סודות האושר: דני גלבוע חושף את הסיפורים שמאחורי השירים
בשנתיים האחרונות תפס דני גלבוע תאוצה כתופעה אינטרנטית מפתיעה. בזכות פייסבוק צבר המוזיקאי קהל גדול שגודש כל אחת מהופעותיו הרבות, וזאת מבלי שעומדים מאחוריו משרד יח"צ גדול, חברת תקליטים או תכניות ריאליטי מוזיקליות. כך קרה שהקליפ לשיר הנושא של אלבומו החדש "ביום שהאושר יגיע", נעשה בשיתוף חבריו ומעריציו אונליין וזכה ללמעלה מ-20 אלף צפיות בחודשים מעטים.אחרי שני אלבומים עם להקתו "משמרת הצניעות" מוציא גלבוע אלבום סולו ראשון - 11 שירי בלוז רוק, שכל אחד מהם מוצג בקולו העמוק והייחודי של דני. כעת הוא מספר על הסיפורים שמאחורי השירים
הסיפור של השיר "ביום שהאושר יגיע" הוא נקודת ההתחלה של האלבום, השיר הראשון באלבום וגם הכותרת שלו, ונראה לי שהכי ראוי להתחיל בו .הטקסט נכתב ביחד עם חברי הטוב מאיר גולדברג, מי שניהל אמנותית את האלבום וגם תפקד ככותב שותף בחלק גדול משיריו.
מאיר היה הראשון ששמע את הלחן של "האושר", כשהיו לי רק שברי מילים ומשפטים ,מן טקסט גולמי ומפוזר שלא החליט עוד מה הוא רוצה להיות. הוא מאוד אהב את מה ששמע ואמר לי שהשיר הזה חייב להיכתב ושחייבים להקליט אותו. אני הייתי אז בתקופה לא טובה אחרי שני אלבומים כושלים עם ההרכב שלי -"משמרת הצניעות", מדולל מאנרגיות. ההתעקשות שלו היא שגרמה לי להאמין והיא שהתחילה שהתחילה למעשה את הכל ובזכותו האלבום הזה קיים.
ישבנו חודשיים תמימים על הטקסט, המון פגישות. רצינו מאוד להיות מדויקים, היה חשוב לנו באמת להגיד משהו ולא סתם לזרוק חרוזים.לא להתפתות לחפף גם כשהמוח שלך כבר מעוך מרוב עבודה. כתיבה משותפת יכולה להיות דבר מסובך,שני אנשים עם שני קולות, כל אחד והאגו שלו. אבל בזכות האישיות המיוחדת של מאיר ,התחושה הייתה של זרימה כיפית ושל משחק בין שני חברים.
הרעיון לקליפ השיתופי של השיר היה של דורון פלסקוב, חברי טוב והמפיק המוזיקלי של האלבום. אמרתי לו "אין לי תקציב לקליפ", והוא אמר "אבל יש לך הרבה חברים בפייסבוק שאוהבים את מה שאתה עושה ,תיעזר בהם ". אז פניתי לחברים בפייסבוק , כתבתי סטטוס: "מי רוצה להשתתף בקליפ?" ופנו אלי יותר ממאה חברים"
ביקשתי מהם,ללמוד את השיר בעל פה ולצלם את עצמם שרים אותו. וזהו. זה היה מרגש לראות את כל החומרים שאנשים שלחו, את המוכנות להיחשף לבטוח בך שלא תעשה שימוש לרעה בצילום. אלו פיסות של חיים אמיתיים של אנשים,זה ריגש אותי מאוד. אנשים שאת חלקם לא פגשתי פנים אל פנים ולא שוחחתי איתם מעולם.
"האדם" - דואט עם קורין אלאל
את קורין פגשתי מאחורי הקלעים במופע מחווה שערכו למאיר גולדברג בפסטיבל הזמר בחולון.
ביצעתי בהופעה הזו גרסה אקוסטית לשיר ישן של מאיר שקורין הלחינה ויזהר כהן ביצע במקור, שנקרא "האדם". קורין אמרה לי שהתרגשה מאוד מהביצוע והציעה לי להפיק אותו באולפן שלה.
מי שחיברה בנינו בסופו של דבר וגרמה לזה לקרות הייתה ליקי גולדברג ז"ל, אשתו של מאיר, שהייתה חברת נפש של קורין. היא זו שדאגה שהשידוך הזה יקרה והיא גם זו שהציעה להקליט את השיר כדואט.ביום שבו היינו אמורים להקליט את הקולות לשיר, שעה לפני שאמורים היו לאסוף אותי להקלטה אצל קורין, אני מקבל טלפון ממאיר ובו הוא מספר לי שליקי נפטרה. בבית. בשנתה.
זו הייתה הפתעה נוראית ומוחלטת כי לא היו לזה סימנים מוקדמים. שעתיים לאחר מכן מצאנו את עצמנו, אני וקורין, אצל מאיר בניחום אבלים במקום להיות באולפן. שבועיים אחר כך נפגשנו להקליט את "האדם" וידענו שזה כבר הופך לשיר שהוא הרבה מעבר לעוד שיר באלבום. זה הפך לשיר שיש לו משמעות עמוקה מבחינת שנינו ומבחינת מאיר. אני חושב שזה ממש השפיע על איך שהוא נשמע, כיהיינו שם עמוק בפנים כשהקלטנו אותו. זו גם הייתה המחשה נוראית למשפט המוכר והטחון של לנון: "החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות".
בימוי: יוסי שלו
"מפסיד מנצח"
"מפסיד מנצח" הוא שיר שהוקלט למעשה לאלבום מוקדם יותר שבסוף לא יצא. מי שהפיק אותו הוא אורן לץ, שהוא גם חבר וגם הבאסיסט הקבוע שלי בהופעות כבר יותר מעשר שנים.
כשכתבתי את השיר הייתי בתקופת התאוששות מדיכאון קליני וחרדה וטופלתי בכדורים .הרגשתי בעיקר בלבול, תסכול וחוסר אונים כלפי העולם הזה. על האכזריות שלו, הטירוף שבו, ובכלל על החיפוש הכפייתי הבלתי נגמר הזה אחרי תכלית, אחרי עונג. על הצורך לברוח מהתמודדויות בלתי נמנעות שהחיים מזמנים לנו והפחד והאשמה שטבועים בנו ומנווטים אותנו לא פחות מרגשות אחרים חיוביים יותר.
הרגשתי שאין לי את הכלים להלחם בעולם הזה ואין לי רצון להצטרף אליו. תלוש ומביט מהצד ושואל שאלות,זה כל מה שיכולתי לעשות אז. מצד שני יש בפזמון יש אלמנט מסויים של השלמה או הכרה בזה שלא משנה איזו החלטה קיבלנו ,רק בעתיד נדע אם היא השתלמה או לא, רק הבדיעבד יקבע אם ניצחנו או הפסדנו. בני אדם הם יצורים קצרי מועד שחושבים במושגים כמו "נצח" וככאלה אנחנו תמיד גם מפסידים וגם מנצחים וזה איכשהו עושה לי תחושה אופטימית לדעת את זה. החיים דינמיים.
את הקליפ המיוחד של השיר ביים צילם וערך יוסי שלו, עוד חבר נפש שלי, והוא עשה עבודה מדהימה. זה קליפ שנותן את כל הכבוד לטקסט, ששם את כל הפוקוס על האמירה.
"הדרך"
השיר הזה מסתובב איתי כבר לא מעט שנים וכמו ב "מפסיד מנצח" - גם הוא שיר שיותר שואל שאלות מאשר מספק תשובות.
בתור אתאיסט אני יכול להעיד שכולם מחפשים את אלוהים, פשוט יש כאלה שמוצאים וכאלה שלא. זה לא הופך את זה לקל יותר להבין שאין יד מכוונת, שיש הרבה מקריות שרירותית בחיים, שאף אחד לא באמת מוגן ושאין עין שמשגיחה עליך מלמעלה.
זה גם שיר על זיוף עצמי, על הזיוף שנגרם כתוצאה מניסיון להשתלב בחברה שאתה לא מרגיש חלק ממנה , מרגיש מנוכר אליה במידת מה. חברה שיש לה קודים שאתה לא מחובר אליהם אבל אתה בכל זאת מאלץ את עצמך לנסות להיות חלק ממנה.
"ביקשתי שקרים וקבלתי
את האמת בפרצוף
ואת עצמי לא שאלתי
איך נהכתי כל כך שקוף
ואין חברים שיצליחו
לארות את כל מה שחשוך
אין אף אחד שיגיד לי
איך מחזיקים נכון את הגוף
שם בדרך"
"הכל יהיה בסדר"
זה אולי השיר הכי שמח באלבום, יחסית כמובן. הוא השיר הכי אופטימי, או לפחות שואף להיות אחד כזה,וכשחושבים על זה לעומק אז בעצם השאיפה לאופטימיות היא בעצם מהות האופטימיות.
כתבתי אותו עם מאיר ולשנינו, מבלי שתאמנו מראש, עמדו לנגד עינינו דמויותיהן של בנות הזוג שלנו - של ליקי" זל ושל אור אשתי.
חשבנועל הקשיים שלהן על ההתמודדויות שלהן ועל איך אפשר לעודד אותן. זה שיר פשוט, אין כאן סבטקסט או התחכמויות, כל מה שרצינו זה להרגיע ולהבטיח שיהיה בסדר.
"הלוואי והייתי יכול בחיבוק
לשלוף את השד הזה מתוך הבקבוק
קחי שלוש משאלות
כי מותר לך לרצות
לנסות לגלות"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם