"השד העדתי": אמנון לוי לא באמת חידש לנו כלום
מעניינת ומושקעת ככל שהייתה, הסדרה "השד העדתי" של אמנון לוי לא באמת חידשה לנו דבר בכל הנוגע ליחסי מזרחים- אשכנזים במדינת ישראל. הבעיה המרכזית שלה טמונה בחיבתו של לוי לנתונים יבשים וסטטיסטיקות, על פני ירידה לשורש הבעיה. לפעמים גם על פני התעלמות מסיפורו האישי שלו
בשבע דקות ושמונה שניות אלמותיות תהו שני הנפילים המזהירים האלה, זוהר ואיינשטיין (אשכנזים אגב), "איפה היינו ב-48'? " ותחמו את סיפור כור ההיתוך הישראלי, שלוי חשף מחדש את מורכבותו במאה ושבעים דקות.
בסיכום ארבעת הפרקים אפשר לומר ש"השד העדתי" היתה מעניינת ומושקעת, אבל בגדול - היא לא חידשה כמעט דבר אלא איווררה את השלדים בארון. גם בלי עזרתו של לוי, השלדים האלו יעשו את דרכם בכוחות עצמם חזרה לשם.
עם הנתונים והמספרים שהציג לוי, לפיהם נפקד מקומם של המזרחים בצמתי העשייה השונים, קשה להתווכח, כפי שקשה להסביר איך זה שמצביעי הליכוד, מפלגת השלטון הדומיננטית מאז מהפך77' (כ-70 אחוז מהם מזרחים), דילגו כל השנים מעל המועמדים המזרחיים לראשות הממשלה (דוד לוי, משה קצב, מאיר שטרית, שאול מופז, סילבן שלום), ובחרו באשכנזים. לוי, סגן ראש ממשלה ושר השיכון, התמודד מול שר החוץ יצחק שמיר על המנהיגות, וקיבל 40 אחוזים לעומת 60 של שמיר.
בליכוד, הלכאורה מזרחי, לא נבחרו מועמדים מזרחים למנהיגות, אבל דווקא במפלגת העבודה, הלכאורה אשכנזית, נבחרו כבר שניים - פואד בן אליעזר ועמיר פרץ. יכול להיות שהעבודה לא נתפשה כבר כמפלגת שלטון, והמצביעים היו משוחררים יותר לבחור במי שלא באמת מאיים על כסא ראש הממשלה.
כשהליכוד חיפש מועמד מול רבין אחרי ההפסד בבחירות 92', נתניהו ,שהגיע אחרי עשייה דיפלומטית באו"ם ונפנף במניירה אמריקנית זוהרת ודי זרה לנו, קיבל כפול אחוזים מדוד לוי (52 לעומת 26). מה שמסביר שבסופו של דבר הבחירה במועמד לא נתפשת עדתית, אלא לפי מידת ההתאמה לתפקיד.
אמנון לוי הביא את המספרים וראיין את מי שמרגישים שלא מצאו את מקומם, אבל נתן מקום זעיר מדי לדבריו של איש העסקים מאשדוד, ג'קי בן זקן, שחזר לשנות ה-90' והדגים כיצד לעומת סבתו, שהיה מנצלת את כספי הביטוח הלאומי שלה למימון שולחן חג עמוס כל טוב, באה העלייה הרוסית שהגיעה לכאן חסרת כל, והשקיעה את חסכונותיה במתן השכלה מוגברת לילדיה, לעיתים על חשבון אוכל.
ופה הכל מתחיל ונגמר. המערב, אליו רוצה ישראל להשתייך (ואולי לא), שואב את עליונותו על העולם האחר על ידי העמדת ההשכלה כמשאב החשוב ביותר שלו. כפי שאבא של אמנון לוי חשב שעדיף לבנו שיצטרף לחנות הברגים שלו ולא יילך ללמוד פילוסופיה, גם היום לא כולם חושבים שהשכלה נמצאת במקום הראשון.
"בבית אשכנזי אין שמחה", מעידים הנערים בקרית מלאכי. אם כן, המטרה שלנו לבנות את הישראלי החדש - משכיל ושמח. יש חיה כזאת?
הפנים האמיתיות של השד העדתי, ערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם