פיטבול בישראל: ניחוחות חלטורה בריח זיעה
שירים ראויים? מקצוענות משופשפת? טעם טוב? הצחקתם אותו. פיטבול העניק לישראל הופעה בניחוח עז של חלטורה, ועל אף שעשה הכל כדי לרצות את הקהל, לא נראה שהוא הצליח במשימתו. ובמילים אחרות - לא פספסתם כלום
פיטבול הוא גם לא ממש זמר. הוא בעיקר מפיק, וככזה כוחו הוא ביצירת המנוני קיץ סטייל "Give me everything" ו"I know you want me". זה עובד בדרך כלל כשזה מתרחש באולפן ובול יכול להביא אליו את מיטב האומנים הגדולים היום , מסוג שאקירה, כריס בראון וכריסטינה אגילרה. אבל על הבמה, כל החברים המוכשרים האלה מורגשים היטב בחסרונם. ובסופו של דבר קשה להאמין שמישהו בקהל, שבקושי מילא חצי מההאנגר הענק הלילה, הגיע כדי להאזין לפלייבקים של ג'ניפר לופז ובעלה לשעבר.
פיטבול, או בשמו האמיתי ארמנדו כריסטיאן פרז, עשה כמיטב יכולתו כדי לשעשע את הקהל בעצמו, אבל זה פשוט לא היה מספיק. הוא אמנם מזיע קשות, גונח, נאנח, מענטז ועושה ראפ בספרדית ובאנגלית,אבל כפרפורמר יכולותיו זהות לזה של צוות הווי בידור באילת.
וזה לא שמפיקים לא יוצאים לסיבובי הופעות כמוזיקאים מצליחים. טימבלנד עושה זאת, כמוהו גם מארק רונסון המצוין. אבל במקרה שלהם, נדמה שהם טורחים לגבות את עצמם בסוללה של זמרים מוכשרים שיהוו תחליף חי לקולותיהם של מיטב האומנים עמם הם עובדים באולפן.
אז נכון, רונסון לא הגיע לכאן עם לילי אלן, אדל או איימי וויינהאוס ז"ל, באחת מההופעות התכופות שלו פה. אבל לזכותו ייאמר שהוא תמיד הביא איתו איזה כישרון ענק חלופי כדי שישיר את השירים שלהן במקומן, לעיתים כישרון אנונימי ולעיתים אושיות מוכחות כמו בוי ג'ורג'. וכן, לפיטבול גם יש איזה ראפר וארבע רקדניות תואמות ניקי מינאז' עם חוטיני שמפזזות על הבמה. אבל עם כל הכבוד, את זה אפשר לראות בהרבה פחות כסף במועדון הפוסיקט.
ארמנדו יקירנו כנראה בכל זאת הבין שהשירים שלו לא ממש יסחבו הופעה של שעה וחצי בלי Ne-Yo או לפחות איזה אנריקה איגלסיאס. לכן טרח הראפר המפוקפק לשבץ בין "שיריו" טיזרים של להיטים גדולים, החל מ"Are you gonna go my way" של לני קרביץ, דרך "Show me Love" של רובין אס ועד "Sweet Child o' mine" של גאנז אנד רוזס.
למרבה הצער, המחווה הזו רק העניקה לכל העסק עוד ניחוחות של מסיבת חוף עם די ג'יי קצת מנג'ס, שמקפיד לדבר על כל אחד מהשירים. לזכותו של פיטבול ייאמר שהטיזרים הללו לגמרי עבדו, שכן הקהל שאג כשכל אחד מהם התחיל, ומיהר לדעוך בל פעם שהשיר עצמו החל.
בשלב מסוים בערב הודה פיטבול למבקרים שלו (כלומר לי) , ובעצם שידר את המסר "אני לא כועס עליכם בכלל, למרות שאתם מכסחים אותי בביקורות". למען האמת, זה היה די מקסים לראות שלפחות מבחינת שאיפות אמנותיות, הבחור לא מתיימר להיות משהו שהוא אינו. "לא אכפת לי!", הוא צעק, "אני אוהב את זה!", ואז פרץ הלהיט של Icona Pop "I luv it" כדי להלהיב קצת את הקהל. אז האמת שזה די מגניב שפיטבול אוהב את זה. רק שיסלח לנו אם אנחנו קצת פחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם