"הנוער": חשוב, מטלטל אך לא חף מפגמים
שני תאומים בני 18 מחליטים לסייע להוריהם במצוקתם הכלכלית ויש להם תוכנית מסוכנת. זה סיפור "הנוער", סרטו המצוין של תום שובל, שתסריטו מעורר כמה תמיהות
ב"הנוער" בעל משפחה, מוטי (משה איבגי), נפלט משוק העבודה ולא מצליח במשך זמן ארוך לצאת מסטטוס המובטל אליו נקלע, מה שמעורר מצוקה פיננסית קשה בתא המשפחתי שלו. הוא נאלץ לתכנן למכור את בית המשפחה ורעייתו פאולה (שירילי דשא), החולקת איתו את התוכנית החשאית והלא מוצהרת, מפגינה שקט תעשייתי בפני ילדיהם הגדולים, תאומים בני 18, יקי ושאול. אבל אלה קולטים הכל ומחליטים לנקוט בפעולה שתניב תזרים מזומנים מיידי למשפחה וימנע את קריסתה הכלכלית.
העניין הוא שהתוכנית שלהם מסובכת, מסוכנת וכזו שבכל מקרה אי אפשר לצאת ממנה בלא פגע, שכן מדובר בביצוע פשע קשה.
כאשר יקי, שזה עתה התגייס וברשותו נשק, מגיע הביתה לחמשוש, הוא ושאול יוצאים לחטוף את דפנה (גיטה אמלי), נערה מבית ספרם, בת למשפחה אמידה, שבוודאי תהיה מוכנה לשלם כופר נפש גדול כדי שהבת תוחזר בשלום הביתה. לאחר שעקבו אחריה במשך זמן מה ולמדו את דפוסי ההתנהלות היומיים שלה, מבצעים האחים את זממם, מכריחים את הנערה באיומים להתלוות אליהם, מובילים אותה למרתף ביתם, כולאים אותה שם ופותחים בניסיונות לסחוט את משפחתה, בתמורה לשחרורה.
שובל משרטט ב"הנוער" פרופיל של משפחה טיפוסית מהמעמד הבינוני, לא מבוססת מדי אלא כזו שמתערערת כשההורה המפרנס מאבד את מקום עבודתו. משפחה שכוללת שני בנים נורמטיביים לחלוטין. האחד כבר משרת בצה"ל, כאמור, בעוד השני עובד בערבים כסדרן בבית קולנוע. המצב הכלכלי בבית מעיק על התאומים, שיש ביניהם הבנה אינסטינקטיבית, טלפאטית אם תרצו (השראה לכך שאב שובל מהקשר שלו עם אחיו הצעיר דן). בכלל, הסרט שואב מאלמנטים אוטוביוגראפיים: משבר כלכלי במשפחה הוא דבר שהבמאי חווה כשאביו פוטר לאחר שנות עבודה ארוכות. יש כאן גם התכתבות לא מודעת עם המחאה החברתית, בדיוק כמו שראינו בסרטו של עידן הובל, "מנתק המים".
משלב אלמנטים ביוגרפיים עם אסתטיקת מחאה חברתית. הטריילר לסרט
את האחים יקי ושאול משרטט הבמאי כטיפוסים לקוניים ולא ורבאליים מדי, אפילו טיפה אוטיסטים (במן פולקלור פנימי - האחד מחבק את השני בכוח מדי פעם וזה מנסה להשתחרר מלפיתתו - ומתפתחת ביניהם התגוששות גמלונית), הסגורים בעולמם הפנימי שכרגע דורש פעולה מיידית. אווירת הסרט טעונה. כבר בהתחלה הוא מציג את המעקב של שאול אחר דפנה כאקט שיש בו משהו עוכר שלווה, אפילו מאיים, וניתן להבין שהדברים יילכו לכיוון לא טוב. הסצנות בהן שותפים בני המשפחה האחרים, בעיקר האב המדוכא, מעשן סיגריות כפייתי בלובי של בניין מגוריו, ממחישות את המתח שמתחת לפני השטח.
הסרט מספק גם את אותה תחושה שלא אחת הדברים הקורים מתחת לאפך, נעלמים מעיניך. הרי יקי ושאול מחזיקים את הנערה במרתף ביתם, כמה קומות מתחת לדירת המשפחה הסובלת והמתפרקת, שאווירת הנכאים השוררת בה מוסתרת ומטואטאת אל מתחת לשטיח. ואיכשהו, שתי הדרמת הטראגיות מתנהלות במקביל, כאילו ביקומים נפרדים, לכאורה בלי קשר ביניהן. התאומים הם כמובן החוט המחבר.
התחביר הקולנועי של שובל מצוין. הוא מתאר ברגישות את כל הניואנסים במסע הרגשי המטלטל את הנפשות הפועלות, שהרבה יותר חזק מזה הפיזי, אף שמדובר כאן בפעולה קרימינלית אלימה. שובל גם היה צריך אומץ רב כדי לבחור בצמד התאומים קוניו, קיבוצניקים מניר עוז שבדרום שמעולם לא היה להם קשר לתחום המשחק או למדיה בכלל, כדי לגלם את התפקידים הראשיים. לזכותם ייאמר שהם מבצעים את עבודתם באופן מעורר השתאות.
רק התסריט עצמו של "הנוער" מעלה כמה תמיהות מהותיות. בסרט בעל אופי ריאליסטי כל כך, קשה להאמין לסצנה בה מובילים חטופה מאוימת באוטובוס מלא נוסעים מבלי שהיא תחליט לנצל את ההזדמנות כדי לקרוא לעזרה. אלא אם כן יש בה משאלה כמוסה להיות נחטפת, ואת זה לא באמת ניתן להבין מהסרט אפילו כסאב-טקסט. וגם בחלקה האחרון של עבודת הקולנוע הזו ישנם כמה טוויסטים בעלילה שנראים כבחירות לא ממש מוצלחות, המעוררות סימני שאלה. אבל בשורה התחתונה, "הנוער" הוא סרט חשוב שבהחלט מביא בשורה חדשה לקולנוע שלנו. מבחינה זו מוצדקים גלי ההייפ שקדמו לצאתו, אשר לעיתים רבות יוצרים מהומה רבה על לא דבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם