מי סופר: יוסיפה חרפק עמיקם כותבת אך ורק את האמת
יוסיפה חרפק-עמיקם, בת 63, עובדת סוציאלית בתחום הבריאות, ירושלמית מבחירה, בפנסיה מוקדמת (עקב חולי), אם חד הורית מבחירה לבן בגיל 25.5, סטודנט. "אני אשה קטנה, עגלגלה, במבט ראשון נראית עצובה אך אוהבת לצחוק, עם חוש הומור, לעתים ציני או שחור", מעידה חרפק עמירם על עצמה. רומן הביכורים "אגדה אבודה" ראה אור לאחרונה בהוצאת א. אורן
"הספר נבנה לאט, בתקופות שונות בחיי, בעיקר כשהיה לי קשה, ועבר מספר גלגולים עד שהגיע למצבו היום. כתבתי למגירה, בתקופות קשות או בזמן טיולים לחו"ל", מספרת חרפק עמירם. "לפני 7 שנים, בזמן מלחמת לבנון השניה, בני היחיד התגייס לחיל קרבי. חודשיים לפני כן התגלתה אצלי מחלת הסוכרת, שדרשה ממני שינוי מהותי באורח חיי ובהרגלי היום יומיים. בלילות לא נרדמתי, הייתי אפופת חרדות. התחלתי לקרוא במחברת שכתבתי ובמקביל עסקתי אז באיסוף מידע על שורשי משפחתי ועלייתם ארצה. החלטתי לערוך סדר בכתובים וכך התחיל הספר לקבל צורה. הייתי במצב של מתח וחרדה תמידיים. כל רכב שנכנס לרחובנו גרם לי חשש שהנה מגיע צוות קצין העיר".
אילו חששות היו כרוכים בהוצאתו? מדובר בספר חשוף מאוד.
"מאד חששתי וחוששת מביקורת. שיניתי שמות ומקומות על מנת להגן על פרטיות הדמויות, ולמרות שרבים מהמוזכרים כבר לא בין החיים השתדלתי להיות כנה ולתאר רק אמת, בלי לתת ציונים, בלי לשפוט. להיות אובייקטיבית ולהבין את הדברים כהווייתם. חלק זה היה הקשה ביותר, כשדובבתי בני משפחה שעדיין חיים ושמעתי סיפורים על העבר. שמעתי גם רכילויות שלא נעמו לאוזני".
"החלטתי להיות זהירה בכתיבה: כל נושא שנשמע כמו רכילות או ניהול חשבונות מן מהעבר נבדק או נמחק מחוסר ביסוס או הגזמה מצד שני. לאחר קריאה שניה ועבודה עם העורכת, הוחלט להשמיט קטעים ולרכך תיאורים שנראו קשים או ביקורתיים מדי. במיוחד בנושאי משפחה ויחסיי עם אימי. אני עדיין חוששת מביקורת וחוסר אמון, אך אני רוצה לחזור ולומר שוב: כל מילה אמת!".
מהו הספר האהוב עלייך?
"'ארבע אימהות' של שפרה הורן".
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"'אין סוסים שמדברים עברית' של חנה גולדברג".
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'ארוכה הדרך לחירות' – א.מרידור".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'מלחמה ושלום'".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"'שנים רעים יצאו לדרך' של ימימה טשרנוביץ".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלפת ל-24 שעות? ולשנה?
"גילגי וגילגי".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי קריאה שלך?
"אבי ז"ל השפיע מאוד על אהבתי לספרים".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"אוהל עשוי שמיכות במחנה גדנ"ע לנוער".
"כמו שצפיתי, החליטו על טיפול תרופתי תואםועוד שיתפו אותי בקבלת ההחלטה. עוד רגע והייתי פולטת מהפה איזהתרופות היא מעדיפה, מה משפיע ומרגיע אותה ומה מעיר את השדים בעולמה, אבל שתקתי. קיבלתי חינוך טוב, והמידע התרופתי כבר נכתב בגיליון הרפואי. בעזרת התרופות וכוחה הנפשי היא התאוששה קצת,ביקשה לנסוע לתל אביב, התעקשה לעלות אל חלקת הקבר של אחי
ואבי. זה היה יום הזיכרון של אחי והיא לא ויתרה, רק הסכימה שניקחאותה ברכב הכי קרוב לקבר. ריחמתי על דודי שהיה צריך להגיד "קדיש",כאילו חזרה גנרלית. הכול נראה לי הזוי, כאילו לקוח מסיפור של פרנץ קפקא. אחרי תפילת "אל מלא רחמים" — לא עצרתי בעצמי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם