"בעיניים של מייזי": כך עושים דרמה ללא קיטש
הבמאים סקוט מק'גיהי ודייוויד סיגל מיטיבים להציג את מבטה של מייזי בת השש, שרואה איך חיי הנישואין של הוריה מתפוררים לנגד עיניה והיא מושלכת למערבולת קיום כאוטית. התוצאה, על אף היותה רגשנית וכואבת במידה, אינה נופלת למחוזות הקיטש
סקוט מק'גיהי ודייוויד סיגל, הבמאים החתומים על "בעיניים של מייזי", הצליחו לצור סרט באותו נושא, אם כי רגיש, אינטליגנטי, עדין ומאופק, תוך הימנעות מגלישה מיותרת לסנטימנטליות. וזה כבר הישג ראוי. עוד היבט מעניין הוא שמדובר בעיבוד עדכני המתרחש בניו יורק, לרומן מכונן של הנרי ג'יימס שנכתב בסוף המאה ה-19. בהחלט החלטה נבונה של היוצרים להעתיק את העלילה לכאן ועכשיו, שכן הסיפור רלוונטי ושכיח יותר במציאות בה אנו חיים, אף כי בדרך הולך לאיבוד האלמנט הסנסציוני של התרחשות הדברים בתקופה בה נכתב הרומן.
במרכז הסרט מייזי (אונאטה אייפריל), ילדה בת שש המוצאת עצמה בין הוריה שנכנסים לתהליך גירושין לא סימפטי. האם סוזנה (ג'וליאן מור) היא כוכבת רוק קפריזית, והאב ביל (סטיב קוגן) סוחר אמנות טרוד. שניהם טיפוסים אקסצנטריים ואנוכיים, והקריירות שלהם חשובות להם יותר מטובת הילדה, אף שהם אוהבים אותה, בדרכם המשונה.
מייזי, שהסיפור מובא מנקודת ראותה, קולטת את המתרחש ביניהם ואת ההשפעה ההרסנית שיש לכך על יציבות חייה. באופן טבעי היא לא לוקחת צד ורוצה להיות נאהבת על ידי שניהם, אלא שהנסיבות מחייבות אותה לוותר על הדמעות ולאמץ דפוסי הישרדות אינסטינקטיביים שלא מקובלים אצל בני גילה. אחרי הגירושין של ההורים, כל אחד מהם נצמד די מהר לבן זוג חדש. אביה מתחבר למרגו (ג'ואנה ונדרהם), שהייתה האומנת של מייזי עוד כשהוריה היו נשואים, והאם נופלת לזרועותיו של לינקולן (אלכסנדר סקארסגארד), ברמן נאה, צעיר ממנה.
אבל תלאותיה של מייזי לא מסתיימות. היא מוצאת עצמה יותר ויותר מבלה במחיצת בני הזוג החדשים של הוריה, בעוד הם עצמם מתעמקים בענייניהם שלהם ובתם כמעט לא מעניינת אותם. האם יוצאת לסיבוב הופעות, האב מרבה לברוח לאירופה. בעיניה הצעירות מבחינה מייזי במתחים החדשים הנוצרים בין אביה ומרגו ובין אמה קלת הדעת ולינקולן, עליו היא מוותרת לטובת גבר אותו הכירה בעת חוויותיה בדרכים. כך קורה שמייזי מוצאת עצמה שוב במצב בו מתפרקים לנגד עיניה התאים הזוגיים הטריים שכל אחד מהוריה בנה, והיא מושלכת פעם נוספת למצב של כאוס, חוסר יציבות ואי ודאות, כשהשאלה היא האם תמצא לעצמה מסגרת שתוכל לסמוך ולהישען עליה.
מביא עלילת רומן מכונן לניו יורק של ימינו אנו. הטריילר לסרט
"בעינים של מייזי" הוא סרט אינדיפנדנט שפתח את פסטיבל הקולנוע האמריקאי העצמאי הראשון שנערך כאן לאחרונה. עשייתו מחוץ לקונספט האולפני אפשרה ליוצריו להימנע מנוסחאות קיטשיות ומלודרמטיות ולהרכיב סיפור אנושי. סיפור שבסיסו הוא מבטה החיצוני של ילדה שרואה ושומעת, לעיתים דרך חרכי דלתות ומבעד לקירות, חלקי פאזל בחיים מרובי הקונפליקטים וההתכתשויות של הוריה, חלקם מאוד מטרידים, ומצליחה להרכיב את התמונה השלמה כדי למצוא דרך אינטואיטיבית להתמודד עם מצבה הבעייתי.
אין ספק שהבמאים האמריקאים מק'גיהי וסיגל, שעד עתה עבדו אך ורק כצמד ו"בעיניים של מייזי" הוא כבר סרטם החמישי המשותף (דבר שאכן ניכר בעבודתם הסימביוטית וההרמונית), ידעו להשתמש בניואנסים הנכונים והמדויקים בנקודת מבטה של מייזי, כדי לשמור על איזון עדין ולא ליפול למלכודות שמאלציות ולמלודרמה מיותרות. מצד שני, הם גם הצליחו לשרטט היטב את הסיטואציה בה ילדה קטנה נאלצת לשאוב מתוכה כוחות נפשיים לא מובנים מאליהם, שמאפשרים לה לצלוח תהפוכות לא קלות ובכל זאת לראות בבהירות ובעיניים מפוכחות את צרכיה הבסיסיים ולחתור להגיע למקום בו ימולאו.
הסרט גם מציג, באירוניה לא מוסתרת, את הצידוקים המוסריים לכאורה של הוריה של מייזי, שבשכנוע פנימי עמוק נלחמים זה בזה בשיניים ובציפורניים בבית המשפט, כדי להשיג משמורת מלאה עליה. אבל כאשר מתקבלת החלטה על משמורת משותפת שתתחלק בין שניהם, פתאום הם מרפים מאחיזתם בילדה ולא מעניין אותם כבר להיות הרבה זמן איתה. באופן סמלי, בין עיסוקיהם, הם מוצאים זמן להראות לה שהם עדיין אמה ואביה.
אף שהיא מושארת ברחוב בלילה לבדה באחת הסצנות, כשהוריה וגם בני זוגם (הדואגים לה לא פחות) לא בסביבה, היא מזהה תמיד מי הצלע החדשה שהיא רוצה, או נאלצת, לסמוך עליה רגעית. שאיפתה האחת והיחידה היא לאתר את התא שיספק לה תחליף לאהבת אם ואב ביולוגיים, שנחסכה ממנה כבר מגיל מאוד צעיר.
משחקה הטבעי, הבוגר והמשכנע, של הילדה אונאטה אייפריל ראוי להערכה מיוחדת. גם ג'וליאן מור מציגה כאן את אחד מתפקידיה היותר ורסטיליים, בוודאי בעשור האחרון. למעשה, השחקנית סיפרה שחקרה וקיבלה השראה מחייהן של כוכבות הרוק קורטני לאב ופאטי סמית, לצורך גילום דמות הרוקרית הקריזיונרית שהיא גם אם. קוגן האנגלי, ונדרהם הסקוטית וסקרסגארד השוודי משלימים קאסט שחקנים בינלאומי בהחלט ראוי לפרויקט הזה. התוצאה מצליחה לטלטל מבלי לפול למלכודות הקיטש, ובהוליווד של 2013 בהחלט מדובר בדבר גדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם