לכחול העמוק שבעיניך: בני משפחה כותבים ליקיריהם הנופלים
הגעגועים לתכול עיניו של הבעל שלא שב, תפילת הנכד לראות רק פעם אחת את סבא, והחלום לחבק את האב הטייס שנפל. שירים שכתבו בני משפחה ליקיריהם שנהרגו במלחמה
"סבי שירת בשריון וביום מן הימים,
פרצה פתאום מלחמת יום הכיפורים.
סבי היה לוחם במלחמה, לא שב, לא חזר. השאיר משפחה מאחוריו.
כל ילדותו היה סבי בשדה ורבורג.
גדל שם בשקט ושלווה, ולא ציפה שייהרג במלחמה.
עצים מתנדנדים ברוח.
הם אומרים לי, 'אם תרצי, כל דבר יתגשם'.
אמרתי להם, "יש רק דבר אחד שארצה: שסבי יחזור לחיים".
אם יונת שלום תחזיר את כל החיילים שנהרגו למשפחתם.
אם הייתה מכונת זמן, והייתה לי הזדמנות אחת לנסוע בה
, הייתי נוסעת למקום אחד: לראות את סבי.
תפילתי היא:
תחזור מהר, לפחות פעם אחת, כדי שנוכל לראותך".
(בר כספין, נכדתו של דן וגנר ז"ל שנפגע ונהרג במלחמת יום הכיפורים בעת הסתערות על פלוגת קומנדו של המצרים באזור קוניטרה, 12.10.1973)
אבא שלי הוא תמונה /רועי בשן
"אבא שלי הוא תמונה,
במדי טייס ביום חתונה,
אבא שלי הוא שלוש מילים
בקסטת מורס שעיקרה צלילים,
אבא שלי הוא מורשת קרב,
של אחיו לנשק אותם כה אהב,
אבא שלי הוא דמות בחלום,
לפעמים לעת ערב או באמצע היום,
אבא שלי קיים בסיפורים,
שלאורך חיי אותם מספרים,
אבא שלי הוא אלבום של תמונות,
כעדות אילמת לאותם זיכרונות,
אבא שלי הוא מצבה בין מאות קברים,
שורות ארוכות צד אל צד הן סדורות,
ואני בסך הכל רק רציתי חיבוק,
או מילה טובה שתגרום לסיפוק,
רק לראות אותך פעם אחת מחייך,
צד אל צד ברחוב איתך להלך,
פעם אחת לקבל מתנה,
אבל הגורל רצה אחרת,
ונתן לי אבא בתמונה".
(הטקסט נכתב על ידי רועי בשן לזכר אביו, טייס חיל האוויר סרן צביקה בשן ז"ל, שנפל ב-8 באוקטובר 1973. רועי נולד חודשיים לאחר מותו של אביו במלחמת יום הכיפורים ובחר ללכת בדרכו אף שלא זכה להכירו, הוא סיים קורס טיס וכיום הוא טייס באל על. בתמונה נראה סרן בשן עם בנו ערן).
אתגעגע /ברכה גולדשמיט
אתגעגע, לבגדי העבודה הכחולים והרטובים
לקווצת השיער המרושלת ולכחול העמוק שבעיניך.
אתגעגע, לשעות לפני השעה שבע,
לציפייה לך שתחזור עם החיוך האומר.
"לא יכולתי לשוב מוקדם יותר" ולכחול העמוק שבעיניך.
אתגעגע לימות החורף, לישיבה האהובה יחד,
כאשר התנור בחדר דולק
וכל כך חם בלב
וכל אחד בעיסוקו עוסק, ולכחול העמוק שבעינך.
אתגעגע
אליך אבנר, לכתפיים הגרמיות,
לידיים השריריות
למבטך האוהב ולכחול העמוק שבעיניך.
אתגעגע לביטחונך, לעמידתך בבעיות ואתגרים,
שמהם יוצא אתה וידך על העליונה ולכחול העמוק שבעיניך.
אתגעגע לדין ודברים על שובך באיחור מהעבודה
ספק ויכוח ספק מריבה - בדין
ומה שהיה באהבה בדברים ולכחול העמוק ושבעיניך.
אתגעגע לראותך חובק בזרועותיך
את סמדי, אוסי ואיילת שלנו
שכה מעט ממך לטעום הספיקו ולכחול העמוד שבעיניך.
אתגעגע לערב השבת:
על כתפיך בת אחת
לבוש נקי אתה ומטוהר
בצעידה יחדיו לעבר חדר אוכל המואר ולכחול העמוק שבעיניך.
אתגעגע לחיוכך מקסים ומדביק,
להעמדת פנים של תם שאינו יודע
להבטחותיך הרבות שכה מעט מהן קיימת
פשוט וכמובן מחוסר פנאי ולכחול העמוק שבעיניך
אתגעגע לעיניים הכחולות
שטבעו ברקע אדום של עייפות,
עד שתמיד התבדחנו
על שצריכים גפרורים לאלו העיניים.
אתגעגע לכל כולך על כל היופי שבך
ולכחול הכחול הזה שבעיניך באהבה יוקדת.
(גולדשמיט אבנר ז"ל נפל במלחמת יום הכיפורים בתאריך ה-7 באוקטובר 1973)
דיוקן - ואתה תמיד כאן
מונח כאילו סתם כך על מדף
נראה כאילו שם לעולם נח
אך, אתה כאן - נעדר כל כך נוכח.
כמו תמיד יפה בלורית קצין תצפית
צופה שנים ממעלה המשקוף
מבט כה רך, חיוך כה טוב.
אתה משקיף בעליונים יושב במרומים,
אנחנו בתחתונים בזיכרון צף אל מבט מצועף
בקשת חיוך טבול צבעים. מבול געגועים.
באותו מקום אצל אמא בסלון לבד
אתה נמתח נמשח וגח מתוך ציור
שנמסך כשמן על בד במכחול רך לעד
כצל עובר בחמר שהיה בידי היוצר.
נחתם דיוקן עלם לעולם
ואתה. הנך. תמיד. כאן
"השיר נכתב ב-2011, בהתייחסות ובהשראת ציור דיוקן של בונדי שאותו ציירתי בשנת 1979 ומאז הוא מונח מעל המשקוף בסלון של אמו רות. הציור המצורף הוא הדיוקן במקום שבו הוא ניצב, ועל כך השיר נכתב".
(נורית צדרבוים, אלמנתו של יוסף צבי יעקבס ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים במהלך קרב בגדה המערבית של תעלת סואץ 19.10.1973)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם