"פרנויה": טמטום יש גם בהייטק
אפילו העיסוק בנושא טרנדי כמו ריגול תעשייתי בין ענקי היי-טק, עם כוכבים כגארי אולדמן, הריסון פורד וריצ'רד דרייפוס – לא מציל את "פרנויה" מלהיות סרט פשטני, צפוי, שבלוני ומטופש. עבור כוכב כמו הריסון פורד מדובר בלא פחות מנפילה
גיבור "פרנויה" הוא אדם (ליאם המסוורת'), יזם ורעיונאי צעיר בחברה של טייקון ההייטק ניקולס וויאט (גארי אולדמן), המנסה לשווק לבוס שלו אפליקציה מתקדמת שתשדרג במידה ניכרת את יכולות האייפון. אלא שזה לא מתרשם ומפטר את אדם וצוותו, שיוצאים לבילוי לילי של התפרקות במועדון טרנדי, על חשבון החברה שלהם לשעבר. כשמגיעה הקבלה בסוף הערב, מזמן וויאט את אדם אליו ומאיים עליו ועל חבריו בתביעת ענק, אלא אם כן יסכים לרגל תעשייתית אצל שותפו לשעבר, מתחרהו ואויבו הגדול כעת, ג'ק גודארד (הריסון פורד).
אדם, המטופל באביו המבוגר והחולה פרנסיס (ריצ'רד דרייפוס), מחליט להיענות לדרישת הסחיטה. הוא עובר קורס מזורז בלהפוך למצליחן בורגני בתחומו ונשלח להתקבל לעבודה בחברה של גודארד. ביצועיו משכנעים והוא מתקבל ומתחיל לעבוד על סטארט-אפ שמועצת המנהלים וגודארד אישרו. להפתעתו פוגש אדם בין עובדי החברה הקרובים לבוס החדש את אמה (אמבר הרד), בחורה איתה היה לו בילוי לילי מזדמן. השניים מחדשים את הקשר הרומנטי ביניהם ואדם מבין שדרכה יוכל להגיע אל הסטרט-אפ הסודי של גודארד ולהעביר את המידע הרגיש לוויאט.
הנושא שעוסקת בו "פרנויה" כמובן מאוד טרנדי-עכשווי: ענקיות ההייטק וניסיונותיהן להגדיל כמה שיותר את מרחב המחיה שלהן, תוך שהן נוגסות במתחרות, לא פוסקים לרגע ונמצאים כמעט כל הזמן בחדשות. זאת אפילו מבלי שנידרש לרכישת הענק של גוגל את "ווייז" או לנתוני הבורסה המשתפרים של פייסבוק. כל אייפון, אייפד או טאבלט חדשים שיוצאים לשוק, זוכים לסיקור מאסיבי, במיוחד אם הם מציעים שדרוג מהותי בסל הפונקציות שהם מציעים.
מעטפת טרנדית של הייטק וריגול. הטריילר לסרט
ובאשר ל"פרנויה", הדרך בה נפתח הסרט נראית מבטיחה. כאמור, איש טכני מבריק מוצא עצמו בצד האפל של התחום, כשהוא נדרש לבצע פעילות פלילית. ההצדקה וההנמקה שלו לעצמו את העניין דווקא סבירים: למרות הסיכון הכרוך בכך, הוא לא רוצה לסיים את דרכו כפועל פשוט שעבד למחייתו כל חייו, כמו אביו. מה גם שדוחקים אותו לקיר והוא עלול לצאת בחוסר כל אם לא ישתף פעולה. הפצרותיו של איש האף.בי.איי אשר פוקד את בית אביו, כי הוא עלול להסתבך כמו שקרה לרבים וטובים שמקומם כבר לא בעולם הזה - לא משכנעים את אדם לוותר על ההרפתקה שלו, אף כי היא לא קלה לביצוע.
לא קראתי את הרומן כך שאינני יודע עד כמה הוא נאמן למקור, אבל מיד לאחר הפתיחה המרמזת טובות, כאמור, מתחזקת דווקא התחושה של דעיכה בסיפור והתפתחות לינארית לא ממש אמינה. כל מה שקורה לאדם נראה קל ופשוט מדי, כאילו לקוח מעולם פנטזיה פינת לה לה לנד. עם זאת, ברגעים מסוימים בסרט ישנן כמה סצנות שבהן מתעוררת מחדש התקווה שהנה הולך ונרקם לנגד עינינו מותחן אפל, טעון, קונספירטיבי, עתיר תככים ומזימות מורכבות. אלא שזה לא קורה. להפך.
מבלי להיכנס לספוילרים, נאמר שהתסריט מתפתח בצורה מגוחכת למדי, נאיבית, שבלונית, מקוממת ובמידה רבה אפילו ילדותית ומטופשת. יחד עם זאת, הסרט בעל קצב נכון והוא זורם וקולח ונראה כמו קראוד-פליזר טיפוסי לציבור צופים שלא מחפש יותר מזה.
קשה לראות חבורת שחקני אופי נפלאים, שהגיעו לשלב גילי ומקצועי שבו הם מרשים לעצמם לשחרר את כל מה שיש להם, מתבזבזים על מוצר קולנוע בעייתי ונחות שכזה. בשלב הזה בקריירות שלהם, מגיע לאולדמן, פורד ובמיוחד לדרייפוס - שלושתם נהדרים אבל האחרון מתעלה - הרבה יותר. לא ברור כיצד הימרו השלושה על סרט שעושה כל מאמץ כדי לרצות את הקהל, ושזו כל תכלית קיומו. אמנם לא שתמיד ניתן לזהות על פי התסריט איך ייראה המוצר הסופי, אבל כוכבים בקליבר כזה יכולים להריח את איכות הסרט שייצא ממנו.
באשר להמסוורת' ולהרד - אליהם קשה באמת להפנות טענות. הם לא כוכבים גדולים ולכן לגיטימי שישתתפו בסרט כזה, כדי להוסיף עוד קרדיט לרשימותיהם. העובדה שהם לוהקו מול שלושה כוכבים גדולים, עושה להם רק טוב. את העובדה שהסרט רחוק מלהמריא לאיזה יעד ראוי, צריך לרשום בעיקר לחובת האיש שמאחוריו.
אמנם מגיע לבמאי האוסטרלי במקור לוקטיק, 40, קרדיט על הרכבת קאסט משובח ואטרקטיבי לקהל, אבל מעבר לכך קשה באמת לפרגן לו. הפילמוגרפיה שלו מלמדת שהוא עסוק אך ורק ביצירת סרטים מסחריים נטולי ערך מוסף. אלא שיד הבימוי שלו קלה והוא מצליח לייצר נוסחאות מצליחות וזו, חייבים להודות, חכמה לא קטנה.
בפילמוגרפיה שלו עד עתה סרטים שברובם עבדו היטב אצל הקהל: "לא רק בלונדינית", "חותנת בהפרעה", "האמת המכוערת", "קילרים" ו"21".. נו, אז אפשר להוסיף עוד להיט קיץ לשורת ההצלחות של הבחור מאוסטרליה. בימים בהם תעשיית הקולנוע ההוליוודית מחפשת דרכים למשוך צופים אל אולמות הקולנוע החשוכים, גם זו נחמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם