" ו"הרוצח שבתוכי". למעשה, ב"נאהבים מחוץ לחוק" אפשר לראות סוג של התכתבות של אפלק עם עצמו בדמויות שגילם בסרטים אלה ובאופיים. בן פוסטר נראה בין היתר בסרטים "3:10 ליומה", "השליח", "אלפא דוג", "המעניש", "המבריח", "X-מן 3" ועוד.
בסך הכל מדובר בקאסט חביב ובסרט שהוא חציו הומאז' וחציו יצירה בעלת משקל משל עצמה. לא ברור מה צופן העתיד עבור דיוויד לורי, אבל לפחות לפי "נאהבים מחוץ לחוק" נראה ששיקולים כלכליים הם לא אלו שיניעו אותו בבחירת סרטיו הבאים. וזה לא עניין של מה בכך, בעידן בו האינטרסים הכלכליים עולים לרוב על אלו האמנותיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם