"כך ראינו": סיפורו של עם שרוט ומבולבל
צפייה ב"כך ראינו", הסדרה הדוקומנטרית שיצר אריק ברנשטיין, היא חוויה מלאת קסם, חמימות נוסטלגית וגעגועים לתקופות פשוטות ונאיביות יותר. דרך שרשרת צילומים ביתיים היא מציגה את קורותיו של עם המנסה להתמודד עם הקשיים במדינה חדשה, תוך ניסיון להשלים עם עברו הכואב. השאלה המתבקשת, אם כן, היא מדוע לעזאזל החביאו אותה ברצועת שידור כל כך נידחת?
לך תשים רסיסי הסטוריה מול "המירוץ למיליון" מתוך הסדרה
אולי אלה הסרטים המטושטשים בחלקם, המרצדים כזיכרונות רחוקים; אולי אלה הדוברים בסרט, הצלמים או בני משפחתם, שמתארים את המצולם ומזהים עצמם, לפעמים בערגה; אולי זו הדרך שבה "כך ראינו" מספרת סיפור היסטורי, סיפור שאותו למדנו וראינו ועיצבנו מחדש לא פעם, אבל הפעם הוא מסופר כפי שהיה. צילום חובבני, אגבי כמעט. כל אלה הופכים את "כך ראינו" לסדרה שראויה לקצת יותר משיבוץ מזלזל בשעה 11 בלילה - המחסן האחורי של הפריים טיים. אבל לך תשים רסיסי היסטוריה מול גמר "המרוץ למיליון".
אמש, כשתמו ימי הגמרים למיניהם, כשהערוצים כופים על עצמם יקיצה מוקדמת במוצאי חג ושבת, שודר הפרק השני בסדרה. הפעם היו אלו קטעים מצולמים מ-49' ועד67' ושמחת השחרור שאחריה. בסוף הפרק, ומה סמלי מזה, מתחתן זוג צעיר במערת המכפלה, המשוחררת טרייה. כמה זוגות התחתנו בצוותא, הרב גורן חיתן, חיילים אחזו את מוטות החופה, וערביי חברון, כך נזכרת הכלה דאז, "כל הדרך זרקו עלינו אורז".
רגע אחרי המלחמה ההיא, באינסטינקט טבעי ומתבקש, מבקשים זוגות צעירים להינשא במערת המכפלה, לא לפני שמוסבר להם שמדובר ב"זכות גדולה". מיד אחר כך כבר קפץ השד, חנק את התודעה הישראלית והכריז "כיבוש, גזלה, פשע מלחמה", וכך הפכה מערת המכפלה מזכות אבות למשקולת דמיונית שיש להיפטר ממנה לממעיט במחיר ולא, יבוא דב אירופי וייתן לנו ביס.
והיו גם מעברות ושיכונים, ועולים טריים מעירק ומשווייץ. לא צריך להיות אמנון לוי בשביל לראות את ההבדלים. בין דלות והזנחה ליציבות ותנאים הגיוניים - התמונות מספרות את הכל. מעברות, אוהלים, הזנחה, שלג שמלבין את כולם כאחד אבל פוגע קודם כל ביושבי המעברות. גם הצנע נוסף לזה, אבל כשמתעוררת טרוניה מיד נזכרת אחת המצולמות כיצד נזפה באמה: "למה את אומרת שיש רעב, לא צריך להוציא דיבה רעה על הארץ". ולצד זה, על רקע רחובות תל אביב העליזים ובתי הקפה השוקקים, מקריא ארז ביטון את "שיר קנייה בדיזנגוף". "והבתים עומדים כאן עליי, גבוהים כאן עליי", הוא יורה.
לבסוף, מלחמת ששת הימים. תמונות נדירות מהכותל המערבי, שבוע ימים לפני ששוחרר, מראה הרחבה אחרי המלחמה והחיילים שמצטלמים למרגלות כיפת הזהב. ולצד השמחה ההיא מראות שוטרים צבאיים מכים ללא סיבה שבויים מצרים. גם זה היה וגם זה תועד - כמו כל האירועים ההיסטוריים בסדרה - לא כנרטיב, אלה כמו שהיה, בזמן אמת, לפני שהתבוסתנות צבעה את הניצחונות כהפסדים; את הגאווה כהתלהמות פשיסטית; את המצעדים כברבריים.
ומה אנחנו רואים ב"כך ראינו" ? עם שרוט ומבולבל, שנאחז בכל מה שיש למדינה הצעירה להציע: עצמאות, מצעד, שלג ראשון, אפילו צנע.
"כך ראינו", ערוץ 10, 23:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם